ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעז

אין כאן איסור כלל דכדי לעשות שלום בין כל העולם כולו לאביהם שבשמים היתר גמור הוא למחוק השם בקו"ח מסוטה ולכך שפיר יפעול השם פעולתו וישוב התהום למקומו וא"ש

נ"ו: אלא למ"ד מרים בת בילגה שהמירה דתה משום ברתא קנסינן ליה לדידיה -- כ' מהרש"א והא דכתיב את אביה היא מחללת היינו שאומרין עליו ארור שזו ילד וגדל כפירש"י בחומש ולא לענין קנס עכ"ל. ובס' דברי שאול הקשה לפימ"ש הרמב"ן בפ' נצבים בפ' שורש פורה ראש ולענה שכל מי שכופר בע"ז, לא יוליד בן מודה בה' א"כ למת הוצרך אביי לתרץ כדאמרי אינשי שותא דינוקא כו' ותיפוק לי' דעפ"ח אביה הי' רשע גמור ע"ש ובפשיטות י"ל דאין כאן הכרח דמרים זו היתה מודה בע"ז אלא המירה דתה כדי להנשא לסרדיוט יוני ורצתה למלא תאותה וע"כ שפיר הקשה משום ברתא קנסינן לי' לדידי' דמנלן שהיתה מודה בע"ז כדי להוכיח ממעשיה על אבית כנ"ל פשוט

סליק מסכת סוכה בס"ד. מסכת ביצה ט"ו: לוו עלי כו' ואני פורע כ' התוס' והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות הני מילי כשאין לו לפרוע והך דלוו עלי מיירי שיש לו לפרוע ורבים מדקדקים כיון דיש לו פשיטא. וכ' בס' אור חדש פסחים קי"ג שראה בס"א דמפרש ע"ד מ"ש מלכים ב' ד' הגידי לי מה יש ליכי בבית, דאין הברכה שורה אא"כ יש לו דבר מה, אבל לא על מי שאין לו לגמרי, והשתא מתרצין התוס' כך דהא דקאמר עשה שבתך חול מיירי שאין לו כלל בביתו אפי' דבר מועט, והא דאמר לוו עלי מיירי שיש לו מעט, ישים בטחונו בהשם ב"ה שישלח הברכה באסמו ויוכל לפרוע, ודברי טעם הם, עכ"ל: [והעולם רגילים לתרץ דאם יאכל האדם וישתה בשבת רק למען לקיים מצותו ית' אז יוכל ללות על חשבון של הבורא ית', אך אם כוונתו רק להנאת עצמו איך יוכל לבקש מהשי"ת שישלם לו חובותיו, וז"ש לוו "עלי" אם כוונתם בשבילי למען לקיים מצותי אז ואני פורע, אבל אם הוא "שבתך" ולא "שבתי" שאינך מתכוין בשבילי רק בשביל עצמך. אז עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וא"ש]

הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנאמר אדיר במרום ה' --- פי' בס' בני יששכר (דף ע') דהנה בחודש ניסן נתגלו נסים נגלים לבאי עולם, ונתגלה לכל כי השי"ת משדד המערכ' כוכבי השמים וכסיליהן, אבל הנהגת הטבע איך השי"ת מנהיגו בחפצו ורצונו בהשגחתו הנפלאה על כל פרט ופרט, לא נתאמת עדיין לכל באי עולם והיו סוברין שהשי"ת מסר עולמו לטבעיים, המה הכוכבים ומזלות, ועל ידן מתנהגת ההנהגה הטבעיית כפי ספינת המזלות לכל זמן, זולת כשעולה ברצונו ית"ש לשדדם בנס, אך בהגיע תור וזמן הנס שנעשה לישראל בחודש אדר שהיה הנס טבעיי בלא שידוד המערכה ואעפי"כ נתוודע לכל באי עולם כי יד ה' עשתה זאת ולא נסתפק שום בן אדם לומר שהיה הענין הזה במקרה בזולת השגחת הבורא ב"ה אזי אז נתוודע לכל שגם הנהגת הטבע הוא הכל בהשגחה נפלאה מאת המשגיח ב"ה וב"ש, ממילא כל עסקי העולם וכל עניניו שקונה האדם עושר ונכסים הכל הוא בהשגחת המשגיח ולא יוסיף ולא יגרע האדם ברוב השתדלות וחריצות ולא יאמר האדם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, רק ידע עם לבבו כי השי"ת המשגיח וכל יכול, הוא הנותן לו כח לעשות חיל, הגם שמשתדל האדם בטבע ומשא ומתן, השגחת השי"ת היה בעניני הטבע במסחר ומשא ומתן, השגחת השי"ת היה בעניני הטבע ההיא ליתן לו כח ואומץ להשתכר ההון ועושר כענין שנראה בעליל בנס דחודש אדר שהיה בטבע, עכ"ז הכירו וידעו כל באי עולם שהוא בהשגחה נפלאה, ובאם יאמר האדם כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, הנה לא יתקיימו נכסיו, וז"ש חכז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, היינו יטע ויתקע בהם הענין חודש אדר שהיה נס מופלג בטבע להתוודע ולהגלות שהכל בהשגחה נפלאה גם כל הענינים הנעשים בטבע וא"ש

ט"ז. כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני היא וכו' הטריפני לחם חוקי הקשה מהרש"א למ"ד הכל נידון בר"ה וגזר דינו ביה"כ אמאי נקט בהאי קרא חוק דמשמע טפי מזונות דהא שאר דברים נידונין בר"ה. ונ"ל פי' הפסוק תקעו בחודש שופר כמ"ש חז"ל במדרש חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם והיינו שיעשו תשובה מאהבה דזדונות נעשים כזכיות ועי"כ יהיו מעשיהם למפרע נאים ויפים. אף כי באמת בכסה ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסה בו ופירש"י שהלבנה מתכסה בו כדי שלא יוכל השטן להביא ב' עדים להעיד על רוע מעשיהם של ישראל שהלבנה מכוסה ואין כאן אלא עד אחד דהיינו החמה והתורה אמרה לא יקום עד אי באיש וגו' א"כ אין עדות וראיה ברורה על החטאים, מ"מ אנו צריכים לחדש מעשינו ולשפר מעשינו כנ"ל, יען כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, ואנו באים להוציא מהקב"ה מזונות ופרנסה לכל השנה א"כ המוציא מחבירו עליו הראיה, וכאשר נשוב אל ת' בתשובה בתשובה מאהבה אז יהפכו זדונות לזכיות ואז יכולת בידינו להביא ראיה כי ראוים אנו לכך שיתן לנו ה' שפע ברכה ופרנסה וכל טוב וא"ש ודו"ק ומיושב. קושי' מהרש"א ז"ל: