ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעו

וכשהוא משתחוה נועץ ב' גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה. לוי אחוי קידה קמי' דרבי ואיטלע. כו' לוי הוה מטייל קמי' דרבי בתמניא סכיני ושמואל קמי' דשבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמי' דרבה בתמניא ביעי ואמרי לה בארבע ביעי בס' ילקוט אליעזר ערך מנורה אורה אות ה' הביא בשם ס' דרש משה שכתב ביום שמ"ע היו חכמים בתכלית השמחה העליונה וכו' ורשב"ג גדול מחכמי ישראל נטל ח' אבוקות של אור בידו אחת, כי ידו היינו רשותו ורשב"ג תפס האור והנוגע של כל החכמות ברשותו ובידו, שהם שבע החכמות הנשפעים מאתו ית' מצורף אל החכמה האמתית שבידו כבר והיא השמינית, ואם היותו תופס בכולם כענין שנאמר גם מזה אל תנח ידך, בכל זה הבדיל בין הקודש ובין החול, ולזה זרק אחת, ר"ל כאשר הספיק כדי החיוב מאותן חכמות, תוכן אכל קליפתן זרק אחת ואחת, ולא קיבל בלתי אם החכמה האמתית הקדושה. אחת היא ברה, וזה שאמרו ומקבל אחת, גם מיד שנעץ שכלו בחוזק באותן החכמות ונראה כמשתחוה ומודה בהם לאהבה אותם, הנה תיכף זקף כח שכלו מהם בחוזק יד על בלי כי המשיך והטה את לבבו ללכת אחריהם ולדבקה בם, וזה מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן, כי כאשר ירד איש לבא לקחת לו אותן החכמות לא במהרה ינתק ויפרד אדם מהן כי יטו לבבו, ואמרו לוי אחוי קידה ואיטלע, ר"ל אף שלוי גדול מחכמי ישראל עכ"ז כאשר רצה לעלות לראות בזה הדרך של רשב"ג היה צולע על יריכו, שכמעט אותן החכמות הטו את לבבו, ונתאמת המאמר אין כל בריה יכולה לעשות כן. ע"כ פעם אחר עשה לוי זה המעשה בשמונה סכינים, מה שיורה על חוזק השמירה ותוקף הזהירות, לבלתי יוזק מפאת אותן החכמות, כמה שנאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה, ושמואל מטייל קמיה דשבור מלכא בשמונה מזגי חמרא, כשהיה מתווכח ומעמיק ומטייל באותן החכמות לפני מלך פרס שיעשה זה המעשה כהלכתו כנסכו שלא ימזגם ויערבם וימשך אחריהם פן ישתה וישכח ראש"ו. ואביי בשמונה בצים. להיותו נזהר ממהירות שטיפת רדיפת אלו החכמות היורדים חדרי בטן ומתגלגלים כבצים, כי היזק אלו החכמות נקל ומהר כשבירת בצים הללו, ויש מי שאומר שמיעט עוד במעשה הזה עד שלא למד בכל החכמות ויחלק אותם לחצי, וזה ואמרי לה בארבע ביעי עיי"ש

תניא אר"י בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו פי' הגאון כתב סופר ז"ל ע"ד היכי תמצא שאדם יראה שינה בעיניו כי כשהאדם ישן עיניו סגורות ואי אפשר לו לראות שינה. אבל אפשר שיראה בעיניו שהוא יושב ובטל ואמרו חז"ל יושב ובטל כישן דמי ואז יוכל לראות שינה בעיניו. וז"ש ר"י בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כי כל היום וכל הלילה לא ישבנו בטל רק תמיד עבדנו את ה' בשמחה ודפח"ח

בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא ובעי למשטפיה לעלמא, אמר דוד מי איכא דידע דשרי למיכתב שם אחספא ונשדיה בתהומה ומנח וכו' נשא אחיתופל קו"ח בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמר' תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין כל העולם כולו לאביהם שבשמים עאכו"כ א"ל שרי עיין פירש"י במס' מכות י"א ע"א דפי' מי שרי למיכתב שם פן מחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן כו' עכ"ל. ובתשו' מהר"ם שיק חא"ח סי' קט"ו הביא מורי הגאון ז"ל להקשות ע"ז מש"ס דשבת ק"כ ע"ב דמבואר דאם שם כתוב על בשרו שרי לטבול משום דכתיב לא תעשון כן כו' עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי וא"כ לפי"ז מאי מספקא לי' לדוד הא אפילו אם ימחקוהו המים הוי רק גרמא ושרי. עיי"ש מ"ש בזה. והנה לפ"ר רציתי לומר לפימ"ש בקונט' באר בשדי (הנספח לשד חמד כללים מערכת הכ"ף) מכתב י"ד דבעימ"ש במנחת חינוך מצוה תל"ז דמוחק השם עובר מלבד הל"ת דלא תעשון כו' גם אעשה דאת ה' אלקיך תירא דלא גרע ממוציא ש"ש לבטלה דעובר בעשה זו וכ"כ גם בשו"ת תורת חסד להגאון מלובלין ז"ל א"כ לפי"ז גם גרם מחיקה אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא דהא דגרם מחיקה שרי היינו משום דכתיב לא תעשון כו' ואמרינן עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי אבל בעשה דאת ה' אלקיך כו' לא כתיב עשייה א"כ אפי' בגרמא עובר בעשה. ודוקא בהי' שם כתוב על בשרו דבלא"ה עומד להמחק כמ"ש סברא זו בתשב"ץ ח"א סי' ב' לכן אין כאן משום בזיון השם דבלא"ה אזיל לאיבוד לכך ליכא משום את ה' אלקיך תירא ואין כאן איסור רק משום לאו דלא תעשון כו' דבזה אין חילוק בין עומד להמחק או לא דהרי הלאו קאי על המ"ע ואבדתם את שמם מן המקום התוא דכתיב בע"ז ובע"ז ודאי אף דבלא"ה אזלא להתעקר וליאבד מ"מ המצוה לאבדה בידים וע"ז קאי הלאו דלא תעשון כו' וא"כ אף דעומד להמחק אסור ולא שרי אלא משום גרמא דרק עשייה הוא דאסרה תורה אבל משום העשה דאת ה', תירא בזה שפיר שרי משום דבלא"ה אזיל להמחק אין כאן משום בזיון השם לכך מותר גרמא, אבל בעלמא היכי דהשם אינו עומד להמחק בזה אפי' גרם מחיקה אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא עיי"ש באורך דמתרץ בזה מה דה דהשמיטו הטור וש"ע מלהשמיענו דגרמא במחיקת השם שרי ולפי"ז א"ש דאף דליכא לאו דלא תעשון כן מ"מ אסור משום העשה דאת ה' אלקיך תירא ודפח"ח. וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' הנ"ל דשפיר הי' דוד מסופק אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדי' בתהומא דכיון דאין השם הזה עומד להמחק א"כ אפי' גרם מחיקה אסיר מחמת העשה דאת ה' אלקיך תירא. אלא דבאמת אינו מן היישוב מספיק דאטו למאן מקשינן הא לא מקשינן אלא לרש"י דפי' ועובר משום לאו דלא תעשון כן וכו' וע"ז שפיר קשה הא מלאו זה לא נשמע אלא עשייה אבל גרמא שרי והדק"ל -- ולכן לולא דמסתפינא הו"א דחילוק גדול יש דדוקא בהך דהי' שם כתוב על בשרו דלא כתב השם הזה מתחילה ע"מ לגרום לו מחיקה אלא דאח"כ נזדמן לו טבילה של מצוה ע"כ שרי לטבול כדרכו משום דאינו אלא גרמא, אבל לילך לכתוב לכתחלה שם אחספא כדי לגרום לו מחיקה זה אפי' מה"ת אסור דדמי למבטל איסור לכתחלה וגורם לו היתר ע"י הביטול דלהרבה פוסקים אפי' מה"ת אסור וא"כ לא נפלאת ולא רחוקה היא לומר דרש"י ג"כ הכי ס"ל וא"כ לכתוב לכתחלה שם כדי לגרום לו מחיקה אח"כ זה אפי' מה"ת אסור וא"ש -- שו"ר בס' שיח יצחק להגאון מ' יצחק חיות ז"ל מבראד על מס' מכות דף י"א שפלפל בזה בדברים מתוקים ונעימים עיי"ש ואני הנלע"ד כתבתי. ובדרך אגב אעורר על הקושי' שהקשה שם מאי מספקא לי' לדוד הא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכאן דבעי תהומא למשטפי' לעלמא א"כ אין לך פ"נ גדול מזה וא"כ בודאי דשרי, ולפענ"ד נראה דלק"מ דכאן דרצה שיפעול השם דליקום התהום אדוכתיה אם יעשה איזה איסור בהשם אז לא יפעול השם כלל ולא דמי לשאר דוכתי דאפי' אם יחלל השבת מ"מ ינצל החולה מסכנה לכך פ"נ דוחה שבת ודכוותי' בכל איסורין אבל כאן אם יעשה איזה עבירה בהשם גופא אז לא יועיל השם כלל להציל העולם משטף מים רבים וע"ז א"ל אחיתופל כי