ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קפ

וא"כ פריך הגמ' שפיר מצדקה לשאר ענינים והוצרך לחלק בין ישראל לעכו"ם וא"ש ודו"ק

ט"ז א"ר יצחק למה תוקעין בר"ה, למה תוקעין, רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה וכו' פי' בעולת חודש ח"ב ריש דרוש ב' דשאל מה הן כוונת התקיעה, והשיב כי זה הכוונה תיותר טובה לקיים חוק המלך ה' צבאות, וז"ש רחמנא אמר תקעו היינו תקעו בחודש שופר שאמר דהע"ה תקעו וגו' מצד כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב עיי"ש באריכות ושם במאמר ס"ט מביא בשם הגאון בעל נוב"י זצ"ל וליישב גם הדקדוק למה נקט רחמנא אמר ולא נקט דאמר קרא. אך הנה ידוע ומפורסים שאנו תוקעין תקיעה שברים תרועה לעורר זכות ג' אבות (כמבואר בזוה"ק פ' אמור ובכתבי האר"י ובשל"ה באריכות) וקא מתמה ר' יצחק למה תוקעין הלא לכ"ע תמה זכות אבות בין לרב ובין לשמואל, בין לריב"ל ובין לר' יוחנן (מיין שבת כ"ה א') ומשני, רחמנא אמר תקעו, דרש"י פי' (שם בשבת) למ"ד בימי אליהו תמה זכות אבות, אעפי"כ ע"י רחמים הוזכרה להם בימי חזאל עיי"ש, ולכך דקדק לומר "רחמנא" אמר כלומר ע"י רחמים אפשר לעורר זכות אבות ודפח"ח. (וע' בילקה"ג ח"ר אות אבות שמה כתבתי דלכן אומרים ביה"ר שבין תקיעות ברוך אתה בעל הרחמים). ושם במאמר קס"ד מביא עוד בשם הגאון נוב"י זצ"ל ליישב הדקדוק למה נקט רחמנא אמר זכרון תרועה ולא נקט יום תרועה. כי הנה מצינו כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה (ומ"ש חז"ל בזה לקמן כ"ט ב' לא קאי לפי המסקנא כיעו"ש) ואמר רבינו זצ"ל הא לא קשיא כאן בזמן שביהמ"ק היה קיים, וכאן בזמן הזה, כי ענינו של תרועה יורה לפעמים על שמחת קבלת המלך כמ"ש הכתוב (שמואל א' י' כ"ד) ויריעו כל כל העם ויאמרו יחי המלך, וכל זמן שביהמ"ק היה קיים שהיתה מלכות שמים שלימה, והי' היום תרועה, ויריעו כל ישראל תרועה של שמחה, אבל עתה בגלות אין מלכות שמים שלימה, כי אין הכסא שלם (כמ"ש רש"י ס"פ בשלח) ואין מלך בלא כסא, ואינו אלא זכרון תרועה זכרון למעשה בראשית לימים הראשונים הטובים והן הן דברי רז"ל, אלא למה מריעין, הלא התרועה תורה על תרועת המלך שאין לנו מיום שגלינו מארצינו, ומסיק, באמת אנו אין לנו אלא זכרון תרועה ודפח"ח

אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן בס' עולת חודש ח"א מאמר קפ"א כתב לולא דברי המפורשים י"ל הפירוש כלומר למה תוקעין ומריעין כל חודש אלול, שיושבין ועוסקין בישובו של עולם, ותוקעין ומריעין בר"ה שהן עומדין לדין ומשפט על כל נעלם, כמשפט בעלי דינין שמחויבים עפ"י הדין לעמוד, ומשני, כדי לערבב השטן כי בכ"ח ימים אלו מתישים כחו של שטן המשחית ומוסיפין כח של מעלה עיי"ש. ולפענ"ד היה יכול לפרש תירוץ הגמ' כדי לערבב השטן בדרך מרווח יותר לפימ"ש הרמ"א בדרכי משה בשם הפסיקתא דלכך תוקעין בכל חודש אלול כדי לערבב השטן שלא ידע מתי ראש השנה (ועיין בס' בית שמואל אחרון פ' שופטים) א"כ א"ש תי' הגמ' כדי לערבב השטן בפשיטות דלכך תוקעין ומריעין כל חודש אלול כנ"ל. [ועיין בס' כתנות אור מהגאון בעל פמ"א ז"ל על עה"ת פ' אמור מ"ש לפרש כל המאמר שלפנינו באופן נעים עיי"ש]

כדי לערבב כו' פרש"י שלא יסטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו -- פי' הפלא"ה ז"ל תשובה מיראה זדונות נעשין שגגות אבל ע"י תשובה מאהבה זדונות נעשין זכיות, וז"ש כשישמע ישראל "מחבבין" את המצות, א"כ עושין תשובה מאהבה וזדונות נעשין זכיות, א"כ ירא השטן מלהשטין, דכל מה שיוסיף לקטרג שעשו עברות כן ירבו הזכיות, ומתוך כך מסתתמין דבריו וק"ל: [וזה פי' הירושלמי המובא בתוס' וכד שמע תנין אמר ודאי זהו שיעורא דיתקע בשופר גדול, דכיון שרואה שתוקעין שנית ומחבבין את המצות א"כ עושין תשובה מאהבה וזדונות נעשין זכיות וכיון שיש להם כל כך זכיות א"כ זכו אחישנה ודו"ק]. ועי' בס' שיחת חולין של ת"ח פרק י' שמביא מש"ל בשם הפלא"ה ז"ל, בשם הגאון ר"ע איגר ז"ל ע"ש

ראיתי בשפת היריעה אשר לאוהל יעקב פ' אמור שכ' וז"ל. עיי' תוס' שהקשו על תקיעות דמיושב ודמעומד הרי הוא עובר על בל תוסיף ע"ש, אמנם כבר כתבתי בס' שמן המור (בחמישי לשלישי) כי הנה הרמב"ם ז"ל (בה' תשובה פ"ג) נותן טעם לשופר וכתב אעפ"י שתקיעת שופר בר"ה מצוה רמז יש בה כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם כו' ומעתה תהי' נפקותא גדולה כי אם נאמר שהתקיעה אינה רק דרך חק וגזירת המלך ית' כשארי מצות התורה א"כ אין להוסיף בה כמשפט בכל המצות שלא לעבור על בל תוסיף. וזהו ששאל למה תוקעין והשיב המתרץ רחמנא אמר תקעו כלומר בדרך חוק, אז הקשה על נכון קושייתו א"כ למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרים ותוקעין כשהן עומדין והיא בעצמה קושיית התוס' וע"ז תירוץ אלא כדי לערבב השטן שכל עיקר השופר רק לטובתנו וכאשר כתבנו ודו"ק, עכ"ל]: ועיין ילקוט אליעזר ערך שופר סוף אות ט"ו שכתב להיפך והבוחר יבחר)

וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנא' כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם -- בס' "תורה תמימה" פ' וירא כתב וע"ד הפשט י"ל עפימ"ש בנדרים מ' א' מנין שהשכינה שרוי' מראשותיו של חולה שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי, והנה כמבואר כאן הי' ישמעאל, חולה, ולפי"ז י"ל דהלשון באשר הוא שם מוסב על הקב"ה כלומר באשר הוא שם מראשותיו של החולה עכ"ל. והנה גם אני אמרתי כן ב"ה טרם ראיתי בס' ת"ה, אך אח"כ מצאתי שכבר הוא כתוב הדר בספר "תפארת יהונתן" עה"ת מהגאון ר"י מפראג זצ"ל יעו"ש

שלשה ספרים נפתחין בר"ה א' של צדיקים וכו' ופירש"י ג' ספרים. ספרי זכרון של מעשה הבריות. עיין בס' עץ יוסף לכאן מ"ש פירוש דברי רש"י ז"ל בשם ס' איי הים. ולא ראה שכבר קדמו לזה בס "כתנות אור" עה"ת פ' אמור עיי"ש. ועי' בס' דגן שמים לכאן וגם הוא לא ראה דברי כתנות אור הנ"ל: [ועיין בהערות שונות שנדפס בספרי ילק"ג, ח"ב על תנ"ך דף ס"א מש"ש בפי' דברי הפיוט דשחרית ליום ב' דר"ה והיום יפתחו שלשה ספרים "מנוקדים" וכו' דתיבת מנוקדים אין לו מובן לכאורה וע"ש מ"ש בזה] יז. וב"ה אומרי' ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע וגו' ועיין בתוס' ד"ה ועליהם. ובהגהות רש"ש מביא בשם הגאון מ' מנשה מאיליא ז"ל דעיקר דיוקא הוא מן כי הטה אזנו לי ודריש לי' מלשון מאזנים ור"ל דמטה לי' המאזנים לצד זכות

פושעי ישראל בגופן מאי נינהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין וכ' התוס' בשם ר"ת דהכא