ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעח

עוד נ"ל בזה והוא העיקר עפי"מ שאחז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. נמצא דמזונותיו של אדם הם בדרך נס למעלה מן הטבע כמו קרי"ס וא"כ ודאי שלא די בזה שאין להשטן עדות וראיה על החטאים כי לזה צריך שיהי' לו זכות גדול מאוד. וע"כ אמר הכתוב, תקעו בחודש שופר דהיינו חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם למפרע ע"י תשובה מאהבה דמהפך זדונות לזכיות אף אמנם כי בכסה ליום חגנו. חג שהלבנה מתכסה בו ואין להשטן עדות וראיה על החטאים, אבל בזה לחודא לא סגי, כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, בו ביום הקב"ה יושב וקוצב מזונותיו של אדם, וזה קשה כקרי"ס וצריך נס ושידוד הטבע, א"כ ודאי צריך לזה זכות גדול מאוד ועדות וראיה שזכיותיו מרובים, וזה אי אפשר כ"א ע"י תשובה מאהבה דמהפך זדונות לזכיות כנ"ל. וא"ש דנקט קרא טפי מזונות משאר דברים ומיושב קו' מהרש"א ז"ל ודו"ק

אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים נ"ל עפ"י מה שכ' בכתב סופר ז"ל עפ"י מחז"ל כל ימי עני רעים אפי' שבתות וימים טובים דשינוי ווסת תחלת חולי מעים. נמצא ע"י שאין אוכלים כל ימי השבוע ברחבה ושבת וי"ט אוכלים למעדנים באים לידי חולי ואין זה כבוד שבת. לכן שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל ברחבה לכבוד שבת כדי שלא יחלה ממאכלי שבת השמנים וטובים דע"י שהי' רגיל בכך כל ימיו א"כ לא גרם לו השבת שום חולי רק הי' יום עונג ושמחה להיפוך מן העני שכל ימיו רעים אפי' שבתות וימים טובים אמנם הלל הזקן שמסתפק במיעוט לא הי' אוכל כל ימיו ברחבה, כי הי' בטוח דמאכלי שבת לא יגרמו לו שום חולי, יען דשומר מצוה לא ידע דבר רע. והנה כבר הבאתי בילקוט הגרשוני ח"ג בקו"א אות שומר מצוה בשם קהלת יעקב לרי"ט אלגאזי בשם הרד"ך דשומר מצוה לא ידע דבר רע היינו דוקא בשומרה לשמה עי"ש. וז"ש אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לשם שמים. וא"כ שייך בו שומר מצוה לא ידע דבר רע. על כן הגם שלא אכל כל ימיו, בן בקר רך וטוב, מ"מ היה בטוח, דמאכלי שבת ומטעמים הרבה מינים לא יגרמו לו שום חולי, כי שומר מצוה לא ידע וכו' וא"ש

אמר ר' יוחנן משום רשב"י כל מצוה שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסי' חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנא' ביני ובין בנ"י. אי הכי לא ליענשו עובדי כוכבים עליה. שבת אודיענהו מתן שכרה לא אודיענהי -- עיין רש"י בד"ה לא ליענשו. ועיין במרש"א. ועיין בצל"ח לכאן בהשמטות מ"ש בזה. והנה כבר קדמו בס' העיון יעקב כאן בשם ספר אסיפת חכמים עיי"ש. ועיין מ"ש אני בזה בילקוטי על ה' טריפות דף מ"ז. וכעת הגיע אלי עין יעקב החדש ד' ווילנא וראיתי שנדפס בו בסוף מסכת מגילה השמטה מחידושי אהבת איתן למס' ביצה, ושם נאמר מ"ש אני, והלל והודות לה' שכיוונתי לדעת גאון כמותו

שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש עיין פירש"י, ויש עוד דברים בגו, דכל ימי השבוע בעל הבית טרוד בפועליו ובעסקיו ואין לו פנאי לעשות חשבון הנפש האי נשמה עלובתא מה יהי' בסופה, אמנם בשבת שפנוי מכל עסקיו מתחיל לחשוב עם נפשו ולדאוג בעניני הנפש, ואז צועק אוי ואבוי, כי רואה שעדיין לא עשה עוד מאומה לטובת הנפש. וז"ש כיון ששבת, אז צועק ווי אבדה נפש ודו"ק

כ"ה: מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שעזין הן הקשה מהרש"א הא אמרי' פ"ק דע"ז שהחזירה הקב"ה על כל האומות ולא קבלוה. ועיין מ"ש בזה בס' בית שמואל אחרון עה"ת פ' במדבר, וכבר העתקתיו בילקוט הגרשוני ח"ג בחלק המכתבים דף י"ח בד"ה ראיתי כו' עיי"ש, ואין לכפול הדברים

שלשה עזין הן כו' וי"א אף צלף באילנות. פירש"י לא ידעתי מהו עזות שלו, וכ' בפנינים יקרים בשם נחלת יעקב עה"ת עפ"י הגמ' שבת צ"ו. ת"ר מקושש זה צלפחד דברי ר"ע דיליף גז"ש ממדבר א"ל ריב"ב עקיבא כו' התורה מכסה ואתה מגלה ואיתא בשבת ק"נ ע"ב מעשה בחסיד א' שנפרצה כו' בתוך שדהו ונמלך עלי' לגודרה ונזכר ששבת היתה ונמנע ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו כו'. וכתבו המקובלים דחסיד זה הי' גלגול צלפחד ותיקן חילול שבת של צלפחד ע"כ עלתה אילן צלף שהוא צלפ-חד. ואין עזות גדול מזה שאותו צלף גילה מי היה המקושש ולכן י"א צלף באילנות ע"ש

ל"ב: כל המצפה לשלחן אחרים העולם חשך בעדו כו' (כ"ה הלשון בגמרא ובע"י איתא לשלחן חבירו וע' מהרש"א וגם לפניו הי' הנוסחא לשלחן אחרים), וראיתי בס' ילקוט דוד (טעבל יפה מקראקא) דף כ' מביא פי' עד"מ, בשם ס' אלף המגן עה"ת מבעהמ"ח ספה"ק פלא יועץ וז"ל: זאת ידוע שהנר מאיר יפה כשהוא לפנים ולא כשהוא לאחורי האדם, ומצות הצדקה ובפרט ללומדי תורה הוא הנר המאיר להאיש הנדיב בעוה"ז ובעוה"ב, אבל המצפה על שולחן אחרים דהיינו שהוא מצוה את בניו שישלחו לו אחריו שיעשו בעדו צדקה ומע"ט אפילו מממונו, והוא בעצמו לא התיר פס ידו בעודו בחיים שילך לפניו צדקו להכין אור הנר מצוה, להאיר לפני פניו בהליכות בית עולמו, אזי עולם חשך בעדו, כי מה בצע לו בנר המאיר מאחוריו, ומעט מזער נתפשט האור לפניו במהלכו עכ"ל. והוא פי' הלציי נחמד מאוד. (ועיין מה שהבאתי לעיל במס' ברכות דף י"ז על מאמר עולמך תראה בחייך וכו' ובדרוש מוסר הארכתי בזה ואכ"מ)

סליק מסכת ביצה בס"ד