ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רה

תיבות ח' נרות והלכה כבית הילל עיי"ש ור"ל דמדליקין ח' נרות וגם הלכה כב"ה דמוקיף והולך ולא כב"ש דפוחת והולך. והנה מבואר בגמ' שבת (כ"א) טעמא דב"ש כנגד פר החג וטעמא דב"ה דמעלין בקידש ואין מורידין. וכ' מהרש"א ז"ל בח"א וז"ל יש לעיין דודאי לא פליגי ב"ש בהא דמעלין בקודש דילפינן מקרא כפירש"י ובפרי החג ודאי דאיכא טעמא כדאמרינן לפי שהם נגד ע' אומות עובדי כוכבים שיהיו פוחתין והולכין. וי"ל דה"נ איכא טעמא כמ"ש הב"י והרא"ם בתירוץ א' שהיה כס גם בליל ראשון לפי שמעיקרא חילקו השמן לח' חלקים נמצא ח' חלקים שמן היו פוחתין והולכים מלילה ללילה וה"ק ב"ש כנגד פרי החג כיון דאיכא טעמא לית לן למיחש להא דמעלין בקודש כו' ה"נ הכא איכא האי טעמא עכ"ל מהרש"א ז"ל -- והנה לפי תירוצים אחרים של הב"י ושאר מפורשים, אדרבה השמן הי' מוסיף והולך, רק לפי תירוץ הא' שחילקו השמן לח' חלקים ח' חלקים שמן היו פוחתין והולכים מלילה ללילה כנ"ל, וה"ט דבית שמאי כנ"ל. ועתה צריך להבין למה קיי"ל הלכה כב"ה דמוסיף והולך דילמא האמת כתירוץ א' של הב"י דמעיקרא חילקו השמן לח' חלקים. וצ"ל דהיה לב"ה הוכחה דתירוץ הא' הנ"ל אינו אמת. דהנה כבר הקשה הפר"ח בסי' תר"ע על תירוץ א' של הב"י איך חילקו השמן לח' חלקים הא אמרו חז"ל מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת כל הלילה מערב עד בוקר וא"כ מה ראו לחלקו לח' חלקים הלא יותר טוב ליתן כל השמן במנורה שיעור ולקיים המצוה עכ"פ בליל ראשון עיי"ש, אמנם י"ל עפימ"ש בשערי תשובה או"ח סי' תע"ה בשם המחזיק ברכה דכמו לענין איסורין ח"ש אסיר מה"ת כמו כן לענין מצוה עכ"פ קצת מצוה איכא בח"ש כמו בחצי זית מצה וכדומה היכא שאין יכול לקיים המצוה בכשיעור עיי"ש. והשתא י"ל דלכך חלקו השמן לח' חלקים שאם ידליקו כל השמן בליל א' אזי בז' לילות לא יקיימו שום מצוה לכן טוב יותר לחלק השמן לח' חלקים כדי שיקיימו בכל הח' לילות עכ"פ קצת מצוה, והיינו טעמא דב"ש, ולכך ס"ל פוחת והולך, אמנם ב"ה ס"ל דטוב יותר להדליק כל השמן ביל א', מה אמרת א"כ בז' לילות לא יקיימו שום מצוה, ז"א דהא אמרו חז"ל חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה משום דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, א"כ בכל הלילות חישבו לעשות מצוה אלא שהיו אנוסים מחמת שלא הי' להם שמן טהור א"כ מעלה עליהם הכתוב כאלו עשאו א"כ אפילו אם הדליקו כל השמן בליל ראשין היו עושים בכל הלילות עכ"פ קצת מצוה דהא מעה"כ כאלו עשאו. וא"כ אי אפשר לומר כתירוץ א' של הב"י דמיקרא חלקו השמן לח' חלקים והיינו טעמא דב"ה דסוברים מוסיף והילך ואנן נמי קיי"ל הלכה כמותם. וז"ש המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל אה יוסף ובאמת לא נצול יוסף על ידו רק לכך אמרה התורה ויצלהו מידם משום דמחשבה טובה מצרפה למעשה וממילא ועל פתחינו כל מגדים זהו נר ח' נ' ו' כ' ה' ח' נרות והלכה כבית הלל דמוסיף והולך, דכיון דמחשבה טובה מצרפה למעשה א"כ לא היו יכולים לחלק השמן לח' חלקים וא"כ לא הי' השמן פוחת והולך רק אדרבה מוסיף והולך וא"ש ודו"ק

עיין מ"ש לעיל דף י"ג בד"ה אמר ר"ל וכו' בענין מחצית השקל, ויקר בעיני הפירוש המובא בס' עטרת חכמים סוף דרוש א' לפ' שקלים, שבה יאמר הפייטן במוסף של פרשת שקלים, כאשר יהי' אחדות בישראל ויבא גואל צדק ולא נחטא עוד ויתוקן עולם במלכות שדי, אז "אור פניך עלינו אדון נשא" כי יאיר ה' פניו אלינו וישם לנו שלום, ואז לא נצטרך להביא מחצית השקל, להתאחד יחד בשקל שלם, כי אם ושקל אשא" שכל אחד מאתנו יביא שקל שלם "בבית נכון ונשא" והשלם לא יהרס עוד לעולם ב"ב כאשר יבוא גואל צדק בב"א ואמן, [שו"ר פי' זה בחידושי מהר"י אסאד ז"ל עה"ת דף כ"ג ע"ב ביתר ביאור עיי"ש]: תם ונשלם מסכת מגילה תהלה ותפארת לשומע תפלה. מסכת תענית. ב דתניא לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו זו תפלה כו' ת"ל בכל לבבכם איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה -- עיין בקונטרס: זכרון. יהודא להגאון ר' אלעזר לאנדא מבראדי זצ"ל (נכד הגאון יד המלך זצ"ל) דף מ"ט שהקשה בזה דהא לא סגי בתפלה להרהר בלב דשא קיי"ל בברכות ל"א א' דהמתפלל צריך שיחתוך בשפתיו וע' טוש"ע או"ח סי' ק"א ס"ב ואם הכוונה דתפלה צריכה כוונת הלב בכל משך התפלה הרי גם ק"ש צריכה כוונת הלב בכולה א"כ מהיכן מוכרח דהך ולעבדו בכל לבבכם קאי דוקא אתפלה ועיי"ש שהאריך הרבה בזה, ולבסוף כתב דנפל לי' נהוראי בלעדו סוגיא דברכות דט"ו ע"א תנן