ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעב

ב' כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו והנה צריך להבין לפי"ז סוף הפסוק (בעמוס שם) על מכרם בכסף צדיק, וראיתי בזה בהקדמה לס' מנוחת אשר להגאון מטשענגער ז"ל שכתב לבאר הענין עפימ"ש בתורה שאם יחטאו ישראל יזכור להם השם זכות אבות כמ"ש בפ' בחקותי וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, לכן מהני זכות שלשה אבות להגין על ישראל בחטא הראשון זכותא דאברהם רחימא יעמוד למחול העון, ובחטא השני יגין זכותא דיצחק עקידא, ובחטא השלישי יגין זכותא דיעקב שלימא. ולכן על שלשה פשעי וחטאי בית ישראל אשיבנו ואסלח ועל ארבעה שפסק זכותא דאבות להגין לא אשיבנו ולא אסלח ולא יקשה לך הא יש גם זכות שבטי יה הצדיקים, ע"ז משיב הקרא כי שבטי יה חטאו על מכרם בכסף צדיק שמכרו את יוסף. לכן די שיפקיעו את עצמן ולא להגין על זרע זרעם, ע"כ דפח"ח ש"י

בענין שמעי' ואבטליון שאמרו לכה"ג ייתן בני עממין לשלם דעבדי עובדא דאהרן וכו' ראיתי בס' מעגלי צדק עה"ת פ' וירא שמביא בשם אביו בעל מראה יחזקאל זצ"ל, שהעיקר בהקרבנות הי' הכוונה הכל הולך אחר הלב וכן היי באהרן אמנם הכהנים שבבית שני שלא היו ראוין לא היו עושין רק בפועל ולא במחשבה וע"כ הוצרכו הגדולים האלה לעמוד על הקרבנות ולכוון הכוונות (כעין דאיתא בהל' ר"ה בתק"ש המקרא מכוין) וא"כ הם היו עבדין עובדא דאהרן עכ"ד קדשו. ומעין הפירוש הזה הבאתי בשם ס' עבודת ישראל להרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע יעו"ש

וראיתי ביד יוסף שבגליון העין יעקב ליומא דף ע"א ע"ב שכתב: עיין בשו"ת חות יאיר שהאריך בזה שבוודאי לא דברו (כה"ג ושמעי' ואבטלין) חדודין זה לזה עכ"ל. ואני חפשתי בשו"ת חות יאיר ולא מצאתי בכל הספר שיזכיר הך עובדא דשמעי' ואבטליון בשום מקום. ועיין בעין יעקב הקטנים דפוס ווילנא מ"ש בזה החיד"א ז"ל בפתח עינים ואן להאריך יותר

במשנה שבסוף המס' "ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" אמרתי בדרשה א' לליל כל נדרי הפי' דא' מתנאי טהרת המקוה שלא יהי' חציצה בשום דבר ליכלוך בין מי המקוה לגוף איש הטובל ואז המקוה מטהרתו, וכמו כן צריכין אנחנו לעשות תשובה על עבירות שבידינו ולהסיר כל דבר החוצץ בינינו לבין אלהינו ית"ש וכמאמר ישעי' הנביא ע"ה בסי' נ"ט הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזניו משמוע כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע, הרי שהעבירות שבידינו הן הם הדברים החוצצים בינינו לבין אלהינו שבשמים ית"ש, וכאשר נעשה תשובה שלימה על כל עונותינו ונסיר כל הדברים החוצצים והמסכים המבדילי' בינינו לבין אלהינו ית"ש אז יושיט לנו הוא ית' את שרביט זהב חסדו וצדקתו ויזרוק עלינו מים טהורים לטהרנו מעונינו, וז"ש מה מקוה מטהר את הטמאים בתנאי ובאופן שלא יהי' חציצה בין גוף הטובל להמים שבמקוה, אף הקב"ה מטהר את ישראל, בתנאי ובאופן שלא יהי' חציצה מהעונות וחטאים ופשעים בינינו לבין אלהינו שבשמים ית"ש וא"ש

ובדברי שאול (דרשות לש"ש ושה"ג) דף ל"ז ע"א כתב דלכאו' יל"ד דהכוונה הפשוטה של מקוה ישראל הוא לשון קיווי ומה ענין למקוה, אלא י"ל דהנה מה שצריך ריצוי חבירו הוא אף לאחר שהשיב את הגזילה צריך שירצה את חבירו ויפייסנו שלא יהי' לו עליו תרעומת כמבואר בב"ק דף צ"ב ובהל' יוכ"פ סי' תר"ו, והטעם הוא כדי שיהי' שלום בין אדם לרעהו ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ועיין במדרש רבה פ' פינחס שגדול השלום שאף שחטאו בעגל בו' שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו. וזה המליצה מקוה ישראל. שענין המקוה שנאסף למקום אחד מ' סאה שיעור מקוה ובזה נטהר הטמא. בך ישראל אינם מטוהרים רק בשעה שיתקבצו כולם ויהיו לאגודה אחת, ולפי"ז לא יצא מקוה ממשמעותו שהוא לשון קיווי, ורק שהתקוה הוא ע"י השלום והוא ענין מליצה על מקוה ישראל שיתקבצו יחד. ובלצ"ג אמן עכ"ל הטהור

באורח ישרים על אגדות הש"ס ח"ב כתב על הגמ' כתובות דף ק"ג ע"ב ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קול ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב ב ע"כ. הגאון הצדיק מו"ר ר' ישראל סלאנטער זצל"ה. פעם אחת בעת התעוררו לתשובה ביוה"כ קודם כל נדרי, בכה עד מאד ופתח ואמר. אוי נא לנו מה נעשה כי הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובאר את דבריו. כי רבי סבר שיוה"כ מכפר אף בלא תשובה. כי היום עצמו מכפר ורבנן ס"ל כי דוקא עם התשובה מכפר יוה"כ, ואמר כי באם היינו פוסקים שהלכה כרבי מחביריו, לא היינו יראים כלל מאימת יום הדין, כי היום עצמו הי' מכפר על עונותינו אף בלא תשובה, אבל לא כן עכשיו שאין הלכה כרבי נגד חביריו, והלכה היא כרבנן כי דוקא עם תשובה מכפר היוה"כ, ובלא תשובה אינו מכפר, וא"כ עלינו לעשות תשובה אמיתית, ואז יכפר עלינו גם היום עצמו, ובאר בתוך דבריו גם את המאמר הזה, מדוע דוקא ביום פטירתו של רבינו הקדוש יצא בת קול כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב ומדוע לא יצא הב"ק הזה גם בעת פטירת תנא אחר ? ואמר כי נמצא בזוה"ק שביום שהי' נפטר איזה תנא, אותו היום היה נקרא הילולא שלו ובאותו היום היו פוסקים במתיבתא דרקיע כאותו התנא, ככל פסקיו ודיניו, והנה ידוע מאמרם ז"ל כשם שיוה"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפר, וא"כ לדעת רבי שסובר שיוה"כ מכפר אף בלא תשובה, כך הי' יום מיתתו מכפר נ"כ כיוה"כ בלא תשובה, וכאשר פסקו אז במתיבתא דרקיע באותו היום ככל פסקיו, א"כ כיפרה מיתתו אף בלא תשובה, וא"כ כל מי שהי' אצלו בעת פטירתו נתכפר לו, והוא מזומן לחיי העוה"ב, ע"כ דפח"ח. והנה העתקתי דבריו לפי שהם יקרים ונחמדים מאד, אבל בגוף הקושי' לא הבנתי, לפי מה דאיתא במדרש רבה על קהלת פ"ט סי' י' (המובא בעץ יוסף על הע"י כתובות דף ק"ג ע"ב) שביום שמת רבי הספידוהו י"ח פעמים ונתארך להם היום עד דאתא כל אחד ואחד מישראל לביתו ומדליק לו את הנר וצולה לו דג וממלא לו חבית של מים ועד שעשה האחרון שבהם שקעה החמה וקרא התרנגול התחילו להצטער אמרו ווי שמא חללנו שבת יצתה בת קול ואמרה כל שלא נתעצל בהספדו של רבי מזומן לחיי העוה"ב ע"כ. אם כן לא קשה כלל מדוע לא יצא הב"ק הזה בעת פטירת תנא אחר. אך אולי יועילו לנו דברי הגאון הנ"ל לתרץ בהם קושי' התוס' בכתובות שם שהקשו על הב"ק שאמרה מזומן לחיי העוה"ב, הלא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ולהנ"ל י"ל דאעפ"י דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב היינו דוקא כשעשו תשובה לפני מותם ומתו מתוך תשובה, אבל באשכבתי' דרבי יצאה ב"ק דמזומן לחיי