ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קעא

דזה רק לצדיקים אבל לבינונים ולרשעים לא היה המן נאכל כמות שהוא חי, ולא קשה מידי

בדף כ"ח:

תמר רבא ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפי' ערובי תבשילין וכ' -- עיין מ"ש בפנים על הקושי' מאי רבותא דערובי תבשילין יותר משאר מצות דרבנן והבאתי דברי העיון יעקב ז"ל בזה -- והנה כעת ראיתי בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל שכתב דנראה לו להגיה עירובי תחומין מפני כי "עקב" (אשר שמע אברהם וגו') היינו שאדם דש ברגליו וזה תחומין שהמצוה מונח בפעמי רגלים שלא ילך בשבת יותר מן אלפים אמה עכ"ל -- ובשו"ת יד יצחק להגאון מטאלטשווא ז"ל ח"ב סי' קי"ד אות הב' הביא החכם השואל דברי מהר"ץ חיות הנ"ל בשם רבינו הגר"א ז"ל, והקשה דא"כ קשה קושי' הנ"ל מא' רבותא דעירובי תחומין יותר משאר מצות דרבנן, ועיי"ש תשובת הגאון ז"ל בדרך רחוקה, אמנם לפענ"ד אין כאן אפ אפילו ריח קושיא ותמהני מאוד על הגאון ז"ל שמטפל בקושיות כאלו, דודאי לפי הגירסא עירובי תבשילין ולמדו זה ממה שנאמר ותורותי א' דברי תורה וא' דברי סופרים, א"כ הך תיבה ותורותי" כולל לפי דבריהם כל מצות דרבנן א"כ שפיר קשה מדוע בחרו לרמז עירובי תבשילין יותר מכל שארי מצות דרבנן. אבל כפי הגירסא עירובי תחומין לא קשה כלל מדוע בחרו עירובי תחומין יותר מכל שארי מצות דרבנן, דהא תשובתו בצדו דלכך בחרו לרמז עירובי תחומין משום דזה לרמז בפרטות בתיבת "עקב" אשר שמע אברהם בקולי, דהיינו מה שהאדם דש בעקביו וזה תחומין, שהמצוה מונח בפעמי רגלים שלא ילך בשבת יותר מן אלפים אמה כמש"נ בשם מהר"ץ חיות ז"ל, ולזה נתכוין גם רבינו הגר"א ז"ל באמרו שעיקר הגירסא הוא ערובי תחומין וא"ש:

בדף ל"ט:

טרף בקלפי כז' אמר רבא קלפי של עץ היתה ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים, מתקיף לה רבינא בשלמא אינה מחזקת כו' אלא של חול ניקדשוה -- כתבו בתוספות ישנים וז"ל אלא של חול אמאי ליקדשיה, לפי שכבוד המצוה בשל קודש וא"ת לרב יהודה דאמר מצות ליהנות ניתנו (בר"ה דכ"ח) כיון שעושה בשל קודש מצוה שיכול לעשות בשל חול דהגרלה לאו עבודה היא א"כ יהנה משל קידש וכו' עכ"ל --- והקשה בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל מה הקשו הת"י הרי בעל האומר כאן דשל חול היתה הוא רבא ורבא ס"ל בר"ה שם) מצות לאו ליהנות ניתנו והניחו בצע"ג עיי"ש ולפענ"ד לק"מ דהא מבואר בסוגי' דר"ה הנ"ל דמתחילה אמר רבא א' זה וא' זה לא יצא, והדר אמר א' זה וא' זה יצא מצית ללה"נ ע"ש א"כ מקמי דהדר רבא הי' סובר מצות ליהנות ניתנו א"כ שפיר הקשו הת"י מנלי' לרבינא להקשות אלא של חול ניקדשי' דילמא הא דאמר רבא ושל חול היתה מקמי דהדר בי' אמרה וכיון דאז עדיין הי' סובר מצית ליהנות ניתנו א"כ שפיר אסור לעשותו בשל קודש כיון דאפשר לעשות בשל חול א"כ יהנה משל קודש -- ומ"ש הת"י וא"ת לרב יהודה וכו', ולא כתבו וא"ת לרבא קודם חזרה, זה אינו קושי' כלל, די"ל דהת"י ס"ל דהא דאמר רבא בתחלה לא יצא והדר אמר יצא, לא אליבא דנפשי' אמר כן אלא הכל אליבא דרב יהודה אמר' וכמ"ש הריטב"א ז"ל דהא דאמר רבא א' זה וא' זה לא יצא היינו דרב יהודה אמר כן, וכ"כ הבעל המאור ז"ל שם וז"ל, ונראה מדברי הרי"ף ז"ל דהא דאמר רבא א' וא' זה לא יצא תירוצא הוא למימרא דרב יהודה דכי איתמר הכי א איתמר וכו' עכ"ל עיי"ש וא"ש ודו"ק היטב -- והנה חפשתי בספרים המדברים בענין מצות ללה"נ, ולא מצאתי בשום א' שיתעורר בסרגי' שלפנינו, ואגב סחפשתי בספר "אלה המצות" לידידי הגאון החריף מו"ה חיים משולם קויפמאן הכהן שליט"א אבדק"ק גאסטינין פלך ווארשא יע"א, לראות אם לא דבר בזה, מצאתי מרגניתא חדא, מש"ש בדף ל"ה ע"ד, על הקושי' המפורסמת לשיטת הרשב"א ז"ל דגם היכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו א"כ האיך ילפינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית הא כלאים אינו חייב אלא דוקא בנהנה דומיא דלבישה דאית בי' הנאה וכמ"ש ביבמות (ד"ד ע"ב) וכיון דמצות ללה"נ והוי כמו שאינו נהנה וליכא איסור כלאים, ואיך ילפינן מזה דעדל"ת הא הכא ליכא עבירה כלל, (וכבר פלפלו בזה רבים מהאחרונים ז"ל בתשובותיהם), וע"ז הביא ידידי הגאון הנ"ל סברא ישרה, בשם הרב הגה"ק אבדק"ק קוטנא ז"ל בעמ"ס ישועות ישראל, דהמצוה רק בהציצית אבל לא בהטלית, והוי כמו מזוזה בבית דהמצוה רק במזוזה, ואם הבית אסור בהנאה כגון בית מוחלט פשוט דאסור לדור בתוכו אף דאיכא ביה מזוזה, הה"ד הכא דהתורה אמרה דבבגד של ארבע כנפות חייבים לעשות בה ציצית, והציצית היא המצוה אבל לא הבגד, ואם עושה ציצית של צמר בטלית של פשתן דכל הטלית אסור משום כלאים אין להתיר משום מצות ציצית ולומר מצות ללה"נ וז"ב עכ"ל, ודפח"ח

ועל קושי' הגאון מהר"ץ חיות ז"ל על התוס' ישנים הנ"ל נלע"ד עוד, לפי מ"ש הגאון מהו' צבי מליסקא זי"ע בס' הישר והטוב ח"ב דף כ"ח ע"ב בלקוטים לשבועות וז"ל, הנה במס' ר"ה דף כ"ח פליגי אמוראי אי אמרינן מצות ליהנות ניתנו או לאו ליהנות ניתנו, והנה באמת אלו ואלו ד"א חיים, דהנה אחז"ל (ברכות ו') גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים שנא' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב כך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, והענין הוא דהנה באמת שכר מצוה מצוה, (היינו המצוה עצמה היא שכר על המצוה), כי הצדיקים הגמורים הם עושין מאהבה מצות השי"ת ונהנים מהם, וכמו שאמרו (ברכות י"ז) עולמך תראה בחייך, אבל לפשיטי בני אדם הם לעול ולמשא, רק שהם מקבלים עול מלכות שמים, וז"ש גדול הנהנה מיגיעו, פי' מי שנהנה מהמצוה בעשותה, יותר מירא שמים (שעושה רק מיראה, ואינו נהנה)( שנא' יגיע כפיך כי תאכל, אם תאכל ותהנה מיגיע כפיך אז, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב, ולכן אצל הצדיקים גמורים אמרינן מצות ליהנות ניתנו, אבל לפי פסק הלכה אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו, דלרבוא דעלמא המצות הם עליהם כגזרת חיק על עבדיו, ולכן אמרינן בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא עכ"ד קדשו -- וא"כ שפיר הקשו תוס' ישנים הנ"ל מאי מקשה רבינא על רבא, אנא של חול ניקדשי' הא לר"י מצות ליהנות ניתנו ואפי' לרבא דפליג עלי' הא בצדיק גמור י"ל דמוידה לר"י, וא"כ איך עביד הכהן גדול, דהוא מסתמא צדיק גמור, ההגרלה בשל קודש, הא נהנה משל קודש, וא"ש ודו"ק. (ועפ"י דברי' הקדושים של הגאון מליסקא הנ"ל, מיושב מאוד קושי' הנ"ל, איך מוכח מכלאים בציצית דעדל"ת דילמא, התם מותר מטעם מצות לאו ליהנות ניתנו כמש"ל, אמנם לפי הנ"ל ניחא דהרי אפי' לצדיקים גמורים התירה תורה כלאים בציצית, ובצדיקים גמורים מצות ליהנות ניתנו, אעכ"ח מטעם דעדל"ת הוא וא"ש, והי' ברצוני להאריך בכלל זה, אלא שאין זה מכוונת החיבור הזה, ולכן קצרתי וישמע חכם ויוסיף לקח)

בדף פ"ו תניא א"ר יוסי בר' יהודה עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו. שני' מוחלין לו. שלישית מוחלין לי. רביעית אין מוחלין לו. שנא', (עמוס