ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קע

לו כסדר הטבע שבזקנותו חטא מעט ובנערותו יותר אז יכול לתלות הדבר בעבע הארץ וממילא לא בעי יוה"כ כלל לכפרה דיוכל לתלות בארץ היינו שטבע הארץ גרמה לו כל זה ולכך אמרו מהו סדורין סדורין בעי לימחל ר"ל כיון שהם סדורים ממילא הוי למחול ודו"ק כי הדברים נכונים, עכל"ה

סליק מסכת יומא בס"ד. השמטות

בדף נ"ג ע"ב בתפלת כהן גדול לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודא. קשה מדוע לא אמר בלשון הקודש לא יסור שבט מיהודה. עיין תרגום ויחי ואמרו בשם הגר"א ז"ל יען שלא הביא עמו ספר לבית ק"ק ול"ה יכול לאמרו בלה"ק בע"פ דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ לכן אמרו בלשון הרגום (עיין בתוס' ב"ק דף ג' ע"ב ד"ה כדמתרגם ע"ש). וכתב לי גיסי הרה"ג מ' בן ציון בלום נ"י אבדקה"י בעעקעש- סארוואש יע"א, כי ברמב"ם פ"ד מעבודת יוהכ"פ הנוסח בלשון הקודש ופלא. ולענ"ד י"ל ד' הרמב"ם. כי לומר בע"פ אותו הענין ואותה הכוונה שנאמר בכתב זה אסור לומר בע"פ, אבל כאן דכוונת הכתוב בדרך נבואה שלא יסור שבט מיהודה, וכוונת הכה"ג בדרך תפלה ובקשה שלא יסור וכו, א"כ אין זה הענין הנאמר בכתב, על זה לא שייך איסור דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ וא"ש: [שוב אמר לי בני החרוץ ושנון כ"ה יוסף דוב שיחי' דהרמב"ם ז"ל דייק בלשונו, ולא כתב כלשון הכתוב ולא יסור שבט מיהודה, אלא ולא יסור שבט מבית יהודה עיי"ש ולק"מ ודו"ק]

בדף ע"ה. והנשיאים הביאו את אבני השוהם תנא נשיאים ממש וכה"א (משלי כ"ה) נשיאים ורוח וגשם אין -- ראוי להעתיק מ"ש בס' ראש דוד להחיד"א ז"ל פרשת ויקהל פקודי בשם הרב הגדול. מהר"ר ישראל זאבי זלה"ה להבין שינוי הכתובים ויקחו לי תרומה ואחר זה כתיב תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגם להבין שינוי אחר דכתיב זהב וכסף ונחושת וכו' כולם בוי"ו העטוף אך בשמן כתוב פ' תרומה בלא וי"ו שמן למאור וכו' וכן כתיב אבני שהם וכו' ומדוע שינה הכתוב בפרשת תרומה לכתוב כל הדברים בוי"ו חוץ משמן ואבני שהם. אך הנה אמרו רז"ל שהנשיאים נתעצלו בנדבת המשכן הם אמרו יתנדבו ישראל ואח"כ עלינו להשלים מדי העבודה אבל ישראל קדושים הפליגו בנדבתם עד כי המלאכה היתה דים והותר ונשארו הנשיאים מבחוץ מבלי יכולת להתנדב שום דבר והיינו דכתיב והנשיאים הביאו את אבני השוהם וכו' והנשאים חסר וכמו שפרש"י. ואמרו רז"ל והוא בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על פסוק והנשיאים הביאו וז"ל. וענני שמיא אזלין לפישון ודליין מתמן ית אבני בורלוות חילא וית אבני אשלמתא לשקעא באפודא ומחתן יתהון באפי מדברא אזלין רברבני ישראל ומייתן להון לצורך עבידתא ותייכן ענני שמיא ואזלין לגן עדן ונסבין מתמן ית בושמא בחירא וית משחא דזיתא וית אפרסמא דכיא וכו' ע"ש. אמר המלקט ראה ראיתי בס' "תורה תמימה" ס' ויקהל שכתב על מאמר חז"ל שלפנינו וז"ל: אך צ"ע היאך אפשר לומר דהפירוש נשיאים -- עננים, הא כתיב שהם הביאו גם שמן למאור, ושמן למאור מפורש קי"ל דצריך שמן זית, כמבואר ריש פ' תצוה ובמנחות פ"ט א', וזה אי אפשר בשמן שהביאו עננים ואפשר לומר ע"פ מ"ש במנחות פ"ט ב' חטים שירדו בעבים ועיי"ש ברש"י ותוס' וכו' עכ"ל -- ולפי התרגום הנ"ל קושית התורה תמימה מעיקרא ליתא וכמובן] אמור מעתה דאבני השוהם ואבני מילואים ואת הבושם ואת השמן נתונים נתונים המה מאתו יתברך על יד העננים. וכביכול נתן מנת חלקו למראה עיני ממש בנדבת המשכן בשגם לה' הארץ ומלואה והכל שלו, הני מילי באו מאת ה' ממש שלא על יד בני אדם -- וזה רמז הכתוב ויקחו לי תרומה מאת כל איש והדברים כפשטן שאיש איש מישראל יתנדב למשכן. ואחר זה אמר, תקחו את תרומתי כלומר גם אני אתן תרומה כביכול לצורך המשכן וזהו תרומתי בכינוי, ונמצא ששתי תרומות הן אחת מישראל ואחת תרומת ה' -- והדר מפרש הכתוב, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וכו', הכוונה, לחלק יצא בין נדבת ישראל לחלק גבוה, ואמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם מנדיבי ישראל זהב וכסף ונחושת וכו' עד עצי שטים הן כל אלה נדבת ישראל ומשום הכי כתוב בכולן וי"ו העטוף -- אך שמן למאור כתוב בלא וי"ו לרמוז דעצי שטים הוא סוף נדבת ישראל, ומכאן ואילך הוא נדבת המקום ומשו"ה כתוב שמן למאור וכו' דהני משמן ואילך אינם נדבת ישראל רק נדבת המקום ב"ה ומשום כבוד הנשיאים נכתב ברמז. עכדפח"ח ש"י

עוד שם מבואר בגמרא ובמהרש"א בח"א ד"ה צדיקים לחם וכו' דהמן שירד לישראל לא היה נאכל כמות שהוא חי, אלא לצדיקים, משא"כ לבינונים ולרשעים עיי"ש -- ומיושבים בזה דברי הרדב"ז בתשובה דדבר שנאכל כמות שהוא חי אינו חייב עליו משום מבשל בשבת ולמד כן בדעת הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' שבת ה"ג שכתב המבשל דבר שא"צ בשול כלל פטור עיי"ש, והקשה על זה בס' חמדת ישראל דף נ"ב בשם הגאון מקינצק שליט"א הרי מפורש בתוה"ק במן את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אע"ג דמן בודאי היה נאכל כמות שהוא חי עיי"ש, ולפענ"ד פשוט דהרדב"ז אזיל בשיטת הגמ' שלפנינו