ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצח

ל"א. אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן ביאור מאמר זה תמצא בס' אוהל יעקב להמגיד מדובנא ז"ל ריש פרשת ראה עיי"ש וינעם לך: ל"ב. וא"ר שפטיה א"ר יוחנן כל הקורא בלא נעימה כו' עה"כ אומר וגם אני נתתי להם וג' ומשפטים לא יחיו בהם מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קליה כתיב ביה ומשפטים לא יחיו בהם כ' בבכור שור יש להקשות איך ס"ד דר"י דהא שפיר קפריך ליה אביי. ונ"ל ע"פ המבואר בס' אור חדש כ"ב והוא ידוע דכוונת התורה והמצות הוא. הנשמה. והחיות שבאותו תורה ואותו מצוה וידוע מ"ש המפרשים דהקול והנעימה בתורה ותעלה מעורר הכוונה והיינו דאר"י הקורא בלא נעימה שעי"ז אינו מכוון בהם כראוי, עליו הכתוב אומר כו' ומשפטים לא יחיו בהם פי' שאין חיות באותן משפטים ואין כוונת ר"י דלא יחיו קאי אאותן הקוראים בלא נעימה רק דקרא דלא יחיו עי' המשפטים לא יחיו שאין בהם חיות, וזה נ"ל פי' הכתוב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. דבשבועות דף כ"ו אמרינן האדם בשבועה פרט לאנוס פרש"י דלשון האדם מורה על הכוונה שיהא לבו עליו, וזהו פי' הפסוק אלה המצות אשר יעשה אותם האדם פי' שלבו עליו ועושה אותם בכוונה, אז וחי בהם פי' שיהי' חיות באותן המצות וק"ל עכ"ל הטהור: סליק מסכת מגילה בס"ד. וזה דבר השמטה בר"ה ט"ז ע"ב אר"י חייב אדם לקבל פני רבו ברגל וכו' -- כתב בס' אהבת יהונתן בהפטורה ליום ב' דשבועות דהנה באם ישראל כולם צדיקים הקב"ה משפיע להם בעצמם אבל כשאין עושים רצונו הקב"ה משפיע לצדיק ומן הצדיק יבא השפע לישראל. זולתי בשבת הקב"ה משפיע להם ואף שאינם עושים רצונו וזהו דתנן המשרה את אשתו ע"י שליש ר"ל ע"י הצדיק. אוכלת עמו משבת לשבת. רק כ"ז בשבת אבל ביו"ט השפע בא מצדיק לכך חייב לקבל פני רבו ברגל. והנה זהו בזכרים דמקבלים השפע בשבת מהקב"ה בעצמו אבל הנקבות מקבלים גם משבת מהצדיק. וזהו מאמר הגמ' חייב אדם לקבל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת היום מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל. לה דייקא. ר"ל הנקיבות היות דהמה מקבלים שפע מהצדיק אף בשבת לכך חייבת לקבל פניו אפי' בשבת. ומיני' דזכר אינו מחויב לקבל בשבת כנ"ל לכן אוכלת עמו. מלבד ביו"ט דשפע בא ע"י צדיק גם לזכר. וחייב הוא ג"כ לקבל פניו ונכון. עכ"ל הטהור

מכאן ואילך שייך למסכת מנילה.