ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעה

רגמוהו כל העם באתרוגיהן כו' עכ"ל. הכוונה נ"ל דהנה גם אתרוג אינו מפורש בתורה שבכתב רק פרי עץ הדר אבל עפ"י התורה שבע"פ ידענו שכוונת התורה על פרי האתרוג (ועיין בס' בינה לעתים בסוף דרוש ל"ד) ולכך כשניסך צדוקי זה המים ע"ג רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהן מדה כנגד מדה דלדבריו שמכחיש בתורה שבע"פ א"כ אין מצוה באתרוג וא"כ מותר לזורקו ודו"ק

א"ל ההוא מין דשמי' ששון לר"א עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל אי הוה כתיב לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן לי' גודא ומלינן בי' מיא כ' בס' "עיון יעקב" עיין בתשובותי ח"ר סי' פ"ט ויש מכאן ראיה לדברי דבחזקת מלחמה מותר ליהנות מעורם עיי"ש עכ"ל. והנה תשו' שבות יעקב אין מצוי אתי. אך לפ"ר לא ידענא שום קושיא דהא כתבו התוס' בנדה נ"ה ע"א ד"ה שמא וכו' דעור האדם מותר בהנאה יעו"ש

נ"ב. לע"ל מביאו הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה וכו' צדיקים בוכין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כו' פי' בס' עין הבדולח כי האמת כן עפ"י מאמרם ז"ל כאן בסמוך כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימני וא"כ יצרם היה כהר גבוה ולרשעים נדמה כחוט השערה להראותם שלא היו יכולים למשול בחוט השערה כי היה רק בערך הזה וכן פי' בעולת חודש ח"ב מאמר כ"ט עיי"ש

ואת הצפוני וגו' זה יצה"ר שצפון כו' עד כי הגדיל לעשות -- פי' בס' ע"ה הנ"ל עפימ"ש בשם ח"א בגמרא שוחט משום מאי מיחייב רב אמר משום צובע ואמר דרך מוסר כי כתבו הספרים, טעם עונש יצה"ר לעתיד, היות שבראו השי"ת להסית לרע, ולא להסתיר מעשיו כמתחכם לצבוע רע לטוב ולזה יענש, ונודע הוא יצה"ר היא מלאך המות ר"ל, וז"ש ברמז שוחט משום מאי מחייב רב אמר משום צובע ודפח"ח. וכבר ביארנו בגדר זה נקרא צפוני שמסתיר מעשיו ומצפין הרע כדי להכשיל וע"ז לא נצטוה ויענש. וזש"ה ואת הצפוני, ואמרו זה יצה"ר שצפון כו' ארחיק והדחתיו וגו' היינו אענשו, וסיים כי הגדיל לעשות יותר ממה שנצטוה כי לא צויתיו שיהיה צפון וכנ"ל וא"ש

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו -- פי' בהקדמה לס' שב שמעתתא מהג' קצו"ח ז"ל דהענין כמ"ש חז"ל שהי' אומרים לשליח שהוליך השעיר המשתלח הרי לחם הרי מים ואמרו מעולם לא הי' צריך אדם לכך רק שאין דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' כן נמי כל הגדול מחבירו ובפניו כל דלתים סגורות מלעבור איזה עבירה והנה אצלו דבר שאי אפשר בשום אופן לעבור על מצות ה' והרי אין לו פת בסלו כי בשום אופן לא יוכל לבא לידי התאוה ההוא ואז יצרו מתגבר ויבליג עליו, משא"כ הקטן במעלתו שיוכל לעבור באיזה אופן מאופנים על המצות הרי פת בסלו ולא תקיף עלי' יצרי' כיון דאי בעי עביד יעו"ש בדבריו כי נעמו

תנא דבי ר' ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' שמעתי עפימ"ש לעיל דיצה"ר הוא צובע שמצביע הרע לטוב ואומר על עבירה שהוא מצוה. ולכך עצה טובה קמ"ל משכהו לביהמ"ד ואמור לו ניתי ספר ונחזי אנה כתוב מצוה זו. ופירשו בזה מאמר דהמע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני, כי החסיד עושה לפנים משורת הדין, וא"כ א"א לומר ליצה"ר שיראה לו מצוה זו באיזה ספר, כי החסיד הלא צריך עשות לפנים משורת הדין ולכך אמר דוד שמרה נפשי מפיתויי היצה"ר כי חסיד אני וק"ל: ובס' עולת חודש ח"ב מאמר ל"א כתב כי הנה היצה"ר בא לו לאדם בחזקה שיש עמה טענה שראוי לשמוע בקול דברו כי הוא זקן ורגיל כי הוא מזדווג להאדם מיום לידתו, אבל יצר טוב מהגם שהוא חכם, ומגיד לאדם מה טוב אעפי"כ הוא נער ורך בשנים, דהוא מזדווג להאדם מיום י"ג שנים ואילך, אמנם כבר אמרו (ב"ב ק"כ א') בישיבה הלך אחר זקנה, וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רמ"ד סי"ח, וז"ש אם פגע בך מנוול זה, שיבא אליך בטענה והדרת פני זקן וכסיל, כי לו משפט הבכורה משכהו לבית המדרש ששם הולכים אחר החכמה, ויש ליצר טוב דין קדימה להקדימו לכל דבר שבקדושה, כי הוא יניק וחכם טובא, ואף שהמע"ה מכריז ואומר טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל]

אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן -- כבר הקשו היתכן שהלל העניו יאמר כן ופי' הפלאה ז"ל הכוונה דיש בני אדם שאומרים מי אנכי שאזכה לעבוד את מלך מלכי המלכים הקב"ה ומה נחשב עבודת אדם ילוד אשה הנוצר מטפה סרוחה בעיני רבון כל העולמים אשר אין סוף לגדולתו, אך באמת טעות גדול הוא וח"ו לומר כן כי אז אפילו מלאכי עליון אינם ראויים לעבוד את הקב"ה כי אל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, גם מלאכי מעלה משרתי עליון רחוקים הם מהשי"ת בתכלית ההרחקה ואין להם שום דמיון כלל למלך אל רם ונשא, ואם המה ראויים לעשות שליחותו ולעבוד עבודתו, גם אנחנו שוכני ארץ ויושבי תבל ראויים לזה. וז"ש הלל אם אני כאן, אם שפל ונבזה כמוני ראוי לעבוד את ה' ולהיות שמח כאן בשמחת בית השואבה וליטול חלק בשמחה של מצוה, אז הכל כאן, אז כל ישראל ראויים לזה בקו"ח ממני," ואם איני כאן כלומר אם אני אחשוב ואדמה בנפשי שאין אני ראוי לעבוד את ממה"מ הקב"ה הרם ונשא וגבה מאד, אז אני שואל מי כאן, מי הוא זה ואיזהו כאן בכל העולם כולו שיהי' ראוי לעבדו, הלא גם שנאני שחק כאין וכאפס נחשבו נגדו ית' ואם עבודתם חשובה בעיני ה' אז גם עבודתנו חשובה ויקרה בעיניו ודפח"ח

רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבע תמן מובלין יתיה -- פי' באבל כבד שבס"ס קול יעקב לה' מגלות כי במות איש אחד מסבת מיתתו מתפחדים וחוזרין בתשובה ומטיבים מעשיהם ופועל במיתתו יותר מבחייו. וז"ש רגלוהו דבר אינש כו' כי לפעמים אנו רואים אחד בא ממקומו לעיר אחרת ומת שם ואין זה כ"א שאנשי העיר צריכין לפעולת מיתתו וע"כ אמרו לאחר דמיתבעי בלשון התפעל כלומר שהמקום צריך אליו ולפעולתו. וזה טעם שצותה תורה והטילה חיוב הכפרה על העיר הקרובה אל החלל ולכאורה קשה וכי בשביל שהמה קרובים לו מוכרח שמשם בא הרוצח אבל לפי"ד הנ"ל יתכן שאעפ"י שהרוצח הוא ממקום אחר עכ"פ מי הביא את האיש ההוא שמה להיות נרצח קרוב להם ומדוע לא נהרג במקומו, אם לא בעוונם נרצח והמה צריכים לפעולת מיתתו כאשר זכרנו, ע"כ המה הסבו את מיתתו ולכן מחוייבים להביא כפרה עכ"ד הנעימים

אמרו עליו על רשב"ג כשהי' שמח שמחת בית השואבה הי' נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ומקבל אחת ואין אחת מהן נוגעת בחברתה