ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קצ

שכרם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן לא מהני כשהוא באונס. אמנם דבר זה אי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא או איכא תלי' בפלוגתא דרב יהודא ורבא בר"ה כ"ח ע"א דרב יהודא סובר מצות ליהנות ניתנו ורבא סובר מצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ב במאי קמיפלגי וכתבו האחרונים דר"י סובר שכר מצוה בהאי עלמא איכא ולכך סובר מצות ליהנות ניתנו כיון דנהנה במה שמקבל שכר המצוה תיכף ומיד בעוה"ז אבל רבא סובר שכר מצוה בהאי עלמא ולכך סובר מצית ללה"נ דכיון שאין מקבל שכר המצוה אלא בעוה"ב לכך אין לחשבו להנאה. והנה מבואר בכל הש"ס דרב יהודא הוא תלמודיה דשמואל א"כ מסתמא שמואל נמי סובר בזה כר"י דשכר מצוה בהאי עלמא איכא וא"כ בטלה לה מודעה רבה כו' מכל וכל דכיון דהקב"ה פירש עונשן ומתן שכרן א"כ הוי כתליוהו וזבין דהוי זביני דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני, רק רבא לשיטתו דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא שפיר קאמר אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש שנא' קיימי וקבלו וכו' אבל לשמואל אין לדרוש כן ואייתר לי' קיימו וקבלו לדרשא קיימו למעלה מה שקבלו למטה, ושפיר קאמר רבא לכולהו אית להי פירכא לבר מדשמואל דלית לי' פירכא, וכל שכן לפי גירסא הישנה בעין יעקב "לבר מדרב יהודא אמר שמואל דלית לי' פירכא" ודאי דא"ש כי לרב יהודא אין כאן טענת מודעה ואין לדרוש קיימו מה שקבלו כבר, ודו"ק כי נכון הוא ב"ה

דר"ע [דיליף מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה מדכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה אית לי' פירכא] דילמא כר' אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו. צ"ב לאיזה תכלית נדמתה אסתר לכל א' וא' כאומתו. וכ' בס' בנין אריאל כי הריגת ושתי נסתבב מזה כי כשאכלו ושתו ונשתכרו הללו אמרו מדיות נאות והללו אמרו פרסיות נאות, אמר אחשורוש כלי שאני משתמש בה אינה לא מדיית ולא פרסיית אלא כשדיית רצונכם לראותה אמרו לו הן ובלבד שתבא ערומה, מיד צוה אחשורוש להביא את ושתי ערומה ביד הסריסים והיא לא רצתה לבא ולהתבזזות כ"כ לכן נהרגה (עיין לקמן י"ב ב') א"כ יש לירא כי בעת יעשה אחשורוש את משתה אסתר ויאכלו וישתו וישתכרו יאמרו עוד הפעם מדיות נאות כו' פרסיות נאות ואחשורוש יאמר כלי שאני משתמש בה אין אשה יפה כמוה בכל העולם רצונכם לראותה, לכן משום זה עשה ה' נס זה שהל או וא' נדמה לו שהוא מאומתו וכאו"א אמר. זו משלנו היא לכן כשאמר אחשורוש כלי שאני משתמש בה אין אשה יפה כמוהו בכל העולם אז מיד הסכימו לו כל שרי פרס ומדי ואמרו לו אמת שאין כמוהו בכל העולם כי שרי פרס אמרו כי היא פרסיית ושרי מדי אמרו כי היא מדיית וכן שרי כל אומה ואומה הסכימו והשיבו כן, ולכן לא אמרו להביאה לפניהם לראותה כי כולם הסכימו לדבריו שאין אשה יפה כמוה בכל העולם עכדפח"ח ואני פירשתי בזה המסורה ג' להראות המובא בילקוט אליעזר ערך פורים אות צ"ח להראות את יפיה, להראות אסתר, אתה החילות להראות, כי הריגת ושתי נסתבב ממה שאמר אחשורוש להראות את יפיה וא"כ יש לירא שיצוה ג"כ להראות את אסתר, לכן עשית נס ופלא, אתה החילות להראות, שקדמת להראותה לכל, וכל העמים והשרים הסכימו שאין אשה יפה כמוהו בכל העולם וא"ש ודו"ק

והא דר' יוסי בן דורמסקית (דיליף אסתר ברוה"ק נאמרה מדכתיב ובבזה לא שלחו את ידם מנא ידעי מה עשו הרחוקים אית לי' פירכא) דילמא פריסתקי שדור פרש"י שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך. וכ' המהש"יא בד"ה דלמא פרסתקי שדר כו' יל"ד מעיקרא דדייק לי' ובבזה לא שלחו וגו' היאך ידעו מה עשו הרחוקים אי לאו ברה"ק, טפי ה"ל לדייק כן מרישא דהאי קרא דכתיב ושאר היהודים ג' והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף וגו' היאך ידעו מספר ההרוגים של הרחוקים אי לאו ברה"ק עכ"ל --- והביא בס' שער בת רבים למגילת אסתר בהשמטות. שמעתי בילדותי מפי זקן מופלג אחד כי נשאל המהרש"א ז"ל בלכתו מביהמ"ד מדוע הציג דברי קושיתו על פרכת הגמ' דילמא פריסתקי כו' ולהקשות על ראית הגמרא מקודם. הו"ל להקשות תיכף על דברי ר"י בן דורמסקית עצמו מדוע לא הביא ראיי ממספר ההרוגים. והשיב המהרש"א ז"ל. דעל ר"י בן דורמסקית עצמו אין להקשות די"ל דלמד זאת מהכתוב של ובבזה לא שלחו את ידם דשושן עצמו הכתוב מקודם אשר מספר של שלש מאות ההרוגים ידעו במקומם אבל הא דלא שלחו את ידם בבזה לא היו יכולים אף בשושן עצמו לידע. אולי היה איזה מהם ששלחו בסתר את ידם בבזה. אבל מפירכת הגמ' נראה דיוקו של ריב"ד הוא מהכתוב השני מהא דובבזה לא שלחו את ידם הכתוב אצל ושאר היהודים אשר במדינות המלך וגו' כלומר מאין ידעו מה עשו הרחוקים, א"כ הקושיא שלי מכוון מעתה למה לא הביא ריב"ד דברי ראייתו מרישא דהך קרא ממספר ההרוגים וק"ל

דשמואל ודאי לית לי' פירכא, אמר רבינא היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלא חריפא ממליא צבא דקרי -- הנה מדמדמה רבינא דברי שמואל לפלפלא חריפא נראה שיש בדבריו איזה פלפול חריף, ואנחנו לא נדע מה פלפול חריף יש במאי שדרש קיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה וצ"ב להבין הענין ואולי י"ל עפ"י דברי היערות דבש שהבאתי לעיל בפירוש דברי התוס' שכתבו תרתי שמעינן מינה, עיי"ש, וא"כ באמת אין לך פלפלא חריפא גדול מזה, וא"ש ודו"ק והנה מצינו בגמ' עוד כיוצא בו, ביומא דף פ"ה ע"ב דיליף שמואל דפיקו"נ דוחה שבת מוחי בהם וכו' ואמר רבא לכולהו וכו' בר מדשמואל דלית לי' פירכא, אמר רבינא וכו' טבא חדא פלפלתא חריפא וכו' וקשה ג"כ איזה פלפול חריף יש בדברי שמואל הנ"ל ויש ליישב קצת עפ"י דברי הכפת תמרים בקונטרס תוס' יוהכ"פ שם, ועפ"י דברי מרן החידא ז"ל בפתח עינים לשם יעו"ש ודו"ק ואכ"מ להאריך ועיין עוד בחגיגה דף י' ע"א דשמואל לית לי' פירכא אמר רבא כו' טבא פלפלתא חדא וכו' ואי"ה לקמן בחגיגה דף הנ"ל אכתוב בזה עיי"ש

רב יוסף אמר מהכא, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים (מנא ידעי את העתיד) ור"נ בר יצחק אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם והנה קשה מאוד מה הוסיף ר"נ בר יצחק ומדוע מיאן לומר כרב יוסף דמוכח מרישא דקרא (ועיין בתוס' ובטו"א ודבריהם דחוקים קצת) ושמעתי בשם בשם מרן החת"ס ז"ל ואח"כ מצאתי בספר זכרון יהודה דף נ"ד שהביא זה בשם אביו הגאון מו"ה מאיר א"ש זצ"ל מאונגוואר יע"א דהנה רש"י ז"ל פי' בפסוק הנ"ל במגלת אסתר, משפחה ומשפחה, מתאספין יחד ואוכלים ושותים יחד וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו. וזכרם לא יסוף וכו' וזכרם קריאת מגילה עיי"ש בפירש"י ז"ל, א"כ לפ"ז וימי הפורים לא יעברו קאי על אכילה ושתי', וזכרם לא יסוף קאי על קריאת מגילה, א"כ י"ל דלכך לא רצה רנב"י למילף דאסתר ברוה"ק נאמרה מימי הפורים לא יעברו' דמזה לא מוכח עדיין דנאמר ברוה"ק רק י"ל דהכותב המגילה ידע זאת מסברא, דלעולם יתאספו יחד בפורים ויאכלו וישתו יחד, כי אכול ושתו כל עדת