ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעג

העוה"ב אפי' בלא תשובה משום דפסקו באותו היום כרבי דיוה"כ מכפר אף בלא תשובה והה"ד מיתת צדיקים כנ"ל, כן אפשר לומר. מיהו קושי' התוס' הנ"ל גם בלא"ה יש ליישב דחיי העוה"ב היינו בעולם שאחר תחיית המתים וכמ"ש בפי' הרע"ב בסנהדרין פ"י מ"א יע"ש ולזכות לתחה"מ צריך שיהי' לו חלק בתורה כמ"ש חז"ל בכתובות דף קי"א ע"ב בפ' כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכו' אלא התקנה להנות ת"ח מנכסיו, ועי"ז יש לו חלק בתורה וזוכה לעמוד בתחה"מ, וז"ש כל ישראל יש להם חלק בתורה המביאם לעוה"ב, (ולכן לא קאמר סתם כל ישראל יש להם עוה"ב ודו"ק) והתנא על הרוב ידבר דרובו ככולו, אבל כל דהוה באשכבתי' דרבי יצתה ב"ק ואמרה מזומן הוא לחיי העוה"ב אף אם אין לו חלק כלל בתורה וא"ש ודו"ק

תם ונשלם מסכת יומא תהלה ותפארת לשומר ישראל ומסכיבם כחומה. מסכת סוכה. ט. ריב"ב אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנא' חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' -- כתב בס' דברי שאול לכאן לכאורה יפלא קרא למה לי ולמה לא יחול שם שמים על הסוכה הא הוא מצוה. ולפענ"ד הכוונה נפלאה דהנה שלמי חגיגה כולו לבעלים רק האימורין לגבוה ואפ"ה נתקדשה כל החגיגה עד שכולה נקראת חגיגה והטעם שכל הבשר נתקדש ע"י שהאימורים נקרבין לגבוה כמו כן מצות סוכה אף האכילה ושתיי' ושינה בסוכה נתקדש ונטהר עד שכולה מקרי לה' ואין חילוק בין לומד לאוכל ושותה בסוכה שכולו נקרא לה' והבן עכ"ל

כ"ה. והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים וכו' אלא עוסקים במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ וכו' עיין בפירש"י ועיין בספרי ילקוט הגרשוני על ספר א"ב באות העוסק במצוה כו' מש"ש בזה וינעם לך. ועיין בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל לכאן מה שהקשה ע"ד הראב"ד והתוס' פסחים דף צ', ובמח"כ לא זכר סר דברי הצל"ח פסחים שם שכבר העיר בכ"ז עיי"ש, [וע"ע בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל בחלק הדרשות שנדפסו בסוף ח"ב דף פ"ו עמוד ג' מ"ש בזה וינעם לך]

כ"ז: אר"י מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנא' מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת מיחייב אדם להקביל פני רבו ומקשים דפתח ברגל וסיים בחודש ושבת. ועיין בחידושי גאונים שבגליון הע"י מ"ש בזה בשם הגאון ר' יהונתן ז"ל. והוא מובא בס' אהבת יהונתן בהפטורת פרשת החודש בפסוק והשתחוו עם הארץ וכו' עיי"ש. מ"ש בזה בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר על ש"ע או"ח ר"ס ש"א ע"ש. [ועיין לקמן סוף מגילה בד"ה וזה דבר השמטה מ"ש בזה בשם אהבת יהונתן בהפטורה ליום ב' דשבועות]

מעשה בר"א ששבת בגליל העליון בסוכתו של ריבר"א כו' הגיע חמה לסוכתו א"ל רבי מהו שאפרוש עליה סדין א"ל אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט וכו' הגיע חמה לחצי הסוכה וכו'– עיין בטו"ז או"ח סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב מ"ש בביאור מאמר זה. ועיין להגאון ר' אלעזר פלעקלש ז"ל בספרו חזון למועד חזיון י"ג מש"ש בזה. ותורף דבריו דהך מילתא אי סוכה הוי אוהל ארעי או אוהל קבע תלי' בזה אי שבעה ימים הויין ארעי או קבע עיי"ש באורך. והנה כבר קדמו במקצת הגאון בעל "עיון יעקב" כאן אלא שהוא כתב להיפוך דר"א סובר דסוכה הוי אוהל ארעי ואין בו איסור משום מוסיף אוהל רק שלא רצה לומר לו בפירוש לפי שלא אמר דבר שלא שמע מרבו ולכך אס"כ יצא כפירש"י עיי"ש

מנין שאפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנאמר ועלהו לא יבול -- פי' בהקדמה לס' נטע שורק עה"ת דשיחות חולין של תיח לוטה בם מוסר השכל ולימוד נכון ואף אם בראשית השקפה לא נדע ולא נמצא בם מועיל אבל צריכין אני ללמוד ולדרוש ולהבין הדברים ואז בודאי נמצא ברכה בם גם איזה לימוד או מוסר כי אנשים השלימים לא יבלו זמנם בהבל וריק, וז"ש שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד ושקידה והבחנה, ותמצא שהמה דברים עתיקים, חולין שנעשו על טהרת הקודש מלאים פרי תבונה, ומביאים ראיה שנאמר ועלהו לא יבול, לא לבד הפרי אינו הולך לאיבוד, אלא גם העלים לא יבול ולא נופל הוא מהם עיי"ש -- ובס' יין הרקח מהגאוה"ק ר' משה טייטעלבוים זצ"ל כתב, שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ר"ל דשיחתן הוא שצריכין לימוד שעדיין לא למדו כלל, וכמו דאיתא במג"ע בפסוק והנה דרש דרש שהוא באמצע התורה, אבל המונים סוברים שכבר למדו כל התורה כולה עכ"ד ודפח"ח ובשם הגאון ר' מנחם פרויסטיץ אבד"ק צעהלים ז"ל שמעתי דת"ח רגיל לדבר תמיד בדברי תורה, אמנם באמת צריך לידע גם שיחות חולין: כדי שיוכל לדבר עם עמי הארצים, ואם איננו בקי בשיחות חולין אזי צריך לו ללמוד ולרכוש לו ידיעה ובקיאות במילי דעלמא שהם שיחת חולין אצל ת"ח. למען ידע מה לדבר עם הע"ה, וז"ש שיחות חולין של ת"ח שיהיו הת"ח בקיאים בשיחות חולין,