ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קפח

מסכת מגילה. ג. תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע – בהגהות מהר"צ חיות ז"ל הקשה לפי"ז איך תרגם אונקלוס ר"פ כי תצא ועשתה את צפרניה ותרבי ית טופרהא הרי דעת ר"א בספרי שם ובש"ס (יבמות מ"ח ע"א) דתקוץ. וא"כ תרגום אונקלוס שלא כשיטת ר"א והניח בצ"ע – ועיין בס' נתינה לגר על התרגום ר"פ כי תצא וגם בהקדמה כוללת מ"ש בזה

אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי וכו' עד עיזי דבי טבחא שמיני מינאי -- עיין פי' ע"ז בס' ילקוט אליעזר ח"ב ערך צניעות אות מ"ז ע"ש וינעם לך

א"ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת"ת, א"ל על איזה מהם באת, א"ל עתה באתי, על של עכשיו באתי, כן פירש"י ז"ל, ובתוס' כתבו בשם ריב"ן על ת"ת באתי דכתיב בי' ועתה כתבו וגו' ולפענ"ד נראה פשוט דה"ק עתה באתי על הדבר הנוהג עתה בלילה דהיינו ת"ת באתי, לאפוקי קרבנות דאין נוהגים עתה אלא ביום וכדילפי' מביום צותו את בנ"י וגו' ואולי לזה כיוון רש"י ז"ל

אמר רבה בר הונא אין מועד בפני תלמוד חכם כל שכן חנוכה ופורים – פי' מו"ח הגאון ר' עמרם בלום זצ"ל בדרך מליצה כי הנה רבים אומרים מה לנו לאונן ולקונן כ"כ על מיתת ת"ח הלא יש מועד לכל חי וכל אדם מת בבוא עתו ומועדו למות, וע"ז אמר רבה בר הונא כי לא כן הוא. כי בפני תלמיד חכם אין מועד, כי בזכות תורתו וצדקתו היה לו לחיות עוד שנים הרבה, וכמאמר חכז"ל זכה מוסיפין לו. וכל שכן חנוכה ופורים ר"ל אם מת בחנוכה ופורים ודאי דאין לומר שמת בדרך הטבע לפי שהגיע מועדו וקיצו, כי הימים האלה ימי נסים הם לישראל, וספון וטמון בימים האלה כח הנסים ושידוד הטבע כמבואר בספה"ק, א"כ ודאי שהי' לו לת"ח עוד לחיות ולא למות בימי הנסים האלה שמתנהגים למעלה מן הטבע, אלא עכ"ח עונינו גרמו מיתתו כמאמר חז"ל צדיק נתפס בעון הדור ועל כן לן יאות למבכי לן יאות למיספד עכ"ד ודפח"ח

ד. נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס כ' התוס' פרשב"ם שעיקר הנס הי' על ידן בפורים ע"י אסתר בחנוכה ע"י יהודית בפסח שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, וקשה דלשון אף הן משמע שהן טפלות ולפירושו הי' לו לומר שהן, ובס' תורת משה ממרן ח"ס ז"ל פ' בשלח כתב ליישב כי ידוע "נס ראוי להקרא מה שהקב"ה משדד הטבע ומערכות שמים, וידוע דטבע משועבדת לתורה ותנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית ע"מ שיקבלו ישראל את התורה ואם לא יקבלו יחזרו לתהו ובהו, ובשביל התורה הנקראת ראשית נברא העולם, ומשועבדת טבע העולם לתורה (וכדאי' בירושלמי על פסוק לאל גומר עלי וכו') א"כ כל כמה דגדול זכותן של צדיקים שומרי התורה משועבד הטבע להשתנות לצרכם ולטובתם, וממילא הנס בעצמותו קטן כי מוכרח הוא בטבע. וכל כמה דזוטרי זכותייהו כך יתגדל הנס בעצמותו, והנה כאן באסתר ויהודית ונשים צדקניות שבאותו הדור דנפיש זכותייהו שעל ידן ובזכותן היה עיקר הנס אם כן להני נשים יתקטן להם התשועה והגאולה מהיות נס, כי בטבע מוכרח להם כל זאת. ובאמת היה קשה לרשב"ם כי ריב"ל אמר נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ולשון שאף משמע שהן טפילות, והלא המה ג"כ באותה גזירה וצרה היו ונגאלו, לכן מפרש הרשב"ם שעיקר הנס נעשה על ידן ובזכותם נגאלו, וא"כ כיון שגדול זכותן כ"כ תקטן להם הגאולה מהיות נקרא נס, ואינן רק טפילות בנס לכך אמר שאף הן ודפח"ח

חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום שנא' למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך הא דמביא גם סוף הפסוק ה' אלקי לעולם אודך. כ' המהרש"א משום דקריאת המגילה לא יבוטל לעולם וכמ"ש אם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא נבטלים עיי"ש. ועיין בס' פנינים יקרים מ"ש בזה בשם ס' קהלת משה. ומדבריו משמע דאיתא בגמרא כאן ה' אלקי לעולם אודך זה ימות המשיח יעו"ש. ובאמת לא נזכר מזה בגמ' כלום וגם במדרשים לא מצאתי כעת דרש זה בשום מקום: ו.כי נח נפשי' דר' זירא פתח עלי' ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה – פי' בבכור שור עפמ"ש בקידושין ע"ב כשמת ר"ע נולד רבי כשמת רבי נולד ר' יהודה כו' שאין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו כו' וא"כ אין ראוי לומר אוי נא לה כו' כי אבדה כלי חמדתה, דאפשר שאותו יום נולד ברקת מי שיהיה צדיק ות"ח כר' זירא, רק דאמרינן בכתובות ע"ה ע"א חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו ולפי"ז א"א שיולד בא"י אחד שיהי' כר' זירא שהרי אפי' הגדול שבהם אינו כמי שנולד בבבל והלך לא"י דאיהו כתרי מינייהו, והשתא שפיר קאמר על ר' זירא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה כו' פי' שנולד בבבל והלך לארץ ישראל וא"כ אוי נא לה אמרה רקת דהשתא ודאי אבדה כלי חמדתה שא"א שנולד כאן כמותו ודפח"ח: