ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצג

ייטב לבו עליו לבנות טירות זהב וכסף ולעטר את עצמו בכלים חמודות ובסגולות מלכים כי המה לו אך למותר וכל חפצו הוא רק לשבת בית ולעשות רצון בוראו, ולכן הקב"ה נותן בלב רשעים שיבנו המה וימלאו בתיהם מחמדת העולם ויקיים בהם יכין וצדיק ילבש. וזש"ה ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת פי' שיהיו הערים גדולות וטובות אשר לא היית בונה אותם באופן זה אלו היה בידך לבנותם, והבתים ג"כ יהיו מלאים כל טוב אשר לא היית ממלא כמו זה מעולם ולא מלאך לבך להרבות בתענוגים כמו אלה עיי"ש. והנה היה קשה לר' אבא בר כהנא למר נתן הקב"ה כל כך עושר רב להמן עד שעי"כ גבה לבו עד להשחית ולהרוג ולאבד את כל היהודים ח"ו כמ"ש הפייטן גאה בעשרו ונפל ברשעו. הלא טוב טוב היה לתת כל זה למרדכי הצדיק ולא היה בא כלל לידי כך. ע"כ השיב כי רצה הקב"ה שיבא לידי מרדכי בית המן המלא כל טוב אשר מרדכי מעולם לא היה ממלאו כמו זה, וז"ש כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי הצדיק נתן הקב"ה חכמה ודעת ושמחה, שזה כל שמחתו אם נתן לו ה' חכמה ודעת וחלק בתורתו הקדושה, וכל מחמדי העוה"ז ותענוגיו כאין וכאפס נחשבו בעיניו נגד התענוג הגדול והשמחה הגדולה שיש לו בתורה הקדושה, ולכן ולחוטא זה המן הרשע נתן ענין לאסוף ולכנוס ולמלא ביתו בכלים חמודות ובסגולות מלכים, והתכלית, כדי לתת לטוב לפני האלקים זה מרדכי דכתיב ביה ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, אבל אם היה הקב"ה נותן מתחילה העושר הזה למרדכי מעולם לא היה בא לידי כך שיהיה לו בית מלא כל טוב חמודות העולם כמו ביתו של המן וא"ש ודו"ק

י"א. ושמואל אמר לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא מאסתים בימי יונים ולא געלתים בימי אספסיינות קיסר לכלותם בימי המן -- וכ' מהרש"א אין זה כסדר הגליות ושיעבוד המלכיות דימי המן קדמי טובא ואפשר דלכלותם משמע ליה טפי על המן שבא להשמיד ולהרוג ולאבד גו', עכ"ל. ובס' עולת חודש ח"ב מאמר כ"ה כתב עפ"י דאיתא בפסחים פ"ז ב' צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האימות (פרש"י שאינן יכולין לכלותן יחד) וכו' היכי תעבידו. תכלינהו לכולהו ליתנהו גבייכו. תכלו מאי דאיכא גבייכו קרו לכו מלכותא קטיעתא וכו' ע"ש, אמנם באחשורוש שמלך על כל העולם כולו, א"כ מי מעכב על ידו אם יעש עמהם כלה, הלא הוא המולך בכיפה וכח גבורתו מלא עולם. וע"כ אמר שפיר ל"כלותם ביעי המן" כי בימיו דוקא אפשר לכלותם, כי הוא אחשורוש המולך מסוף העולם ועד סופו, אבל בשאר מלכיות אי אפשר להם לכלותם, כי אף דבהאי גיסא קטלו להו, באידך גיסא יושבים שלוים ושקטים וא"ש:

שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו כלי' וכו' מפני שנהנו מסעודתו וכו' א"כ שבשושן יהרגו וכו' א"ל, מפני שהשתחוו לצלם (בימי נ"נ) א"ל וכי משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים וכו' -- עיין בהפלאה לכתובות דף ל"ג בתוס' ד"ה אלמלא נגדוה כו' מ"ש לבאר מאמר זה בטוב טעם ודעת ודפח"ח ש"י. ועיין עוד בילקוט הגרשוני למגילת אסתר דף מ"ו מ"ש בזה בשם תשו' כתב סופר חאו"ח. סי' קל"ז עיי"ש. (ועיי' כאן בס' דברי שאול בד"ה שם וכי משוא פנים וכו' מ"ש בענין שלכד"ה, וחידוש בעיני שלא זכר שר דלר"ש דכ"ש למכות גם שלכד"ה חייב כמ"ש מהרש"ל בשבועות כ"ג וצע"ק):

וע"ע ביאורים נעימים על מאמר זה בס' כתנות אור מבעל פמ"א ז"ל ס"ס שמות למגלת אסתר, ובתורת משה ממרן ח"ס ז"ל בח"ת לפורים עיי"ש. והנה ראיתי בס' ארץ צבי מבעהמ"ח עטרה למאה דף ס"ט שמביא פרפרת נאה בשם הגאון בעל נוב"י ז"ל על דקדוק אחד במאמר הזה, למה לא נאמר, אמר להם א"כ שבשושן יהרגו, אלא נאמר סתם א"כ שבשושן יהרגו כו', וגם אינו מובן מה שאמר להם אתם, שהלא הם באים לשאול כשואל מפי הרב, ובודאי אינם יודעים, שאם היו יודעים לא היו שואלים ואיך אמר אמרו אתם, ואמר הגאון הנ"ל שלרשב"י הוקשה דקדוק א' בלשון שאלתם שדקדקו ובארו מפני מה נתחייבו כלי'. כלי' דייקא. משמע שעיקר קושייתם הוא על שהיה רוצה המן לכלות ולעקור את הכל, אבל אם לא היה רוצה לכלות את הכל היה להם תירוץ, וזה ששאל אותם אמרו אתם הסברא אשר בידכם דהיינו אם לא היה כליה, אמרו מפני שנהנו מסעודתו וכו' והשתא מה שאמרו חז"ל א"כ שבשושן יהרגו כו' אין הכוונה שרשב"י הקשה אותם את זה, אלא שהתלמידים אמרו כן, הנה היה לנו תירוץ שנהנו מסעודתו של אותו רשע אבל מאחר שאנו רואים כליה ואבדון לכולם קשה לנו א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם לא יהרגו. והשיב להם מפני שהשתחוו לצלם ודפח"ח ש"י עכ"ל. והנה תחלת דבריו כבר כתובים בס' עיון יעקב לכאן. ומ"ש דא"כ שבשושן יהרגו כו' הוא מדברי התלמידים. אמת להם, אבל בכל ספרי עין יעקב הגירסא אמר להם א"כ של שושן יהרגו וכו' עיי"ש. ואין להאריך יותר

והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש וגו' א"ר לוי פסוק זה כולו על שם קרבנות נאמר, כרשנא, אמרו מלה"ש לפני הקב"ה שבש"ע כלום הקריבו לפניך עכו"ם כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך, שתר, כלום הקריבו לפניך שתי תורים, אדמתא, כלום בנו לפניך מזבח של אדמה כו' תרשיש, כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש ושהם וישפה -- בס' שיח יצחק על מס' מכות דף כ"ד ע"א (מהגאון מ' יצחק חיות ז"ל אבדק"ק בראדי יע"א) דקדק במאמר הזה טובא כיון דלדברי ר' לוי ל"ה שם ז' הקרובים למלכות רק הקרא קאי שהיו מלאכים מזכירין זכות הקרבנות, א"כ למה הזכיר בקרא תרשיש שהיה מהטור הרביעי, יותר הו"ל בקרא לומר אדמתא אודם שהוא היה הראשון מארבעה טורי אבן בהחושן, ולומר כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו אודם פטדה וברקת, והוא דקדוק גדול ועצום, ותירץ דהנה ישנם בעולם ב' כתות אנשים א' חכמים ב' עשירים סוחרים והנה כאשר החכמים וגדלו ויתנשאו למעלה עד שיהנה מהם הקב"ה ויתפאר בם, זה אינו חידוש כ"כ שע"י שעוסקים תמיד בחכמת אמת יכולים להגיע למדרגה גדולה, ואולי יזדמן באוהיע ג"כ כן לפעמים בחסידים מחסידי אוה"ע וחכמים בחכמות באמת, אבל בעשירים וסוחרים שעוסקים בישובו של עולם ועוברים ארחות ימים לסחור ולהעשיר, ובכל זאת יגדלו ויתנשאו בחכמה ובקדושה שיעלה זכרונם לפני ה', זה לא ימצא רק בעם קודש ישראל שנא' בהם ישראל אשר בך אתפאר, במשא ומתן באמונה ובמאכל ובמשתה לשם ה' ומחזיק ת"ח ובעלי תורה כמו זבולון שהיה עובר ארחות ימים ולחוף ימים ישכון ומחזיק לאחיו יששכר לעסוק בתורה, אבל באוה"ע לא נמצא כן, והנה תרשיש היה האבן העשירי והיה אבנו של זבולון שהיה העשירי לתולדה כדאיתא סוטה דף ל"ו דגם בחושן הי' כתולדותם, וזה שאמרו המלאכים כלום שימשו אוה"ע לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו "תרשיש" שהיה חקוק עליו זבולון שהיה סוחר ועשיר ומ"מ נשא אהרן את שמו לזכרון לפני ה', זה לא משכחת רק בעם קודש ישראל ודו"ק עכדפח"ח ש"י