ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קפג

מנו את ישראל ועה"ר שולט דהענין הוא שאסור להוציא את בן ישראל מהכלל ולכך אמרה השונמית בתוך עמי אנכי יושבת ע"ש ולכך אמר שכולן נסקרין בסקירה אחת ודו"ק

צום החמישי זה ט' באב שבו נשרף בית אלקינו כו' צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדלי' כו' ומי הרגו ישמעאל בן נתני' הרגו (בעץ יוסף מביא קו' הט"א מאי קמ"ל הא מקרא מלא הוא בירמיה שהוא הרגו ועיין בס' ערוך לנר יישוב לזה) ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו -- הקשו המפורשים דזה סותר להמדרש רבה איכה דאיתא שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מחורבן בית המקדש ע"ש. ובס' פנינים יקרים מביא בשם אפיקי יהודה ח"ב דרוש ל"א בשם הגאון רמ"ז ז"ל אבד"ק לבוב דנודע כי בבית שני חסרו חמשה דברים מה שהיה בבית ראשון, והגדולה שבכולם השראת השכינה שלא היתה רק בבית ראשון ולא בבית שני נמצא לפי"ז כי הבית הראשון מתואר בשם בית אלקינו, לא כן הבית השני אין מתואר רק בשם ביהמ"ק, וא"כ א"ש כי במס' ר"ה אמרו ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו היינו הבית הראשון שהיתה השראת השכינה אבל במד"ר דאמרו דקשה מיתת צדיקים מחורבן ביהמ"ק היינו הבית שני שמכונה רק ביהמ"ק באמת קשה מיתת צדיקים יותר עיי"שי ובס' "אבל יחיד" הספד על גאון יעקב מליסא ז"ל מהדרשן הגדול רא"ב פלאהם ז"ל כ' דחילוק יש ב"ן לשון מיתתן של צדיקים ובין לשון סילוקן של צדיקים דאצל המיתה עדיין יתנחם השי"ת כביכול בראותו אשר העם ישימו את הצדיק על לוח לבם לזכרון ותמיד יהגו בצדקתו ויצטערו באסיפתו ויתנו לבם עי"ז למלאות העבודה הנעדרת בהעדר תורתו וצדקתו וע"כ שקולה רק כשריפת בית אלקינו. אבל סילוקן של צדיקים היינו הסתלקות הגמור שנאבד שמם וזכרם מלב העם עי"ד הצדיק אבד ואין איש שם על לב זה קשה לפני הקב"ה יותר מחורבן ביהמ"ק. ובס' "עין המים" מהדרשן הנ"ל כתב עוד ליישב הסתירה עפ"י משל לאחד ששאל את רעהו על מלבוש שהוא לבוש בו כמה הוא שוה, ויאמר לו שלשים כסף, ויאמר אליו הא לך שלשים כסף ותנה אותו לי, ויאמר לו סכל גם. כי אמרתי לך שאינו שוה רק שלשים כסף הנה אמרתי לך כסף שוויו בערך עצמותו, אבל לא מצד עצמו, כי המלבוש אשר אני צריך אליו ללבשו הוא שוה בעיני הרבה יותר מן הסך ההוא, כן מה שחז"ל שיערו בגמ' מיתת צדיקים כשריפת ביה אלקינו היינו בערך עצמותו לומר כי בערך עצמו הוא יקר בעיני ה' כשריפת בית אלקינו, אבל במדרש כוונו להפליג את ההפסד הבא ע"י הסתלקו מה שאנחנו אין לנו עוד מי שיורה לפנינו הדרכים הישרים וילמדנו אורחות צדיקים, וא"כ הסתלקותו מאצלנו הוא ממש כאבדת המלבוש מאת הלובשו שהוא שוה הרבה יותר מהסך ששוה המלבוש בערך עצמו. וז"ש קשה סלוקן של צדיקים מה שנסתלקו מן העם, יותר מחורבן ביהמ"ק וזה שסימו ואמרו וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ודו"ק:

כ"א:

בקש קהלת להיות כמשה שנאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה פי' המגיד ר' יצחק אלי' לאנדא מווילנא באוהל רחל למגלת קהלת כל מה שמשיג האדם בא לו ע"י עמל ויגיעה, רק מה שמשיג ע"י מתנה מזולתו או שמוצא מציאה זה בא לו בלי עמל ויגיעה, וכן בהשגת התורה לא יוכל האדם להשיג רק ביגיעה כמאמרם ז"ל יגעתי ומצאתי. ומשה רבינו ע"ה זכה שניתנה לו התורה במתנה כמו שאנו אומרים בנוסח התפלה ישמח משה במתנת חלקו שניתן לו חלקו במתנה (וע' רס"י בפ' כי תשא בפסוק ויתן אל משה ככלותו וגו') ושלמה כשראה שלא ניתן לו התורה במתנה בקש למצוא דברי חפץ דרך מציאה בלי עמל וז"ש בקש קהלת למצוא דברי חפץ דרך מציאה שבקש להיות כמשה להשיג התורה בלי יגיעה יצתה ב"ק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שישיג התורה דרך מציאה או דרך מתנה. ובס' פנינים יקרים פ' ברכה הביא פי' בשם ס' נחלת יעקב עפי"מ שאחז"ל למה נקרא התורה תורת אמת יען כי נאמר בראשית ברא אלקים והוא סופי תיבות אמת בהיפוך. ולכך פתחה התורה בראשית ברא אלקים משום סופי תיבות הנ"ל. ודיעה ב' דרמזה התורה אמת ביושר ולא בהיפוך בתיבות ברא אלקים לעשות סופי תיבות אמת ביושר. ומה שפתחה התורה בבראשית הוא משום שהעולם נברא בזכות משה הנקרא ראשית שנא' וירא ראשית לו, אך התינח אי אין כמשה, אבל אי אמרת בנביאים לא קם כמשה אבל במלכים קם ומנו שלמה. א"כ קשה למה נברא בשביל משה ולא בשביל שלמה שהיה כמוהו. וז"ש בקש קהלת להיות כמשה דהוא אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם, יצתה ב"ק וא"ל "וכתב יושר דברי אמת שהרמז שהתורה נקרא אמת הוא ביושר מן אשר ברא אלקים לעשות ולא מסופי תיבות של. בראשית ברא אלקים שהוא אמת הפוך ולא ביושר, ועכ"ח צ"ל כי התורה פתחה בבראשית משום משה. ואי אמרת במלכים קם למה לא נרמז שם שלמה, אעכ"ח דלא קם כמשה אפי' במלכים ע"ש. (ועיין בפתח עינים לחיד"א ז"ל בשם רבני אשכנז שפי' עם הר"ת של ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וכנודע, ואין להאריך)

כ"ד: דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא ובכותל כו' ועשייה גרידתא מי שרי והתניא לא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי כו' כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות -- הקשה בתשו' מהר"ם אלשיך מאי קושי' דילמא דוקא צורה שלימה אסורה ור"ג לא עשה אלא כחצי לבנה. ועיין בס' תורת משה ממרן ח"ס ז"ל ס"פ יתרו מ"ש בזה ועיין עוד בס' מנחת חינוך סוף מצוה ט"ל מ"ש בזה

כ"ח: מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל לא תוסיפו וגו' בס' "תורה תמימה" פ' נשא בפ' ואני אברכם מדקדק בלשון כגון ה' וכו' למה ליה לפרש ענין הברכה שמוסיף הכהן, האם מעטים הם לשונות ועניני ברכה בכל אדם לפי המקום לפי הזמן לפי המצב, בבריאות הגוף, בשלימות הנפש, בבני חיי ומזוני, וכדומה, ואיזו נ"מ איזה ברכה שיוסיף הכהן, ותי' עפימ"ש רשב"ם עה"ת כה תברכו את בנ"י כלומר לא תברכו מברכת פיכם כאדם שאומר תבואתה לראש פלוני כך וכך אלא אלי תתפללו שאברכם אני כמו שמפרש ושמו את שמי על בנ"י כשיברכו הכהנים לישראל בשמי ולאו בשמם כמו שהתפללו הכהנים ואומרים יברכך ה' ישא ה' פניו אליך. וכו'. עכ"ל, מבואר מזה דבכל ברכה שמברך הכהן חובה עליו להזכיר שם ה' והיינו שימסור השפעת הברכה להקב"ה שהוא יברך את ישראל ומעתה א"ש נכון לשון הברייתא שמביא לדוגמא באיזה לשון ברכה יוסיף הכהן משלו בהשתתפות שם ה', ואמר כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ודו"ק: ועי בס' מגן גבורים או"ח סי' קכ"ח במחבר סעיף כ"ז כהן אינו רשאי להוסיף כו' כתב: ראוי להסתפק אם כבר נשא כפיו פעם אחת ואח"כ איתרמי לי' צבורא אחרינא דקיי"ל בסעיף שאח"ז

דאי בעי מברך ואי בעי לא מברך אם יכול להוסיף בברכה