ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רג

כשנפטר הצדיק כדי שלא יראה הרעה ח"ו, מסתברא דלא בא צדיק אחר לעולם דהרי על הראשונים מצטערים לבלתי יראה ברעה והוצרך להסתלק ואיך יוסיפו עליהם חדשים, ולזה באומרו גם כל חלי וכו' שהוא מיתת צדיקים אמר אח"כ ונשארתם במתי מעט ר"ל בל תאמר שאל יחסר המזג שיולד צדיק אחר במקומו אלא זה שנחסר לא ימולא עכ"ל ודפח"ח ש"י ולפי"ז י"ל דהמן הי' סבור דמרע"ה נפטר כדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא וממילא לא נולד צדיק אחר דגמתו וע"כ הי' שמח כשנפל לו הפור בירח שמת בו משה, ועז"א הגמרא ולא הי' יודע שבז' באדר מת ובאותו ז' באדר עצמו נולד משה אחר דוגמתו ר"ל צדיק אחר דוגמתו (דידוע דכל הת"ח וצדיקים נקראים בשם משה כמו שמצינו בכמ"ק בגמ' משה שפיר קאמרת) וא"כ עכ"ח דמרע"ה נפטר לכפר על הדור שלא יבא הפורעניות וא"כ אדרבה היה בזה הגנה כפולה שמרע"ה שמת מיתתו מכפרת והי' מגין מהצרה והצדיק האחר שנולד בו ביום הי' מגין ג"כ וא"כ לא הי' להמן הרשע מקום לשמוח כלל וא"ש ודו"ק

וברש"י ז"ל לכאן בד"ה ובז' באדר נולד, כתב וז"ל: כדאי הלידה שתכפר על המיתה עכ"ל, ונלע"ד הכוונה בדברי קדשו, דהנה ישראל שבאותו הדור גרמו מיתת מרע"ה כדכתיב ויתעבר ה' בי למענכם, וכ"כ בתהלים ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, וע"כ חודש אדר שמת בו משה ריע מזלי' דישראל לפי שע"י חטאם גרמו מיתת משה ולכן שמח המן כשנפל הפור בחודש אדר, אמנם ידוע שהפרנס לפי הדור וכמו שאחז"ל בהלל הזקן ובשמואל הקטן שיצתה בת קול שראוי' שתשרה עליה' שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורם ראוי לכך, וא"כ הדור שהי' משה רבינו שרוי בתוכו עכ"ח הי' דור דיעה שלא הי' כן מלפניו ואחריו לא יהי' עוד, דלולי כן לא היו זוכים למנהיג ופרנס גדול כמוהו, וע"כ מחמת שאח"כ לא הי' דור דיעה כדור המדבר, כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, יען שבדורות שאח"כ כבר לא הי' הדור ראוי לכך שתשרה שכינה על המנהיג כעל משה משה רבינו (וי"ל שלזה כיוונו חז"ל בישראל הוא דלא קם. אבל בעוה"ע קם ומנו בלעם, דידוע מ"ש בסה"ק דמרע"ה הי' גדול בקדושה, ובלעם הרשע הי' גדול בטומאה וכל גדולותו ומעלתו הי' שואב מכוחות הטומאה ולז"א בישראל הוא דלא קם כמשה לפי שלזה הי' צריך דור גדול וקדוש כדור המדבר ולולי זה אי אפשר לזכות למנהיג גדול כמשה, אבל בלעם שכל גדולתו הי' מכוחות הטומאה, זה ודאי אפשר לכל דור ודור מאוה"ע שיהיו טמאים לנפש אדם טמא ומטומא מבית ומחוץ כדי שיהיו זכאים וראוים לכך שיהי' להם מנהיג כבלעם הרשע והטמא (כאמרם ז"ל בלעם בועל אתונו היה) וז"ש אבל באוה"ע קם ומנו בלעם וא"ש ודו"ק), וא"כ כיון דישראל שבאותו הדור היו גדולים במעלה כ"כ עד שזכו למנהיג גדול וקדוש כמרע"ה, ולולי שהיו גדולים כל כך לא הי' מרע"ה גדול כל כך כמ"ש רשיי בפ' כי תשא פסוק לך רד וכו' לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו' עיי"ש, א"כ אעפ"י שאח"כ חטאו וגרמו ע"י עונותיהם שמת משה, כנגד זה גדול מאוד זכותם שבז' באדר נולד משה רבינו, ומי גרם זה הלא ישראל בגודל מעלתם וצדקתם באותו הדור גרמו זה שנולד מרע"ה בחודש אדר, והוא עלה למרום והוריד עוז מבטחה ועי"כ זכו ישראל לכל הטובות שבעולם, א"כ אדרבה בריא מזליייהו דישראל, וז"ש רש"י ז"ל כדאי הלידה שגרמו ישראל, שתכפר על המיתה שגרמו ישראל, ודו"ק: במאמר זה בס"פ תצוה (באפריון לפרשת זכור) ועיין בספר אפריון להגאון מהר"ש גאנצפריעד ז"ל, מ"ש עיי"ש, ובהגהות מצפה איתן שנדפס בש"ס ווילנא למס' מגילה, כתב ג"כ כמ"ש בס' אפניון הנ"ל, וכאן שנו נביאים מתנבאים בסגנון אחד

בדף ט"ו אר"א א"ר חנינא צדיק אבד לדורו אבד משל לאדם שאבדה ממנו מרגלית כ"מ שהיא מרגלית שמה והיא לא אבדה אלא לבעלה -- פי' בס'. לשמוע בלימודים (ומובא בס' ערוגת הבושם עה"ת פ' וארא) דלכאורה קשה לפי ביאור המפרשים דהדור אבדו זכותו של הצדיק א"כ הול"ל צדיק נאבד לדורו, ומדוע אמר צדיק אבד לדורו, אבל הכוונה דצדיק טוב לו במותו יותר מבחייו כמבואר במדרז"ל, אך בזאת נח לו חיי העוה"ז יותר דבהיותו בחיים יכול לזכות את דורו להישירם בתורה ובמצות ובמותו אין לו רק מה שניתן לו מעצמו, והיינו הצדיק אבד, יש לו לצדיק הזה אבדה במותו, היינו לדורו אבד אבד אבדת דורו שאין יכול לזכותם עוד, וזה שסיים משל לאדם שאבדה ממנו מרגלית כ"מ שהיא, היא מרגלית והיא לא אבדה אלא לבעלה, המרגלית כשהיא מונחת בתיבה אין חשיבותה אלא מתכונת עצמה במה שהיא מרגלית, אבל כשאדם לובשה לתכשיט היא מתעלה בזה במה שמקשטת בעליה, מרגלית מצדה היא מרגלית בכ"מ שהיא ולא אבדה במה שנאבדה רק אבדת בעלה שאינה יכולה לקשט את בעלה עכ"ד ודפח"ח

ועל מאמר חז"ל הנ"ל, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל הוא דלא קם אבל באוה"ע קם וכו', ראיתי כעת בפתיחה פאר דוד (לס' אמרי דוד על חולין) שמביא בשם הגאון ר' ברוך פרענקיל זצ"ל, דאיתא בגמ' שכל ת"ח נקרא בשם משה יען שכל נשמת ת"ח יש לו אחיזה ודביקות בנשמת מרע"ה, וממילא כל עלי' שמתעלה נשמת איזה צדיק תתעלה על ידו גם נשמת משה רבינו, יען שכל התוה"ק על ידו קבלנו, ולפי"ז מתורץ קושי' הר"ן על מ"ש ולא קם וגו' שהקשה איך נטל הקב"ה מאתנו הבחירה, ובהנ"ל ניחא כי אם יעלה אדם למדריגת משה רבינו יהי' נשמת משה רבינו מתעלה עוד יותר על ידו ולכך לא קם כמשה, והתינח בישראל שקבלו התורה ע"י משה רבינו אבל באוה"ע אם יהי' עולה למדריגת משה רבינו לא תתעלה על ידו נשמת משה רבינו, וזה כוונת אבל באוה"ע קם והבן ודפח"ח. (ודרך אגב ארשים מה שראיתי עוד בפתיחה הנ"ל שמביא בשם רבו הגאון ר' יחזקאל בנעט ז"ל אבד"ק נייטרא יע"א פי' נחמד בפסוק וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, ודקדק דהול"ל וימירו את כבודו ואמר כי אם יבוא שר המדינה בעצמו לבית המאסר ויוציא אחד מן האסורים לעיני בני אדם, וודאי הוא לו לכבוד גדול, ואם אח"כ יכפור האסור, ויאמר שלא השר, רק משרת אחד הוציא אותו מבית הסוהר, הרי הוא בעצמו מבזה כבודו, וכן נמי בני ישראל שהקב"ה הוציאם בכבודו ובעצמו והיה זה להם לכבוד גדול, ואח"כ אמרו אלה אלקיך ישראל אשר העליך מארץ מצרים, הרי הם בעצמם המירו כבודם, וזש"ה וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. ע"כ דפח"ח)

ובמחז"ל הנ"ל, דלא ידע המן שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, ותמוה כנודע, ראיתי כעת בס' דרשות הרא"ש מהגאון ר' אברהם שאג זצ"ל שהי' אבד"ק קויבילסרארף יע"א שפי' דלא ידע המן שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש כמחז"ל (סוטה י"ג ע"ב), ומה"ט כמי מת מרע"ה בז' אדר ביום שנולד, וא"כ אי אפשר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכו' "ביום אחד