ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצד

ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמובן לפורענות א"ר כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש -- ומקשין העולם מאי שייך זה חל הקודם, יהי' ממוכן מי שיהי' עכ"ז כיון שהוא מאוחר וצעיר לכולם וקפץ להגיד דעתו בראש מוכח כי הדיוט כותב בראש. ועיין בס' דגן שמים למס' פסחים (דף י"א מדפי הספר) מ"ש בזה. וכבר קדמו בס' בית יצחק חיבור על מס' מגילה והבאתי דבריו בילקוט הגרשוני למגלת אסתר סי' א' עיי"ש. וראיתי שמביא שם עוד בשם ס' אור תורה על מגילת אסתר עפ"י מדרש אסתר איכא פלוגתא בהא דויאמר ממוכן ח"א דינינו כדיניהם דתנן דיני ממונות וכו' דיני נפשות מן הצד וח"א אין דינינו כדיניהם וכו' וי"ל התוס' מביא שהיה דניאל ויש לגמגם למ"ל לתוס' להביא מפרש המתנגד לגמ' דזה המן ולהנ"ל ניחא דגמ' סובר דאין דינינו כדיניהם דאל"כ מנ"ל דהדיוט קופץ בראש דילמא משום דהדי כן ולפי"ז אם הוי מפרשינן דזה דניאל ומסתמא אחז כדיני ישראל דמתחילין מן הצד ולא היה ראיה דהדיוט וכו' לכן מביא דממוכן זה המן הבדיניהם מתחילין מן הגדול ועכ"ח משים דקפץ בראש ולכך מביא תוס' דיש במדרש שהוא דניאל והו"א דהוא דניאל וכו', עי"ש, עכ"ל: [ויקר בעיני מ"ש בזה בהשמטות לשער בת רבים למגינת אסתר וז"ל ומקשין העולם מאי שייך זה אל הקודם כי אף לו יהי' ממוכן מי שיהי' וכו'. עוד מקשין העולם מנ"ל דהדיוט קופץ בראש הא קיי"ל דדיני נפשות מתחילין מן הצד וע"כ הוכרח ממוכן להגיד דעתו מראש, וכן איתא במד"ר לחד מ"ד מטעמא דדינינו כדיניהם דיני נפשות מתחילין מן הצד. וי"ל דקושי' ראשונה מתורצת בחברתה דהנה אם ממוכן הי' אחד מן השרים האחרים היינו יכולים לתרץ ולומר טעם הקדמתו משום דדינינו כדיניהם דד"נ מתחילין מן הצד, אמנם אחרי אשר הקדים מאמרו דממוכן זה המן, והוא בעצמו אמר בדברי מלשינותו לפני אחשורוש, ודתיהם שונות מכל עם, דאין דינינו כדיניהם, לא הי' לו להקדים א"ע בנתינת עצה תחלה אם לא כי הדיוט קופץ בראש וק"ל, עכ"ל הנעים]: וזה מקרוב נדפס ספר ישמח משה על תנ"ך וחמש מגילות, וראיתי שכתב ליישב כל קושיות הנ"ל בג' אופנים וכולן שוין לטובה עיי"ש וינעם לך

קרי ליה יהודי וקרי לי' ימיני וכו' אר"נ מרדכי מוכתר בנימוסו היה -- עיין בס' עין הבדולח, ובס' דברי שאול מ"ש בזה. ושניהם לא ראו שכבר כ' כן בס' יערות דבש, וכמובא בענף יוסף לכאן ע"ש

י"ג: ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה ותמוה מהיכי תיתי לומר כן. וכ' בפנינים יקרים מס' מנחה חדשה שהביא בשם גדול א' דריב"ק אזיל לשיטתי' בירושלמי למי דסוטה פ"ה ה"ו ריב"ק אומר איוב בימי אחשורוש הי' וכתיב ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב ע"כ דאסתר ל"ה יפה רק חוט של חסד משוך עליה עכ"ל ולא ידעתי אמאי הביא זה בשם הירושלמי. והוא לפנינו בבבלי ב"ב ט"ו ע"ב ריב"ק אומר איוב בימי אחשורוש היה שנא' ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש ע"כ

לקחה מרדכי לו לבת תנא משום ר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית -- כ' מהרש"א פי' לאשה וכו' כתב בפתח עינים לחיד"א ז"ל אפשר דקשיא לי' דהול"ל לקחה מרדכי לו כבת כמ"ש כל המגדל יתום וכו' כאלו ילדו, ופירש מורינו הרב מהרי"ך במ"ש בב"מ דף ק' שטף נהר את זיתיו וכו' זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו, ולפ"ז מדינא המגדל יתום הוא ואביו יחלוקו השכר, אמנם הקב"ה ברוב רחמיו מעלה עליו כאלו ילדו, ולפ"ז לקחה מרדכי לו לבת לא יצדק מדינא יחלוקו, והול"ל לקחה לו כבת לז"א אל תקרי לבת אלא לבית, כלומר אי אתה יכול לקרות לבת אלא אם אתה קורא מבחוץ לבית אין בית אלא אשה ואז אתה יכול לקרות לבת דאגב חביבותא קוראה בת על דרך שאמרו חז"ל לא זז משם עד שקראה בתי עכד"ה. ובס' שער בת רבים למגילת אסתר הביא בשם בחירת אברהם א"ת לבת אלא לבית זו אשה כיומא ב' ע"פ וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו. הטעם דאשתו של אדם נקראת בית הוא דאחז"ל כתובות נ"ט ב' אין אשה אלא לבנים, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטי אשה, וזהו ב' י' ת' ר"ת בנים יופי תכשיטין. אך קשה למה לא כתיב בפירוש בית אלא שבא לרמז מחז"ל אסתר ירקרקות היתה ונחסר ממנה היופי לכן כתיב חסר יו"ד עכ"ל ואם כי דברי טעם הם אבל אינו אמת כי כאן ר"מ הוא דאומר כן, והוא אומר לעיל דאסתר שמה ולמ' נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים. א"כ לא ס"ל כריב"ק דאמר אסתר ירקרקות היתה כהדסה ודו"ק [שו"ר בס' כתנות אור בח"ת למגלת אסתר שפירש דכשתקרא לבית נוכל לקרוא לבת דאמרי' בפ"ק דסוטה י"ב ע"א א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה ולכך קאמר אל תקרי לבת, דהא מרדכי לא ילדה, אלא לבית, שנשאה לשם שמים ומעלה עליו הכתוב כאלו ילדה, א"כ נוכל שפיר לקרות לבת כאלו ילדה וק"ל עכלה"ט]

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה א"ר אלעזר מלמד של כל אחד ואחד מרואיה נדמתה לו אומתו. פי' בס' דברי שאול עפי"מ ששמע בביאור מאמרם ז"ל יבמות ס"ג בניך ובנותיך נתונים לעם אחר זו אשת האב. דמה ענינו של אשת האב שאינה אמו לעם אחר. ושמע דהכוונה היא שזה נודע שבני מדינה אחת שונאים בני מדינה אחרת, ומטעם כי כן הוטבע בטבע איש ואיש שיאהב לכל אחד שהוא מבני מדינתו וכל שאינו מבני מדינתו שונא אותו אף בלי סיבה וטעם כי מעולם לא דבר עמו ולא הרע לו ואך שהוא מעם אחר. וכמו כן באם אחרת ג"כ הסבה ששונא אותה בשביל שהוא אחרת ולא אמו ודפח"ח. וממילא גם כאן קשה איך נשאה חן בעיני כל רואיה ניהו שלא הרעה לשום איש אבל כן יחייב טבע האנושי מבלי לאהוב כל שאינו ממדינתו אף כי שלא מבני אומתו, לזה אמר שכל א' וא' נדמית לו כאומתו וזה ברור עכלה" ט: **(שייך לעיל ז' ע"א חייב אינש לבסומי בפוריא וכו'. בש"ע או"ח סי' תרצ"ה ס"ב מביא המחבר דברי רבא הנ"ל להלכה. וכתב עליו הרמ"א בהג"ה, וי"א אד"צ להשתכר כ"כ אלא ישתה יותר מלימודו וישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי ע"כ. ודברי רנו"א אלו מחוסרים הבנה לכאורה. אך עיין בדברינו לעיל במס' עירובין דף ס"ד שמה הבאתי פירוש נכון ונחמד ע"ד הרמ"א עיי"ש וינעם לך:)**