ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קפה

דא"כ לפי"ז איך אומרים האידנא הלל בכל יו"ט וחנוכה ור"ח הלא משפסקו סנהדרין אדם נידון בכל יום והלכה כר' יוסי ואיך ישוררו וספרים ופנקסות פתוחים לעיין בדינו וצ"ע

שייך לעיל דף ט' ע"א ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עה"כ כאלו התענה תשיעי ועשירי וכתב הגאון מ' משה גרינוואלד ז"ל אבדק"ק חוסט יע"א בס' ערוגת הבושם עה"ת ס"פ אמור, עיין טו"ז שהקשה אמאי הוציא רחמנא האכילה בלשון עינוי הזל"ל בהדיא שמצוה לאכול בעיוה"כ, ולפענ"ד נראה בס"ד דאי כ"ר תאכלו בעיוה"כ הו"א דאפי' התענה כל היום רק פ"א לעתותי ערב אכל קיים מ"ע זו, השתא דכ"ר האכילה בלשון עינוי אמרי' כי היכא דבעינוי א"א לומר כשיאכל כל היום ומונע עצמו מאכילה שעה אחת או שתים דזהו פשיטא דאינו בכלל עינוי ה"נ באכילה אינו יוצא י"ח אי מתענה מקצת היום ואכל אח"כ וזה דלא כשיטת המג"א בסי' תר"ו אלא כשיטת השלה"ק שם באה"ט דאף מקצת היום אסור להתענות. ובזה יתפרש כמין חומר מה שפירש"י בראש השנה דף ט' דה"ק קרא ועניתם בתשעה אכילת תשעה אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף, ולכאורה לא ידענא מה בעי רש"י בזה, ולהנ"ל ניחא בס"ד דרש"י בא לפרש מ"ש דהוציא רחמנא בלשון עינוי ולא כתב אכילה בהדיא, וצ"ל כהנ"ל, והיינו דבא רש"י ללמדנו ודו"ק עכ"ל ודפח"ח ש"י

איתא לעיל דכ"ח ע"א אמר רב יהודה בשופר של ע"א לא יתקע ואם תקע יצא, בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עיהנ"ד כתותי מיכתת שיעורי' ובתוס' ד"ה אמר רב יהודא בשופר שנ ע"א כו' ואם תקע יצא, תימה מאי שנא משלמים דאמר רב יהודה דלא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו, ורבינו חננאל גרס הכא רבא, ותימא דבסוף כסוי הדם תניא תקע לא יצא וכו' עכ"ל התוס'. ועיין בפני יושיע ז"ל שכתב בהמשך דברי התוס' דאחר שהביאו גירסת ר"ח כתבו דמ"מ גם אי גרסינן רבא קשה הסתירה דאם תקע יצא, ועכ"ח צ"ל אחד מהחילוקים שכתבו התוס' בפ' כסוי הדם בין ע"ז שלי ישראל או של נכרי, או בין קודם ביטול או לאחר ביטול, ולפי"ז שפיר י"ל דרב יהודה גרסינן וזה כוונת התוס'. וסיים מ"מ לענ"ד כ"ל דגרסינן רבא, דלרב יהודא יקשה למ"ל טעמא דכתותי מיכתת שיעורי' בשופר של עיהנ"ד תיפוק לי' משום דמצות ליהנות ניתנו ע"ש שכתב זה כמשיב על התוס', וכבר תמה עליו הגאון בעל ערוך לנר ז"ל כאן, שהרי זה כתבו התוס' בעצמם כן בס"פ כסוי הדם ע"ש. והנה ברוב ספרים שלפנינו הגירסא רב יהודא ודלא כגירס' ר"ח שגרס הכא רבא, וכ"כ התוס, בסוכה דף ל"ב ע"א וז"ל, ומיהו על כרחך צריך לאוקומה לאחר ביטול כפירוש ר"ת לפי מ"ש שם ברוב ספרים רב יהודא דאי קודם ביטול הא רב יהודה אמר התם לעיל בשופר שלמים לא יצא דמצות ליהנות ניתנו, ומיהו צ"ל דמ"מ רבא גרסי' ולא רב יהודא דהא מפרש התם טעמא דשופר של עיהנ"ד לא יצא משום דכתותי מיכתת שיעורי' ולרב יהודה הול"ל משום דמצות ליהנות ניתנו עכ"ל התוס' בסוכה הנ"ל, הרי העידו. התוס' דברוב ספרים הגירסא רב יהודא ולא רבא ומעתה מצוה לקיים הגירסא ולא להגיה, וכמו שהמליץ הגאון ר' ישעי' פיק זצ"ל ע"ז "לאוקמי" גירסא סייעתא דשמיא, וחוב מוטל עלינו ליישב קושי' התוס' הנ"ל דאי נרסינן רב יהודא א"כ למ"ל הטעם בשופר של עיהנ"ד משום דכתותי מכתת שיעורי' ת"ל משום דמצות ליהנות ניתנו, ונלע"ד בזה דהנה כבר הקשה הטעם המלך ז"ל אמאי אמר ר"י בשופר דשלמים לא יצא וכן למה הוצרך רבא לומר דבשור דעולה ושלמים יצא משום דמללה"נ תיפוק לי' דיוצא מצד דעשה דשופר דוחה ל"ת, ותירצו האחרונים ז"ל דבשלמים ועולה האיסור מצד דנהנה מהקדש א"כ הא אמר רבא בזבחים דף צ"ז ע"ב אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והיינו משום דבקודש לא אמרה תורה לידחי עשה ל"ת ולכך שפיר ס"ל לר"י דבשופר שלמים לא יצא וגם רבא הוצרך לומר הטעם דיוצא משום דמללה"נ דאל"כ לא הי' יוצא דהא אין עשה דוחה ל"ה שבמקדש (וכ"כ הגאון מלבוב זצ"ל בדרשות דברי שאול דף כ"ג סע"א ע"ש) ובזה רצו האחרונים ז"ל לתרץ קושי' התוס' אמאי אמר ר"י בשופר של ע"א אם תקע יצא מאי שנא משלמים דלא יצא ולהנ"ל ניחא דדוקא בשלמים ס"ל לר"י דלא יצא משום דבהקדש לא שייך עדל"ת אבל בסופר של ע"א באמת יצא משום דעשה דשופר דוחה הל"ת, אך באמת ז"א דהא כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' עכו"ם הלכה ב' דהנהנה ממשמשי ע"ז לוקה שתים א' משום ולא תביא תועבה אל ביתיך וא' משום לא ידבק בידך מאומה מן החרם, א"כ הא קיי"ל דאין עשה דוחה שני לאוין, א"כ הדרא לדוכתה קושי' התוס' אמאי ס"ל לר"י בע"ז דיצא ובשלמים לא יצא, ומה"ט גורס ר"ח רבא, אך התוס' דוחים דהא עדיין קשה מפ' כסוי הדם דשם תניא תקע לא יצא, ועכ"ח צ"ל דהתם מיירי קודם ביטול, וכאן מיירי לאחר ביטול ולכך יוצא, וא"כ שפיר נוכל לגרוס כאן רב יהודא, והשתא שוב לא קשה א"כ למ"ל טעם בשופר של עיה"נ דלא יצא משום כתותי מכתת שיעורי' ת"ל משום דמצות ליהנות נתנו, ז"א דבלא הטעם דכתותי מכתת שיעורי, הו"א דיוצא משום דעשה דשופר דוחה ל"ת דהא בעיהנ"ד ליכא רק לאו אחד דלא ידבק מאומה מך החרם א"כ שפיר אמרי' עשה דוחה ל"ת ולא סגי בטעם דמצות ליהנות ניתנו ולכך צריך לומר הטעם דכתותי וכו' ואין כאן שיעור שופר, ואפי' לדעת הגאון בעל מנחת חינוך ז"ל במצוה תס"ו דכל הנהנה מעיהנ"ד עובר אף בעשה דושרפת באש את כל שללה עיי"ש, ג"כ א"ש דהא ידוע דעת הריב"א ז"ל דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, הל"ת נדחה ולא נשאר רק העשה דאין עשה דוחה עשה, וזה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר עבר וקיים העשה שפיר יוצא וכמ"ש הנוב"י ז"ל בסוף מהדו"ק בדיעבד אמרי' להיפוך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה דנימא דלא יצא משום העשה שכנגדה, א"כ בדיעבד אם תקע בשופר של עיה"נ הו"א דיוצא משום עדל"ת, לכך צריך ר"י לומר הטעם דלא יצא משום דמכתת שיעורי' ומיושב שפיר הגירסא רב יהודא כנלע"ד בעזהי"ת

בדף י"ז ע"ב כתב הרא"ש ז"ל, ה' ה' אני הוא קודם שיחטא כו' אני הוא לאחר שיחטא וכו' וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא וי"ל וכו' אי נמי קודם שיחטא בע"א ואעפ"י שכבר חשב לעובדה ומחשבת ע"א הקב"ה מצרפה למעשה כו' אפ"ה מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה עכ"ל. וכתב הקרבן. נתנאל דיש מקשים על הרא"ש מן הגמ' דסוף חולין תני' דבי ר' יעקב וכו' הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב ודלמא לא הכי הוה, ר' יעקב מעשה חזא, ודילמא מהרהר בעבירה הוה, מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ודלמא מהרהר