ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצה

תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה רבינו ובז' אדר נולד משה רבינו כ' הגאון בעל נוב"י ז"ל באהבת ציון סוף דריש ו' הדקדוק בדברי הגמ' מפורסם שלא הו"ל לומר אלא שלא ידע שבז' באדר נולד משה אבל מן המיתה ידע) ועוד מאי תשובה היא זה שלא ידע שבז' באדר נולד משה הלא אעפ"כ היה מקום לאותו רשע לשמוח על שנפל לו הפור בחודש אדר בירח שמת בו משה דהא המיתה היה באחרונה וביטלה את תועלת מה שנולד בו. אמנם לפימ"ש לעיל דע"י שנתעוררו ישראל בתשובה, באבל גדול בבכי ומספד על מיתת משה, בזכות זה נתן ה' רוח חכמה ביהושע למלאות מקומו של משה להיות פרנס ורועה ישראל א"ש, וכך הוא פירושו של מאמר הגמ' והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובו ביום עצמו בז' באדר נולד משה, כי כאשר התעוררו בהספד, תיכף בו ביום נחה רוח ה' שהיה על משה, על יהושע בן נון והיה ממלא מקומו ונתקיים וזרח השמש והוי כמו שנולד משה ומיתתו גרמה ללידתו עכדפח"ח. (ועיין בש"ס דפוס ווילנא בהגהות מצפה איתן מ"ש בזה]

אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים לכאורה האי ועל הכלאים הוא אך למותר וכתב בס' "עיון יעקב" ע"ד דאיתא בעמק המלך הובא בילקוט ראבני ס"פ כי תצא דעמלק הו כלאים דעשו נשא בת ישמעאל שהם שור וחמור יחדיו ויצא מביניהם עמלק כו' ע"ש וא"כ בא' באדר משמיעין על השקלים כדי למחות עמלק שהוא ועל הכלאים וק"ל עכ"ל. ולפענ"ד נראה דהנה גוף המשנה קשה מה ענין שקלים לכלאים וכ' באהבת יהונתן בהפטרה לפ' שקלים כי הטעם למה היו נותנין מחצת השקל ולמה לא ירבה לפי שהאדם לא יחשוב מחשבת חוץ שהוא אינו צריך לאחרים אלא כל ישראל צריכין זה לזה ובן אדם לבדו איננו כלום, וזה הי' ג"כ מחצית השקל שהוא לבדו אינו כלום אם לא בהצטרף לו עוד חצי שקל אחר. ולכן היו נותנין כל העובר על הפקודים מחצית השקל להורות שהוא לבדו אינו כלום אלא צריכין כל ישראל להיות באגודה אחת, וכן העשיר לא ירבה דאם היה נותן שקל שלם נסתר הנ"ל ויחשוב שהוא אינו צריך לאחרים, וכל זה הוא שצריכין ישראל לידבק במינם היינו עם צדיקים, אבל לא עם רשעים, ולכן היו משמיעין על השקלים וגם על הכלאים, להורות שלא לידבק מין בשא"מ וא"ש עכלה"ט נמצא מוכח ממתני' הנ"ל דשקלים הוא רמז על אחדות ואגודה אחת דאל"כ מה ענין שקלים אעכ"ח כנ"ל. והנה צריך להבין מה זה שהקדים הקב"ה שקלי ישראל לשקלי המן ומה יועילו השקלים להציל משקלי המן אבל כבר כתבנו לעיל במס' יומא דהמן בא בטענה שאין אחדות בישראל וז"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים דאף שהם בין העמים מסובב מן שונאים אעפי"כ יש ביניהם פירוד גדול ואינם מתאחדים יחד ולזה הקדים הקב"ה שקליהם שיתנו שקלים ועי"כ יתנו אל לבם להתאחד ולהיות באגודה אחת ומתוך כך אין שום אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. וזת ענין שהקדים הקב"ה שקליהם לשקלי המן, דאם יהיה ביניהם שלום ואחדות הנרמז במצות שקלים אז לא יפעלו שקלי המן כלום. וע"ז שפיר מסיים והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, כלומר אחרי דשקלים מרמזים על אחדות, מעתה יובן מה דתנן דמשמיעין על השקלים ועל הכלאים כאחד, להורות דאף דאחדות טוב היינו דוקא עם צדיקים אבל לא עם רשעים ח"ו ודו"ק

יד. ומה מעבדות לחירות אומרים שירה כו' אי הכי הלילא נמי נימא כו' ר"נ אמר קריאתה זו היא הלילא, רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה (פרש"י שהרי לחירות יצאו) הכא נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן (פרש"י דלא נגאלו אלא מן המיתה) -- ובזה פי' בס' ישמח משה למגלת אסתר, וישם המלך אחשורוש מס על הארץ וגו' שאינו ענין לשם, והנ"ל בזה כי אמר ומאמר אסתר קים וגו' ונכתב בספר כמבואר בגמ' דקריאה זו היא הלילא. ומקשה מפני מה אינו אומרים הלל, ומשני בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן, וז"ש וישם המלך אחשורוש מס על הארץ והוא דידי' עבד ואכתי עבדי אחשורוש אנן כנ"ל, ודפח"ח

במהרש"א ד"ה קריאתה זו הלילא. כתב ולפי"ז מהאי ק"ו ומה מעבדות כו' יש ללמוד למקרא מגילה בין בלילה ובין ביום כמו שקורין הלל בפסח בלילה וביום ולעיל דריש לי' מקראי ע"ש. והוא לכאורה קושי' גדולה לפי"ז למה לי' לריב"ל ללמוד זה לעיל ד' א' מקרא אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי ע"ש ותיפוק לי' דחייב לקרות את המגילה גם בלילה במקום הלל. ועיין אריכות בזה בס' ישועות יעקב או"ח סי' תרצ"ג עיי"ש בדרך אגדה. אבל לפענ"ד נראה דמעיקרא לק"מ דהרי כתב המג"א בסי' תכ"ב סק"ה בשם התוס' ברכות כ' ריש ע"ב נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מ"ע שהז"ג א"כ מהלל דפסח נשים פטורות וא"כ א"כ ללמוד מהאי קו"ח ומה מעבדות כו' לחייב נשים בקריאת מגילה גם בלילה כמו שקורין הלל בפסח בלילה וביום דהא נשים פטורות מהלל דפסח א"כ צריך קרא דאלהי אקרא יומם גו' ולילה ולא דומיה לי כדי לחייב הנשים (שאף הן חייבות במקרא מגילה) בלילה וביום. ובזה א"ש סמיכות מאמרי ריב"ל במגילה ד' א' אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה וכו' ואמר ריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנא' אלהי אקרא וגו' משום דעיקר קרא לנשים הוא דאצטריך כנ"ל וא"ש ודו"ק

שבע נביאות נתנבאו להם לישראל מאן נינהו שרה מרים וכו' שרה דכתיב אבי מלכה ואבי יסכה וא"ר יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש כו' דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה -- הך דבר אחר תמוה דא"כ אין ראיה שהיתה נביאה. וכ' בס' פנינים יקרים בשם ס' עדות ביוסף בשם הגאון ר' הירץ ז"ל, דרש"י ז"ל כתב ועיני לאה רכות דלאה בכתה תמיד שלא תעלה בגורלה של עשו דאמרו שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן. הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והנה כאן היה ג"כ אברהם ונחור ומלכה ויסכה, ואם הגדולה לגדול למה לא בכתה שרה שלא תעלה בגורל של נחור, אלא ודאי דהיתה נביאה והיתה יודעת שתנשא לאאע"ה וזה פי' הגמ' דבר אחר שהכל סוכין ביופיה וקשה איך היתה יפה ולא היתה בוכה כמו לאה, אלא מוכח שהיתה נביאה ולא בכתה כלל עכד"ה [ובפנקסי הישן שכתבתי עוד בימי ילדותי אמרתי דהיופי שלה מורה על רוה"ק עפימ"ש ביעדב"ש ד' לובלין דף ל"ט דמי שהוא תחת המזל היופי חסרון הוא אצלו כי מזיק לו לקנין החכמה ומדע אבל מי שהוא למעלה מן המזל היופי מעלה הוא אצלו עיי"ש ביאור הדבר באריכות, א"כ זה שהכל סוכין ביופיה מורה שסכתה ברוה"ק ודבוקה בה' ואינה תחת המזל דאל"כ היופי חסרון הוא אצלה ודו"ק כי קצרתי]: