ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רד

בי"ג לחודש אדר" כיון שיש ביניהם הרבה צדיקים (ולכהפ"ח ל"ו צדיקים בכל דור) ומוכרחים למות ביום שנולדו, למשל אם נולדו בי"ג בטבת או בי"ג בשבט, א"כ מוכרחים למות אז, אבל לא בי"ג באדר, וא"כ איך אפשר להרוג כל היהודים ביום אחד בי"ג לחודש אדר ע"כ דפח"ח

בדף י"ח ע"א א"ר אחא א"ר אלעזר מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל, שנאמר ויצב שם מצבה ויקרא לו אל אלהי ישראל, דאי ס"ד למזבח קרי ליה יעקב אל, ויקרא לו יעקב מיבעי ליה, אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל אלהי ישראל -- עכ"ל הגמ' - אמנם במדרש רבה פ' וישלח סוף פרשה ע"ט, איתא בשם ריש לקיש שיעקב קרא עצמו אל, ואמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים, ולכן אמר לו הקב"ה אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך (פירש"י שקרא עצמו אל), למחר בתך יוצאה ומתענה, אדא הוא דכתיב ותצא דינה בת לאה (ופירש"י ומתנות כהונה, לפיכך סמך לו ותצא דינה וגו') עיי"ש -- והנה לפי מאי דקיי"ל דדרשינן סמוכים בכה"ת כולה מסתבר טפי לדרוש כריש לקיש שיעקב קרא לעצמו אל דבזה מובן הסמוכין של ותצא דינה, ולדרשה דר' אלעזר קשיא האי סמוכין למאי אתיא -- ובזה פירשתי בדרך דרוש, דברי המדרש רבה סוף פ' מקץ, ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני במעשה המר, מה נדבר במעשה בלהה, ומה נצטדק במעשה דינה דהנה במעשה תמר כתב המשל"מ ז"ל בס' פרשת דרכים, דלכך הודה יהודה לדבריה וח"ו לא הכשילתו תמר הצדיקת באיסור כלתו, לפי שדין בני נח יש להם קודם מתן תורה, וער ואונן שימשו שלא כדרכה וב"כ אינו קונה בזה, ולכך לא היתה כלתו ע"ש -- והנה במעשה בלהה, כדי להציל ראובן מחטא וללמד עליו זכות, עכ"ח צ"ל דקודם מתן תורה יש להם דין ישראל, ופילגש אינה חשובה אשה לפי שהוא בלא קידושין ולא חטא ראובן, משא"כ אם יש להם דין בני נח אז בבעילה תליא מילתא והוי אשתו של יעקב. ויש חטא לראובן -- אמנם אכתי יש מקום להציל ראובן מחטא וללמד עליו זכות שלא חטא, כמו שכתב במדרש תלפיות (ענף יעקב) עפ"י מה דאיתא בתשו' תרומת הדשן דאשת אליהו שעלה למרום מותרת לינשא דאשת איש אמר רחמנא ולא אשת מלאך (ומובא בב"ש אהע"ז סי' י"ז ס"ק י"א ע"ש). א"כ ה"נ ביעקב, מאחר שהקב"ה קרא לו אל כמאמר ר' אלעזר שלפנינו. א"כ אשת איש אמר רחמנא ולא אשת אל, ונמצא דראובן לא חטא עיי"ש (ועיין בס' מנחת חינוך מצוה ר"ג ובהנדפס בשמי בקונטרס תל תלפיות מחברת כ"ד משנת תרע"ו אות מ"ב עיי"ש ותמצא נחת) אך כל זה אליבא דר' אלעזר דהקב"ה קרא ליעקב אל, אבל אליבא דריש לקיש דיעקב קרא עצמו אל, אזדא לי' הך לימוד זכות על ראובן -- וזה כוונת המדרש רבה הנ"ל, מה נאמר לאדוני במעשה תמר, שנכשל יהודה באיסור כלתו ואם תאמר דקודם מתן תורה יש להם דין בני נח ולא היתה תמר כלתו של יהודה א"כ מה נדבר במעשה בלהה, דלפי"ז אם דין ב"נ יש להם א"כ בבעילה תליא מילתא והוי אשת יעקב, ממילא ראובן חטא, ואם תאמר הלא הקב"ה קרא לו ליעקב אל, א"כ אין חטא לראובן, דהא אשת איש אמר רחמנא ולא אשת אל, לז"א ומה נצטדק במעשה דינה, הא ממה שנסמך ותצא דינה בת לאה לויקרא לו אל אלהי ישראל מוכח כדעת המדרש רבה דנענש יעקב בזה לפי שנטל שררה לעצמו וקרא עצמו אל, א"כ אין לומר דהקב"ה קרא לו אל, ממילא מה נדבר במעשה בלהה, וא"ש ודו"ק:

ובזה פירשתי המד"ר אלו היה יודע ראובן שהתורה תכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם היה נושאו על כתיפו ומוליכו אל אביו. דהנה כתב הגאון המלבי"ם ז"ל בפירושו לדברי הימים סי' ה' פסוק א' ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נותנה בכורתו לבני יוסף וכו'. הענין כי האבות עצמם היו מסופקים אם דינם כב"נ או כישראל וכמו שהאריך לזה הפרשת דרכים, ואם היה להם דין ישראל מגיע הבכורה ליוסף, כי קידושי רחל שקדשה בכסף בשכר עבודה קדמו לקידושי לאה ונשואי לאה שהיתה אחות אשתו היו שלא כדין, אבל אם היו כדין ב"נ שאין נוהג בם קדושי כסף, קדושי לאה קודמים ומגיע הבכורה לראובן, ע"י שחלל יצועי אביו שאין לו תקנה רק כפי דין ישראל, שבדין ישראל פלגש אביו מותר, כי נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פלגש אביו שהיא בלא קידושין, היה זה תקנתו מה שלקחו ממנו הבכורה להורות שהם נדונים בדין ישראל ולא חטא באשת אביו ע"כ דברי המלבי"ם זצ"ל והנה ידוע שאצל ישראל מחשבה טובה מצטרף למעשה ומחשבה רעה אין מצטרף למעשה ואצל ב"נ הוא להיפוך מחשבה רעה מצטרף למעשה ומחשבה טובה אין מצטרף למעשה. וז"ש המדרש אלו היה יודע ראובן שהתורה תכתוב עליו ו וישמע ראובן ויצילהו מידם היה נושאו על כתיפו. כי באמת לא נצול יוסף על ידי ראובן, ואיך אמרה התורה ויצילהו מידם, הלא ודאי שהתורה מצרפת מחשבה למעשה, וא"כ מוכח שדינם כדין ישראל, וא"כ מגיע הבכורה ליוסף דקדושי רחל בכסף קדמו לקדושי לאה, ומותר ליעקב לשנות בן בין הבנים, ולעשות ליוסף כתונת פסים, יען כי הוא הבכור, ולשנאת האחים לא היה שום מקום וא"ש. (שו"ר כעין זה בס' נתינה לגר פ' כ תבוא בפסוק ארמי אובד אבי וגו' עיי"ש, אמנם מ"ש נראה לי נכון יותר)

ובלכתך בדרך זה תבין דברי המדרש פליאה (מובא בזרע אברהם על המדרש רבה פ' וישב ועוד בשאר ספרים) "הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים זהו נר חנוכה". וחוץ לדרכינו אמרתי מכבר דהנה על פסוק והבור רק אין בו מים" יש ב' דרשות (א) מ"ש בגמ' שבת כ"ב מים הוא דאין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו (ב) מה דאיתא במדרש רבה פ' וישב א"ר אחא נתרוקן בורו של יעקב אין בו מים אין בו דברי תורה שנמשלו למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים כתיב כי ימצא איש גונב נפש מאחיו ואתם מכרתם את אחיכם ע"ש. והנה אמרו חכז"ל בגמ' דנדרים מפני מה אין ת"ח מצויין לצאת מבניהם ת"ח, כדי שלא יאמרו התורה ירושה היא עוד איתא בגמ' שבת אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הוויין לי' בנים תלמידי חכמים וזה כוונת המדרש, הדודאיה נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף, ממילא אין לומר דכוונת הפסוק והבור רק אין בו מים. כדרשת הגמרא מים הוא דאין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, דא"כ היכן הצלתו של ראובן במה שצוה להשליכו לבור שיש בו נחשים ועקרבים, הלא אמרו חכז"ל מי שנפל לבור של נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת, אלא עכ"ח צ"ל כדרשת המדרש נתרוקן בורו של יעקב אין בו דברי תורה שנמשלו למים, שנעלם מהם הפסוק כי ימצא איש גונב נפש מאחיו, וקשה הלא יעקב אבינו היה המובחר שבאבות והיאך לא זכה שיהיו בניו תלמידי חכמים כמותו, אלא עכ"ח כדי שלא יאמרו התורה ירושה היא, וא"כ אנן נמי יש לנו לירא שמא גם בנינו לא יהיו תלמידי חכמים. לזאת עצה טובה קמ"ל המדרש, כי ועל פתחינו יהיו כל מגדים זהו נר חנוכה ובזה נהיה בטוח שבנינו יהיו ת"ח, כמאמר רב הונא הנ"ל דרגיל בנר חנוכה הוויין לי' בנים תלמידי חכמים וא"ש] אמנם כעת נ"ל דהנה בעטרת זקנים ריש הל' חנוכה מביא בשם אבודרהם ד ח' כ' ו' כ' ה' ראשי