ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א ר

לי' עכ"ל) א"כ אם לא הי' תקנה לאסור מגזירה דש"י אז הי' כל העולם טרודין במצוה ולא יזכירוהו אבל השתא דכבר איכא תקנה לאסור משום ש"י א"כ כבר כ"ע אין טרודין ואם ע"ה או אדם פרטיי ישכח התקנה שאסרו מצד שמא יעבירנו הרי האחרים שאינם טרודין יזכירוהו ושפיר הועילו חכמים בתקנתן, וכן הביא בס' עט סופר ח"א דף מ"ח בשם בנו הב' מופלג כ"ה שמעון נ"י (כעה הוא הגאבד"ק פאקש יצ"ו) יע"ש -- א"כ התינח ביום שדרך בני אדם להיות ברה"ר שפיר י"ל שיזכירוהו אבל במצה דהוא בלילה שאין דרך בני אדם לצאת א"כ א"א לגזור שמא יעבירנו כקושי' פנ"י לאמת דמאי יועילו חכמים בתקנתן דכמו שישכח שהיום שבת כן ישכח גם תקנתן שאסרו מצד שמא יעבירנו, ואין לומר דאחרים שאינם טרודין יזכירוהו. דהא בלילה כל א' הוא בבית, ואין דרך בני אדם לצאת לר"ה א"כ אין מי שיזכירוהו ולכך לא גזרו כלל שמא יעבירנו וא"ש ודו"ק אלא דקשיא לי על תי' האחרונים הנ"ל מה יענו להא דאסרו הזאה לטמא מת שחל שביעי שלו בערב פסח שחל להיות בשבת מגזירה דשמא יעבירנו כדאי' בפסחים דף ס"ט דכאן הדק"ל דאם ישכח שהוא שבת כן ישכח גם תקנתן שאסרו מצד שמא יעבירנו, וכאן אין לומר דאחרים שאינם טרודין יזכירוהו, ז"א דהא כתב הר"ן ז"ל דאז כולם טרודים בפסחיהם ולא מדכרו לי' -- וכן קשה מטבילת כלים בשבת ערב הרגל שאסרו מצד שמא יעבירנו, דאם ישכח שהוא שבת כן ישכח תקנתן שאסרו משום זה, ואין לומר דאחרים יזכירוהו, דהא יש לחוש שיטביל הכלים בלילה ואז אין מי שיזכירו דהא אין דרך בני אדם לצאת בלילה כנ"ל וצ"ע

ואגב ראיתי בס' עט סופר ח"א דף מ"ב ע"ג שכתב, לכאורה צע"ג לפי הר"ן דלא גזרי' במילה יען שאחרים יזכירוהו, א"כ קשה למה תנן שבת דף ל"ד ספק חשיכה אין מטבילין, בשלמא ביו"ט אם הי' מותר לטבול וכל ישראל חייבים לטהר ברגל אפי' כלים מצוה לטהרם עיי' שמ"ק א"כ כל ישראל טרודי' שפיר חיישי' שמא יעבירנו כי מי יזכירו כיון שכל אחד טרוד. אבל בשבת כל השנה אם יש לאדם פרטיי כלי לטבול למה אסור לטבול כי העולם אינו טרוד ושפיר יזכירוהו, הקשיתי לכמה גדולי ישראל ואין פותר אותו עכ"ל -- ותמה תמה אקרא איך נעלים ממנו ומכל הני גדולי ישראל דברי הצל"ח ז"ל לפסחים דף ס"ה ע"ב ברש"י ד"ה הזאה הוכיח וכו' שכתב, דגבי טבילות כלים בשבת לא הי' שייך לגזור שמא יעבירנו שאם הוא טרוד להטביל שאר העם אינן טרודים ויזכירוהו אלא דגם רבה שם במס' ביצה סובר טעמא דרבא דמחזי כמתקן ולכך אסור בכל שבתות השנה אלא שבשבת ערב הרגל הי' ראוי להתיר משום טהרת כלים ליו"ט שחייבים לטהר ברגל ולא לחוש לשבות קל דמתקן אלא שאז הכל טרודים בטבילה שכל א' מטהר כליו לרגל ויש חשש שמא יעבירנו שהרי הכל טרודים ואין מי שיזכירנו ולפי שגם ביה לא סגי בחשש דשמא יעבירנו לחוד לכן לא חשבי' בהדי אינך למימר והיינו טעמא דטבילת כלים עכ"ל הזהב, ובזה לא קשה מידי קושי' העט סיפר ז"ל

ובספרי הקטן "פני המלך" על הרמב"ם (שכתבי בימי ילדותי) בפי"ז מה' לולב ה"ח כתבתי בזה"ל: בהא דפירש"י סוכה מ"ב סע"ב שמא ילך אצל בקי ללמוד נענועו או ברכתו ויעבירנו ד"א בר"ה וכן לשון הרע"ב ז"ל פ"ד דסוכה מ"ב גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד הברכה או סדר הנענועים ויעבירנו ד"א ברה"ר, מובא בשו"ת שואל ומשיב מהדור' ד' ח"א סי' ה' להקשות דא"כ אמאי לא אסרו אכילת מצה בליל פסח שחל להיות בשבת מצד שמא יעביר המצה ד"א בר"ה וילך אצל בקי למוד הברכה, והנה חכם אחד רצה לתרץ דלא חיישי' שיעביר יותר ממה שצריך להמצוה ואכילת מלה הוא בכזית ובזה עדיין לא עבר על איסור שבת דשיעור הוצאת שבת בכגרוגרת, ולא נהירא לי דכיון שבהול לקיים המצוה לא יצמצם ואתי להעביר כגרוגרות או עוד יותר מכגרוגרות, ע"כ נלע"ד דדוקא בלולב דיש ספק בזאת הברכה אם מברכים על הלולב או על שאר ג' מינים הנלקחים עמו שם חיישי' שילך אצל בקי ללמוד הברכה על איזה מהם מברך, וכדמקשה באמת בגמ' סוכה דף ל"ז ע"ב מ"ט מברכינן אלולב ומשני הואיל ומינו גבוה בכולן, ע"כ כיון דלאו כ"ע גמירי תי' הש"ס הנ"ל חיישי' שילך ללמוד כיצד מברכין על הלולב, אבל באכילת מצה שאין שום ספק בברכה לא חיישי' שילך ללמוד הברכה מאחר דאין לו במה להסתפק וק"ל, ואחר ימים רבים מצאתי בפני יהושיע סוף מס' סיכה ד"ה פיסקא וכו' שכתב ג"כ כדברינו וז"ל הטהור: דדוקא בלולב דאיכא ד' מינים אפשר דאין הכל בקיאין דאל"כ כל מצוה הצריך ברכה יהי' אסור לעשות בשבת עכ"ל

והיום בפתחי ספרים מצאתי בהקדמה לס' חמדת ישראל מהגאון מהו' מאיר דן פלאצקי נ"י אבדק"ק דוואהרט יצ"ו שהעיר בדבר חדש עפי"מ שאחז"ל בסוטה דף ל"ז ע"א ת"ר ברוך בכלל וכו' ללמוד וללמד לשמור ונעשות הרי ארבע ועיין שם ברש"י ז"ל בזה"ל כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכתיב ולמדתם אותה את בניכם הרי כאן ארבעה מצות לכל מצוה עכ"ל מבואר מזה דחלק הלימוד של המצוה הן מה שלומד לעצמו הן מה שלומד לבניו ולתלמידים הוא חלק מחלקי המצוה ובלעדי הלימוד לא קיים המצוה בשלימות וכו' ובדרושים כתבנו עפ"ז לתרץ קושית המחברים שהקשו לדעת רש"י ז"ל דהא דגזרי' שמא יעבירנו בלולב הוא דחיישינן שמא ילך אצל בקי ללמוד נענועו או ברכתו א"כ גבי מצה נמי נגזור שמא יעבירנו ד"א בר"ה וכשל יום הא' של פסח בשבת יהי' אסור לאכול מצה, ואמרנו לתרץ דהנה באמת תמהו הראשנים על הא דעקרו חז"ל ד"ת מצד גזירה שמא יעבירנו איך עקרו חכמים ד"ת לגמרי מצד גזירה לכן נראה דבאמת חז"ל לא עקרו לגמרי כוין דיש למצוה גם חלק הלימוד וחז"ל לא עקרו אלא חלק העשיי' אבל חלק הלימוד השארו א"כ לא עקרו מצוה זו לגמרי ואין זה עקירת מצוה מה"ת לגמרי כיון דיכול לקיים המצוה בחלק הלימוד, ומעתה י"ל דזה דוקא בלולב ושופר דאינו נוהג בנשים וא"כ אפי' אי עקרינן המצוה לא מעקרא לגמרי דעדיין נשאר חלק הלימוד לכן עקרו חז"ל מצד גזירה ש"י, משא"כ מצה דגם נשים חייבות בה ובהם לא שייך חלק הלימוד דהא נשים פטורת מת"ת א"כ אם נבוא לגזור שמא יעבירנו יהי' המצוה נעקרה לגמרי מנשים וזה לא רצו חכמים ולמעקרה מאנשים ולא מנשים בוודאי אין סברא כלל לכן במצה לא גזרו חכמים שמא יעבירנו עכ"ד ודפח"ח -- אמנם יש לפקפק דא"כ אמאי גזרו חכמים ש"י במגילה בשבת הא נשים ג"כ חייבות במקרא מגילה ואיך עקרו חז"ל המצוה לגמרי מנשים ואין לומר דמגילה רק מדרבנן ואין זה עקירת ד"ת ז"א דכבר כתבתי לעיל דמגילה הוא מדברי קבלה וכד"ת דמי, אך י"ל דאע"ג דהוא כד"ת מ"מ אינו ד"ת ממש ואין זה נחשב עקירת ד"ת ויתכן עוד יותר לפמ"ש הגאון מברעזאן זצ"ל בהסכמתו לס' בית יצחק על מס' מגילה בשם הטו"א דנשים לכ"ע חייבות במקרא מגילה רק מדרבנן א"כ בנשים לא עקרו חז"ל ד"ת מצד ש"י דהא בנשים לכ"ע מקרא מגילה רק מדרבנן משא"כ במצה דנשים חייבות מדאורייתא לא רצו חכמים לעקור ד"ה לגמרי מנשים ולכן לא אסרו גם לאנשים וא"ש: