ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצו

מרים דכתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה אר"נ אמר רב מלמד שהיתה מתנבאת כשהיא אחות אהרן ואמרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע כו' -- בס' "עיון יעקב. מ"ש בזה. ובפתח עינים לחיד"א ז"ל כתב יל"ד דמאי בעי בדרשא זו הכא והא כתיב בהדיא הנביאה ושמעתי משם מורינו הרב מ' אליעזר נחום דמדכתיב מרים הנביאה אחות אהרן יש ס"ד דאיכא תרתי מרים הנביאה ולהכי כתיב בזו אחות אהרן לאפוקי האחרת ע"ד שני יוסף ב"ש דנותנין סימן. ולפ"ז יקשה דהם ח' נביאות. משו"ה הוצרכו להביא דרשא זו לומר. דמאי דכתיב אחות אהרון היינו לאשמעינן זמן נבואתה דאלת"ה קשה ולא אחות משה אלא שנתנבאה כשהיתה אחות אהרון וא"כ ליכא אלא ז' נביאות ודו"ק, עכ"ל

אסתר דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות וכו' מלמד שלבשתה רוה"ק וכו' עיין בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל שנתקשה בזה והביא בשם מורה נבוכים פמ"ה לשני דרוה"ק לחוד ונבואה לחוד עיי"ש. והנה לפי"ז גם בשרה לא מוכח שהיתה נביאה ממה שסכתה ברוה"ק אלא עיקר הילפותא מדכתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ועיין ברש"י בחומש פ' וירא למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות עיי"ש. וא"כ בפשיטות לא קשה מ"ש לעיל לד"א שהכל סובין ביופיה מנ"ל שהיתה נביאה וא"ש ודו"ק: [וע' בשער בת רבים בשם צוף דבש דלפי שרצתה אסתר לילך אל המלך לבקש אותו להרוג חת המן לכך לבשה רוה"ק להסתכל אולי עתיד לצאת ממנו זרע מעליא. ובפרט שבאמת אחז"ל גיטין נ"ז ב' מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. לכן לבשה רוה"ק וראתה שכבר נולדו הזרע מעליא ושוב לא יוליד ומותר להורגו עיי"ש]

ט"ו. ארבע נשים יפיפיות היו בעולם וכו' -- צ"ב לאיזה תכלית חשבו חז"ל הני נשי יפיפיות שהיו בעולם. ועיין בס' עיון יעקב לאן מ"ש בזה. גם עיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק או"ח סי' כ"ד שנשאל ע"ז ועיי"ש תשובתו הרמתה

ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה אר"י שלחה לי' שמא דברו על חמשה חומשי תורה דכתיב ביה מזה ומזה הם כתובים -- עיין מהרש"א דבעשרת הדברות נרמז כל התורה, ולחד דיעה כל עשרת הדברות מפי הגבורה שמעו א"כ כל התורה בכלל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ואבדה לה טענת מודעא רבה לאורייתא (כן ראיתי בס' א')

ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו וכמה רוב בניו רב אמר שלשים י' מתו וי' נתלו וי' שמחזרים על הפתחים -- כתב בס' אתורה תמימה' למגלת אסתר ע"פ מ"ש בפסחים ס"ד ב' אין הפסח נשחט אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני אדם, ומתבאר שם דטעם הדבר משום דכתיב ברוב עם הדרת מלך, ולפי"ז מבואר דהלשון ברוב יונח לא פחות מעל שלשים, וא"כ מכיון דכתיב הכא ורוב בניו משמע ליה לרב שהיו שלשים, ומדלא נתלו רק עשרה דריש דיתר העשרים מהם מתו ומהם מחזירים על הפתחים עיי"ש

ט"ו. לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן וגו' וחמש חליפות שמלות אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו כו' בשביל משקל ב' סלעים מילת כו' ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים א"ר בנימין בר יפת רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי כו' -- עיין מהרש"א בד"ה רמז. ובס' "עיון יעקב" כתב. וא"כ אפשר לומר דה' חליפות שמלות לא היו שוים רק כמו החליפות שמלות של שאר אחים אלא שנתן לו ה' לרמז זה. והא דתנן שלש מאות כסף אין זה קנאה די"ל שנתן לו דמי בושתו שאמר עליו שגנב הגביע עכ"ל. ובס' "תורה תמימה" פ' ויגש כתב לבאר עפ"י קושיא זו מהשלש מאות כסף, דברי רבינו בחיי בפ' ויגש הסתומים וחתומים מאוד, וזיל, ולבנימין נתן שלש מאות כסף, טעם שלש מאות כסף כנגד מה שהיו האחים חייבים במכירתו כי עשר פעמים שלשים שקלים שהם דמי עבד הם ג' מאות, וזה ממה שאמרו (גיטין מ"ה ב') המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו, כלומר, בדמי העבד שהם שלשים וכמבואר בפ' משפטים, עכ"ל וצ"ב מה שייכות נתינה זו לבנימין. ונראה דהכי פירושו דמן הדין היה צריך כל א' מהאחים ליתן ליוסף שלש מאות כסף כפי החשבון המבואר, אך לא לקח זה מהם, וא"כ הוי כאלו הוא נתן לכל א' ג' מאות כסף, ואחרי אשר בנימין לא הי' במכירה לכן נתן לו זה הסכום במזומן, ודבריו מאירים. ולפי"ז ממילא מיושב קו' מהרש"א ושאר מפורשי' איך לא חשש יוסף לקנאה במה שנתן לבנימין ג' מאות כסף יען כי כמו שנתן לבנימין כך נתן לכל אחיו, ורק בשינוי זה, שהנתינה לאחים היה בזה שלא לקח המגיע מהם, ולבנימין שלא היה חייב ליתן היתה הנתינה לו במזומן, עכדפח"ח

ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם לא, א"ר יוחנן דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה. עיין במהרש"א שביאר הקושיא, וגם התירוץ, עיי"ש -- ועיין בס' "תורה תמימה" למגילת אסתר שהעתיק דברי הגמרא דכאן בזה"ל: דברי הצומות וזעקתם וסמיך ליה ומאמר אסתר קים מאמר אסתר אין דברי הצומות לא. ובביאור שם אות נ"ז כתב. ר"ל ענין הצום ג' ימים שצמו אז באותה השנה לא קבלו עליהם לדורות ורק לזכרון נוהגין להתענות יום י"ג באדר וכו' עכ"ל -- ובראותי דבריו אלה עמדתי נבהל ומשתומם, איך אפשר למחבר גדול כזה לטעות בפשט הגמרא, ולהעתיק מאמר מן הגמ' ולבארו באופן כזה שלא היה ולא נברא, כי פשוט וברור כי דברי הגמ' מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם לא הוא קושיא, ודברי ר' יוחנן הם תירוץ להקושיא, וכמבואר במהרש"א ז"ל, ותו לא מידי

י"ו. למה נמנו שנותיו של ישמעאל (פרש"י מה לנו למנות לשנות של רשעים) כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב -- והקשו מהרש"א וטו"א דהא אמרינן פ"ק דב"ב דישמעאל עשה תשובה. ותי' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' מ"ט דאפילו עשה תשובה מ"מ קשה למה נמנו שנותיו עפ"י המדרש (ריש חיי) ויהיו חיי שרה זש"ה יודע ה' ימי תמימים מה הם תמימים אף שנותיהם תמימים פי' דימי חיים לא נקראו רק במה שחי בתמימות וכו' וזה מה שהקשה למה נמנו שנותיו של אותו רשע שאף שעשה תשובה לסוף ימיו עד שנאמר בו גויעה כמו בצדיקים מ"מ הלא רוב שנותיו היו ברשעות ואיך נמנו בפסוק לשני חיים שלו. וע"ז מתרץ שבאמת לא נמנו בשבילו בענין זה רק לידע כמה הי' בחיים על האדמה ומתי מת ליחס שכותיו של יעקב עכד"ה. שו"ר בס' תורה תמימה ס"פ חיי שרה שתי' ג"כ כן ולא ראה שכבר קדמו בזה בשו"ת בנין ציון הנ"ל]

כ"א. ת"ר מימות משה עד רבן גמליאל היו למדין תורה מעומד משמת ר"ג ירד חולי לעולם והיו למדין תורה מיושב והיינו דתנן משמת ר"ג בטל כבוד