ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א רב

איסור בת אחת וחלים שניהם, ואם שגג בשבת והזיד ביו"ט חייב מלקות על לאו דכל מלאכת עבודה לא תעשו האמור בכל יו"ט והה"ד ביו"ט שחל בשבת וליכא מידי דלא רמיזא אורייתא וא"ש ודו"ק

אמנם אי קשיא הא קשיא לשיטת הירושלמי דנקיט למסקנא תירוץ ר"ל בר חמא דטעם דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה הוא מדכתיב זכרון תרועה ויום תרועה אבל במקדש היו תוקעין דכתיב גבי יום תרועה והקרבתם [צ"ל ועשיתם עולה עיין בפי' מהרז"וו במדרש רבה פ' אמור] במקום שהקרבנות קרבים שם לעולם יהיה יום תרועה יעו"ש, א"כ כיון דמדאורייתא אין תוקעים בשבת היאך תיקן ר' יוחנן בן זכאי, אחרי החורבן לתקוע בכל מקום שיש בו ב"ד הא אין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע כמבואר ביבמות דף פ"ט וכיון שהתורה אסרה לתקוע בשבת איך תיקן ריב"ז לתקוע לעקור דבר מה"ת בקו"ע (וכן הקשה הגאב"ד דק"ק ה' מאדע מהו' מרדכי ליב ווינקלער נ"י כמובא בו"שת בית שערים למו"ח הגאון זצ"ל חאו"ח סי' רפ"ה ובקונטרס תל תלפיות מחברת י"ד משנת תרס"ו צד ב' ועיין שם בצד ל"ה בשם חכם א' שכבר קדמו בקושיא זו היפה תואר פ' אמור פכ"ט עי"ש ובס' מפלגי ראובן לי"ה כ"ט בזה והספרים הללו אינם תח"י והוא באמת קושיא אלימתא) ולחומר הנושא נלע"ד ליישב דתקנת ריב"ז לתקוע בכ"מ שיש בו ב"ד מיוסד על טעם הירושלמי דבמקדש היו תוקעים מדכתיב גבי יום תרועה ועשיתם עולה במקום שהקרבנות קרבים שם לעולם יהיה יום הרועה, ועל סמך זה התקין ריב"ז משחרב ביהמ"ק לתקוע בכ"מ שיש בו ב"ד, והוא עפימ"ש רש"י ז"ל בחומש ר"פ משפטים ולמה נסמכה פ' דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח עכ"ל, וכתב בס, כתב סופר עה"ת לשם, נ"ל להסביר בטוב טעם ודעת עפימ"ש רש"י לעיל ס"פ יתרו דמזבח עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים היינו כיון שע"י מזבח מתכפר להם עונותם נעשה שלום, והנה קרבנות מכפרים על השוגגי' ולא על המזידי' והנה אמרו ז"ל כשיש דין למטהאין דין למעלה וכשאין דין למטה יש דין למעלה, והכלל כ"ז שיש תוכחה בעולם והדייני' מענשי' לע"ע אז ה' מתנהג בחסד עמנו, אבל כשאין דין ומשפט יעמיד ארץ, וכתיב בשופטי' לא תחמול ולא תכסה ולא תשא פני' ונ"ל דלכן נקראים דייני' אלקי' עד האלקי' יבא דבר שניהם כי צריכי' לעשות דין ולא לרחם, ואומר דזהו סמיכת הדייני' אצל המזבח כמו המזבח עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כן הדייני' כשעושי' דין למטה אין דין למעלה ועושי' שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ומכפרי' על המזידי' וז"ש ואלה המשפטים דקאי אדלעיל שיש עוד כפרה על המזידי' להציל מעונש שמים ולתווך השלום ע"י המשפטים ודיני' שלום על ישראל וק"ל עכ"ל הזהב וממילא כשם שבזמן שביהמ"ק קיים היו תוקעים בשבת במקדש במקום שהקרבנות קרבים, כן משחרב ביהמ"ק יש לתקוע בשבת בכל מקום שיש בו ב"ד, דהרי הדייני' שעושים דין למטה עושים אותו הפעולה אחרי החורבן ממש כאותו הפעולה שעתו הקרבנות בזמן שביהמ"ק קיים, וממילא כמו שתקעו בשבת במקדש במקום שהקרבנות קרבים, כן נמי יש לתקוע בשבת בכל מקום שיש בו ב"ד דשם נמי הקרבנות קרבים דהא מה שעשו הקרבנות ופעלו לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אותה הפעולה ממש נעשה בכל מקום שיש בו ב"ד ולכך שפיר התקין ריב"ז לתקוע בכ"מ שי"ב ב"ד ואין זה עקירת דבר מה"ת וא"ש ודו"ק:

ועיין בטור או"ח ס' תקפ"ח שכתב ורי"ף היה תוקע בבית דינו וכו' ולא נהגו כן שכל המפורשים פי' ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה עכ"ל ודו"ק

בדף ז' ע"ב אמר רבא מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי עיין מ"ש בזה לעיל במס' ברכות דף ל"ד ע"ב ותמצא נחת. והנה כעת הראו לי בספר האשכול הלכות חנוכה ופורים שכתב פי' שהי' לקדמונים שיר ובסיום החרוזים אמרו פעם אחד ברוך מרדכי ופ"א ארור המן. פ"א ברוכה אסתר ופ"א ארורה זרש, ומי שאינו בישוב הדעת כל עיקר בקל יוכל להחליף עכ"ל

ובספר אמרי נועם על מועדים להגאון מ' מאיר הורוויץ אבד"ק דזיקוב זצ"ל כתב וז"ל: ולכאורה יפלא אשר חלילה ישתכר עצמו להחליף ארור לברוך שיאמר ארור מרדכי חלילה, ונ"ל בדרך צחות כי מצינו במלכים א' קפיטל כ' ובן הדד שותה שכור בסוכות כו' ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום והענין אחד הוא רק מחמת שכרות לא הי' ידע להבחין דבריו והקדים המאוחר בשינוי לשונות, כמו כן בפורים אף דמהראוי לומר מקודם ארור המן כמו שהוא הנוסח שלנו בכדי לסיים בטוב ברוך מרדכי, עכ"ז אם ישכר א"ע לא ישכר עצמו יותר מדאי רק בזה שלא ידע איזה להקדים ואיזה לאחר ולהקדים ברוך מרדכי לארור המן כמו שמצינו בזה השכור שהוא בן הדד שלא שינה תוכן הענין רק שהקדים המאחר ופעם אמר בכה ופעם בכה אבל תוכן כוונת הענין הי' אחד כי גם אליו ראוי הי' לסיים בתיבת חיים כמו שאמר בראשונה תפשום חיים רק מחמת שכרות שינה בלשונו עכ"ל הטהור: וז"ל: השמטות

בדף י"ג ע"ב הפיל פור הוא הגורל, תנא כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד עכ"ל הגמ' והדקדוקי' ידועים ונלע"ד לפרש עפ"י מ"ש בסה"ק ערבי נחל עה"ת פ' כי תבא בפ' גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם כו' ונשארתם במתי מעט כו' חיבור ב' פסוקים אלו יראה דדרשו רז"ל גם כל תלי זו מיתת צדיקים והנה ארז"ל שאין צדיק נפטר עד שנולד צדיק אחר דוגמתו כמש"ה וזרח השמש ובא השמש ביום שמת רבא נולד רב אשי וא"כ לכאורה אין כ"כ רעה במיתת הצדיק אל הנשארים כיון שעכ"ח אותו היום בא דוגמתו לעולם, אכן מסתבר דהא דאמרינן וזרח השמש כו' היינו אם נפטר הצדיק לכפר על הדור שלא יבא הפרעניות א"כ יש בזה הגנה כפולה שזה שמת מיתתו מכפרת ומגין מהצרה וזה שנולד הוא מגין ג"כ' משא"כ