ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעד

צריכין לימוד ושקידה כי בלתי לימוד לא ידעו מה לדבר עם הע"ה, וכאשר ישבו בחברת ע"ה יהיו כאלם לא יפתח פיו ויהיו לבוז ח"ו בעיני הע"ה וק"ל -- עוד ראיתי בס' א' ע"ד הלצה, דשיחת "חולין" של ת"ח -- כגון רש"י ושאר ראשונים ז"ל שקוראין. בכל מקום מס' חולין בשם "שחיטת חולין" -- צריכין לימוד והבנה מ"ט עשו כן אבל הטעם פשוט דלא יתכן לקרות המסכתא סתם מס' חולין, דהוה משמע דזאת המס' הוא חולין ח"ו ואינו קדושה כשאר המס' לכך שינו רש"י ושאר ראשונים ז"ל וקראוה בכ"מ בשם שחיטת חולין ודו"ק היטב

ל. אר"י משום רשב"י מ"ד כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה וכו' -- הנה לעיל מיני' יליף מוהבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח, ומה שהוצרך ללמוד זה עוד מקרא דשונא גזל בעולה, עיין בחדושי חת"ס ז"ל לכאן מ"ש בזה, ולפ"ר נ"ל בזה, דמוהבאתם גזול לא ידענא אלא אם הקרבן עצמו הוא גזול, דאז כל הקרבן כולו בא בעבירה, אבל אם רק מעורב במעותיו איזה ממון של גזל וקונה עבורם קרבן הו"א דלא מיפסל, קמ"ל קרא כי אני ה' וגו' שונא גזל בעולה, אפי' אם העולה עצמה אינה גזולה, רק יש בה איזה צד של גזל ג"כ היא שנואה לפניו ית' ולא לרצון יחשב וא"ש

ל"ד. קח על מים רבים צפצפה שמו (יחזקאל י"ז) א"ר אבהו אמר הקב"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים ומאי ניהו ערבה, והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים פי' בחדושי חת"ס ת"ל, אני אמרתי וכו' כלומר שאפילו הריקנים שבהם הנמשלים בערבה, יהיו כקח על מים רבים של חכמי תורה, ומליאים מצות כרמון עפ"י חכמי הדור, והם שמו עצמם כצפצפה המצפצפים ומלעיגים על נביאי ה' וחכמיו בעוה"ר ופיהם דומה למסר עכ"ל הטהור

ל"ה באמת אמרו בן מברך לאביו (פירש"י בהמ"ז) וכו' אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו -- כתב חת"ס ז"ל בשם מורו הפלא"ה ז"ל בחידושי תורה, אין זה קללה, אלא כלפי שפירש"י פ' בחקותי, ותאכלו ולא תשבעו, זהו מארה בבני מעים שלא ישבע מאכילתו, א"כ מארה זו טובה לו, כי אם היה שבע ונתחייב בבהמ"ז מדאורייתא לא היו אשתו ובניו הקטנים יכולים להוציא י"ח, אבל אם איננו שבע יכולים להוציאו י"ח, עכ"ד ודפח"ח

אמר רבא לא לימא אינש ברוך הבא והדר בשם ה' אלא לימא ברוך הבא בשם ה' כהדדי וכו' אמר רב ספרא משה שפיר קאמרת אלא וכו' אסוקי מלתא ולית לן בה, פירש"י הואיל וכוונתו לגמור לית לן בה הכוונה נ"ל עד"מ דקאי על הברכה שמברכים לאותן הבאים בברית איזה חבורה קדושה, וע"ז אמר רבא לא לימא אינש ברוך הבא לאנשים שלא נודע כוונתם אם באים בברית החברה לש"ש או לא, על סמך כי והדר בשם ה', דאח"כ יהיה בודאי כוונתם לש"ש, דמתוך שלא לשמה וכו', אלא לימא ברוך הבא בשם ה' כהדדי, כלומר לא יברך ולא יקבל רק חברים כאלו הבאים תיכף בשם ה' וגלוי וידוע לכל שכוונתם מיד לשם שמים, וע"ז א"ל רב ספרא, משה (פירש"י גדול הדור) שפיר קאמרת כלומר לחברה שיש בתוכה גדולי הדור כמותך בודאי ראוי שלא יקבלו חברים רק אנשים כאלו שידוע מכבר שכוונתם לש"ש אבל מ"מ בעבור זה אין ראוי למנוע מלקבל חברים סתם, כי אסוקי מלתא היא ולית לן בה, הואיל וכוונתם לגמור לשם שמים בודאי לבסוף יבואו לשמה, וא"ש ודו"ק

מ"ג: מעשה בר"ג כו' ולא היה לולב אלא לר"ג בלבד שלקחו באלף זוז כו' למ"ל למימר שלקחו באלף זוז להודיעך כמה מצות חביבות עליהן -- בס' ערוך לנר מדקדק לשון "עליהן" דהלא רק ר"ג לקחו באלף זוז וא"כ לא הול"ל רק להודיעך כמה מצות חביבות עליו. ומתרץ בפשוט כי למה נתן ר"ג בעבור הלולב אלף זוז ולא לקחו בזול יותר, אלא ודאי שהיו שם הרבה אנשים שרצו ליתן עבורו ת"ת או תת"ק זהובים ואחד רצה ליתן עבורו תתקצ"ט זהובים וע"כ היה ר"ג מוכרח ליתן עבורו אלף זוז וא"כ מדלקחו ר"ג באלף זוז שפיר מוכח כמה מצות חביבות עליהן על כל ישראל וק"ל

מ"ל. קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש תורה מאי היא אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב -- כ' בעולת חודש ח"ב מאמר קצ"ג שדקדקו בלשונם ואמרו מאי תורה תורה צוה לנו משה וגו' שלא יכשלו בהם בני האדם שאינם מהוגנים ויאמרו מה שהזהירו רז"ל קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה היינו תורת האדם מעט טבעיות ונימוסיות כפי כחו של תינוק, ולכן אמרו מאי תורה, תורה צוה לנו משה, ולא בתורת האדם בנימוסות ודעות, הבנויות על יסודות הרעועות, עיי"ש

מ"ה: וא"ר חזקי' אר"י משום רשב"י ראיתי בני עלייה והם מועטים כ' בס' דברי שאול שמעתי קושיא בשם ס' א' ושמו שער היחוד שהקשה אחרי דתזוהר אמר שאנשים אשר לא למדו חכמת הקבלה אין בכלל הצדיקים והרי הוא בעצמו אמר שבני עלייה מועטים הם. והשבתי דבאמת יש מבוא לבא אל דרך אלקים ע"פ התורה הנגלית ומשם ימשך אל דרך חכמת הקבלה והנה אם עולה ע"פ דרך הזה אז אשרי וטוב לו אבל אם יעלה אל חכמת הקבלה בלי דרך הנגלה אז יוכל לקצץ בנטיעות ח"ו, והדמיון מי שרוצה לעלות לעלייה בלי סולם. כי אז יוכל לשבור ידו ורגלו, וז"ש ראיתי בני עלייה והם מועטים, היינו שיהיו תיכף בני עלייה בלי מדרגות התחתונות זה מועטים הם: [ובס' א' ראיתי פי' ראיתי בני עלייה, והם, אם תרצה לדעת מי הם הבני עלייה, ע"ז אתן לך סימן, "מועטים" אם תראה צדיקים שהם ענוים ושפלים בעיני עצמם (ע"ד שדרשו חז"ל בפ' כי אתם המעט מכל העמים וגו' בשעה שאני נותן גדולה לישראל הם ממעטים עצמם לפני), הן המה הבני עלייה]

אם שנים הם אני ובני הם. מי זוטרי כולי האי והאמר אביי לא פחות עלמא מל"ו צדיקי כו' לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר וכתב מהרש"א עיין פירש"י ועוד פי' בערוך, בר בלשון תרגום בן, כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר"ש ובנו ר"א מועטין וכו' ע"ש עכ"ל. ובס' לקוטי חבר בן חיים א"ר (דף ו' ע"ד) פי' כי רוב הצדיקים במותם לא יעלו אל מקים שנאצלו ממנו רק ברבות הימים ע"י בניהם ותלמידיהם אבל ר"ש ובנו לא הוצרכו לזה כ"א בצאת נפשם שבה אל מעון הקדושה, והיינו דאמר הא דרשב"י ובנו דעיילי בלא בר בלא בניהם ושאר צדיקים עיילי בבר עכ"ל

מ"ח: ולמנסך אומר לו הגבה את ידך שפעם א' ניסך א' על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן עיי' בהכותב בשם הרמב"ם בפי' משנה הזו ניסוך המים בחג הלמ"ס כו' ואותן שאינן מאמיני בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה מים על רגליו