ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קפב

נעשה מעשה מצטרפת המחשבה, שוב אי אפשר לה ליבטל בלי תשובה גם על המחשבה, והנה הקב"ה מטה כלפי חסד למפשט בעיא זו לקולא, וא"כ י"ל דזה כוונת חז"ל דתשובה מועיל ג"כ בב"ד של מעלה, אבל כיוצא בזה שעשה תשובה על המעשה דלא על המחשבה, זה אינו מועיל בב"ד של מעלה והקב"ה במדת הרחמים אמר, אני ה' קודם שיחטא, אין אני מצרף המחשבה, ואני ה' לאחר שיחטא ועשה תשובה על המעשה, הרי אצלי כאלו מעולם לא נעשה מעשה, ואני מוותר המחשבה עכ"ד הנחמדים

ובדרך אגב אעתיק גם מ"ש עוד בדרושי הצל"ח דרוש הנ"ל להסביר דברי חז"ל יומא פ"ו א' עבר על עשה וכו' וצ"ל מה חילוק בין עשה לל"ת ולמה במ"ע יכופר מיד בעת התשובה ואינו זז משם עד שמוחלין לו ומדוע ל"ת יהיה תולה עד יוה"כ והלא עשה דוחה ל"ת וכבר הארכנו כו' אם עשה חמור מל"ת או להיפוך, וכעת נ"ל טעם הדבר עפ"י שחקרתי אם מדה זו שהקב"ה מקבל שבים היא מצד מדת הרחמים, או היא גם מצד המשפט במדה"ד, ואמרתי לחלק בין הפרקים, שתשובת המשקל שהאריכו בספרי המוסר בפיגועים די משקל הנאת העבירה, אם עשה כן תשובה זו היא גם מצד הדין, אבל תשובת הוידוי והחרטה בלי סיגופים לזה צריך מדת הרחמים, והנה כל ענין משקל הסיגופים שהאריכו חכמי המוסר היא לפי ענין הנאה שנהנה מעבירה ככה יסבול סיגופים וזה שייך בעבירה שעבר במעשה ונהנה מן המעשה, כמו אוכל חזיר וכדומה אבל ישב ולא עשה מ"ע שעבר בשוא"ת אין כאן שום הנאה מעבירה ואין כאן שום שייכות לתשובת המשקל ודי לו הוידוי והחרטה מצד הדין, וא"כ כיון שתשובה מועיל גם מצד הדין, לכך לא זז משם עד שמוחלין, אבל עבר על ל"ת אף שהתחרט והתודה, מ"מ מצד מדה"ד צריך סיגופים לתשובת המשקל. לכך תשובה תולה עד יוה"כ, שאז הוא מקור הרחמים לקבל בתשובה עכדפח"ח -- ועפ"ד הקדושים נ"ל לפרש הפסוקים שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' ואיתא בילקוט הושע י"ד בשם ר"מ תני עד ה' עד שהוא במדת רחמים ואם לאו אלהיך. היינו שישובו בעשי"ת עד שהוא במדת רחמים דבעשי"ת שערי רחמים פתוחים והקב"ה מתנהג במדה"ר, ומה הרויחו בזה, קהו עמכם דברים ושובו אל ה', היינו שיהי' די בוידוי וחרטה לבד, ואם לאו, רק שאמתינו ולא תשובו בעשי"ת רק בשאר ימית השנה, אז "אלהיך" כלומר אז יתנהג עמך ה' במדה"ד, ולא יהיה די בוידוי וחרטה לבד, כ"א תצטרכו לסיגופים לפי משקל עונותיכם וא"ש

אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת, בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד -- הקשה הרי"ף בע"י א"כ הי' לו לכתוב בהיפך, תחלה אמת ואח"כ ורב חסד. ועיין בשעת היריעה אשר לאוהל יעקב מדובנא "זל ר"פ בראשית דבר בחמד בזה עיי"ש. [וע"ע ביערות דבש דפוס לובלין. דף קל"ו עמוד ג' מ"ש בזה]

שאלה בלוריאה הגיורת את ר"ג כתיב בתורתכם (ע' יד יוסף דבשאלתות פ' ויקהל ליתא תיבת בתורתכם וכצ"ל ודו"ק) אשר לא ישא פנים כו' וכתיב ישא ה' שניו כו' נטפל לה ר"י הכהן כו' כאן בעבירות שב"א לחבירו כאן בעבירות שב"א למקום עד שבא ר"ע ולימד כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד -- עיין בס' עין הבדולח שכ' דר"ע לשיטתו בסוף יומא אשריכם ישראל כו' וכתב הרי"ף דפליג אדראב"ע וס"ל דיה"כ מכער גם אם יש עבירות שב"א לחבירו ולא פייסו כו' עיי"ש. והנה לא ראה שכבר קדמו בזה בס' "עיון יעקב" לכאן עיי"ש: ועיין בתוד"ה כאן קידם גז"ד ובס' דגן שמים לכאן וינעם לך]

ולשון עד שבא ר"ע ולימד כו' דקשה מהיכן בא. נ"ל ליישב ע"ד שהבאתי בפסחים כ"ב בשם ס' פתח עינים לחיד"א ז"ל עד שבא מכניסת הפרד"ס יעו"ש ועד"פ י"ל גם כאן עפ"י דאיתא בחגיגה ט"ו דאתיהיבא לי' רשותא למט"ט למימחק זכוותא דאחר, יצתה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר, א"כ מוכח מכאן דלאחר גזר דין שוב לא מהניא תשובה וז"ש עד שבא ר"ע מכניסת הפרד"ס אשר שמע ב"ק שובו בנים כו', וש"מ דלאחר שמחקו זכיותיו דאחר וגזרו דינו, שוב לא מהני תשובה אז לימד, כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד, וא"ש ודו"ק. והנה בסשחים הקשיתי על החיד"א ז"ל מע"ה דמעשר שני מ"ח עד שבא רע"ק ולמד שכל הפירות וכו' וכעת הנני מוסיף להקשות עליו מגמ' נדרים כ"ה ע"ב עד שבא רע"ק ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו]

י"ח. היה ר"א אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוה כו' זה ירד וזה לא ירד כו' זה שהתפלל תפלה שלימה, נתכוין -- ובס' "תורה תווימה" פ' ואתחנן מפרש בזה הפסוק ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, וק' דפתח בלשון רבים ובקשתם וסיים בלשון יחיד ומצאת. ולפי המאמר שלפנינו א"ש. דזש"ה ובקשתם, המבקשים יהיו שנים, ומצאת, אחד, ולמה כן מפני כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו תפלה בכוונה, והשני התפלל שלא בכוונה ודפח"ח

ויהי כעשרת ימים ויגף ה' את נבל עשרת ימים" מאי עבידתייהו אר"י אמר רב כנגד עשר לגימות שנתן כבל לעבדי דוד אמר ר"נ כו' אלו עשי"ת שמר"ה ועד יוה"כ -- עיין מ"ש בס' דברי שאול בשם הגאון מ' חיים ז"ל מוואלאזין, וכעת הוא נדפס בגאון יעקב שבגליון הע"י סוף מסכת זו בשם הגאון ר' רפאל מהאמבורג עיי"ש

בד"ה כל באי עולם וכו' מאי כבני מרון, סבא הרגיעו כבני אימרנא, רשב"ל אמר כמעלות בית חורון, ר"י אמר שמואל כחיילות של בית דוד -- פי' באוהל יעקב ר"פ וילך ההבדל בין ג' ענינים אלה. כי כבני אימרנא היינו גם אותו שהוא חייב עתה והקב"ה רואה כי עתיד צדיק לצאת ממנו, הקב"ה מתחסד עמו ומאריך לו למען יצמח צמח צדיק, כמו שהאריך הקב"ה לאחז כדי שיצא ממנו חזקיה, והוא ממש כאשר יעברו הצאן ע"י מונה הם יוצאים אחד אחד ואין עושה בהם ומהם מאומה בי הוא עומד וממתין עד שיצא העשירי אז הוא סוקרו בסיקרא שיהיה קודש בקדושת מעשר. ור"י אמר שמואל בחיילות של בית דוד בא להורות חסד אחר כי הקב"ה יזכור לאדם זכות אבותיו אם היו אבותיו צדיקים יגן עליו בזכותם כמו שאמרו בחיילות של בית דוד שהיו מיוחסים שנאמר והתיחשם בצבא המלחמה (עיין קידושין מ"ו ב'). ורשב"ל אומר כמעלות בית חורין חידש לנו עוד ענין אחר, כי מעלות בית חורון אי אפשר ללכת שם רק אחד בפ"ע, כן דרך משפט שלמעלה לדון כל אחד בפני עצמו, ואף אם מעשיו דומים אל מעשי איש אחר שכבר יצא דינו, עכ"ז לא ישפטהו במשפט הנחרץ עליו שיהיה דינם שוה, רק כל אחד נידון כפי הכנתו וטבע מזגו אל מה שהוא נטוי מטבע תולדתו כן ראוי להעריך משפט כל אחד ואחד לפי ענין טבעו ולפי ענין מעמדו והבן

ארבב"ח אר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת כ' בס' דברי שאול עפימ"ש הזוהר דלכך לא