ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסט

רק להשב מיראה אבל השב מאהבה א"צ לד' חלוקי כפרה רק מתכפר הכל בתשובה לבד כתב כן בשם גדולי קדמונים ולא נודע לי מקומו אי' וכו' עיי"ש.. והנה נעלם מעינו הבדולח שכן כתב כאן ברי"ף שעל הע"י וכן נעלמו דברי הרי"ף הנ"ל מהגאון בעל מנחת חינוך שכ' בסוף מצוה שס"ד וז"ל גם נ"ל הא דתשובה לחוד אין מועיל בחמורה היינו תשובה מיראה דאין זה תשובת גמורה אבל תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות א"כ אפי' על החמורה מועיל כיון דנעשין כזכיות א"כ למפרע ה"ל מצות עיי"ש. ולא זכר שר דברי הרי"ף ז"ל. ולפי"ז מיושב ג"כ קושי' הנ"ל ממשנה דקידושין דהא י"ל דחיישי' שמא הרהר תשובה מאהבה בלבו וממילא מתכפר גם בעבר על החמורות ודו"ק. והנה לפי"ד החיד"א ועוד גדולים הנ"ל י"ל גם בעבר על חילול השם שהוא בכלל חלוקי כפרה כמ"ש המהרש"א ז"ל, אם שב מאהבה התשובה לבדה מכפרת בלא מיתה. ועפי"ז פירשתי בדרוש א' מאמר הכתוב ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' לאהבה את ה' אלהיך וגו' למען חייך. דעון חילול השם אינו מתכפר עד שימות כמבואר בגמ' דכאן. ואם הת"ח אינו זהיר ומדקדק הרבה בכל עניני התורה ועבודת ה' כבר יש בידו חילול השם כמבואר ג"כ בגמ' דכאן לפי שבני אדם למדין הימנו לזלזל בתורה ועבודה. ומי יאמר זכיתי לבי טהרתי מעון חילול השם החמור מאוד עד שאינו מתכפר כ"א במיתה. על כן התרופה לזה לשוב בתשובה מאהבה וזה מועיל אפי' בחמורה שבחמורות ויוכל לחיות. וז"ש ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' לאהבה את ה', אלהיך וגו' היינו שיתן בלבך לשוב בתשובה מאהבה, ולמה יעשה כן, כז"א למען חייך, כלומר למען שתוכל לחיות ולא תצטרך למות בשביל עון חילול השם רחמנא ליצלן וא"ש]

גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם וכו' -- כתב בס' אוהל יעקב בדרוש לער"ה לכאור' יפלא הלא גם בכל המצות כן הוא כמ"ש והארכת ימים למען יאריכון ימיך גם מדוע לא אמרו מאריכים לו ימיו כו' כמ"ש (ברכות ח') המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכים לו ימיו ושנותיו, אבל יתכן כי כבר אמרו (שם י"ח) רשעים בחייהם קרואים מתים, א"כ מי שהיה רשע כל ימיו ועשה תשובה יום א' קודם מותו, אין חייו רק יום יום אחד, והדבר לא כן הוא, כי סגולת התשובה השלימה היא מה שכל החטאים יהיו כלא היו וכאלו לא הרשיע מאומה, ועוד ירויח כי נעשה מהם מצות וזדונות נעשו לו זכיות א"כ הוא כחי מיום הולדו, וזהו, גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם, ר"ל השנים אשר היה חי עד הנה המה נחשבים לו כולם לשנות חיים א"כ התשובה היא המארכת לו ימיו ושנותיו לא הוא ית' כי אינו חי יותר רק התשובה תחיה השנים אשר עברו עליו וק"ל

תניא אר"י בר"י עבר אדם עבירה פעם ראשונה כו'. וגירסת הרי"ף והרמב"ם ז"ל היא. תניא עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו, שניה מוחלין לו, שלישית אין מוחלין לו שנא' הן כל אלה יפעל אל אין מוחלין, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ע"כ -- פעמים שלש עם גבר. והתניא שלישית מוחלין לו רביעית ועיין בס' תורה תמימה' פ' שלח שפירש עפ"י גירסא זו הפסוק והמתה את העם הזה כאיש אחד עיי"ש -- והנה כבר קדמו בזה בס' משכנות יעקב עה"ת להגאון מ' יעקב ז' נעים מחכמי ספרדים ז"ל בשם חכם אשכנזי וכמובא כבר בספרי ילקוט הגרשוני פרשת שלח עיי"ש: ת"ר עבירות שהתודה עליהם יוה"כ זה לא יתודה עליהם יוה"כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ביוה"כ אחר ויש להקשות לכאור' הך אם שנה דצריך לחזור ולהתודות, משנה שאינה צריכה, אטו משום ששנה באולתו יהיה נשכר שאפי' וידוי לא צריך. וכ' בעילת חודש ח"ר מאמר כו' דכוונת הברייתא דצריך לחזור ולהתודות על העבירות שכבר התודה עליהם מכמה שנים כי בעבור ששב על קיאו קיא צואה העבירה מראה את עצמו כאלו תוהא על הוידוים הראשונים משנים קדמונים כאשר אמרו הקדמונים על הפסוק שנאת תעורר מדנים. ולכך צריך לחזור ולהתודות על הראשונות ועל האחרונות וא"ש

האומר אחטא ואשוב כו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה – עיין ביאור נחמד על זה בס' יריעות האוהל אשר לאוהל יעקב מדובנא ז"ל פרשת צו עיי"ש וינעם לך

אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם וגו' ואומר מקוה ישראל ה' מה המקוה מטהר את הטמאים הקב"ה מטהר את ישראל -- כבר כתבתי בזה בכמ"ק בחיבוריי, וכעת נ"ל עפימ"ש בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רי"ג מקדמון אחד דהמקוה מטהר יען דהמים מחוברים לקרקע ואינם מקבלים טומאה דאל"כ המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל עיי"ש, נמצא דטהרת המקוה ע"י שהמים מחוברים לשורשם, וכן הוא בעצם טהרת הקב"ה ע"י שהאדם מחובר לשרשו דהיינו הקב"ה שנפח באפיו נשמת רוח חיים והיא חלק אלוק ממעל. וז"ש ר"ע אשריכם ישראל כו' ומי מטהר אתכם הקירוב וההתחברות לאביכם שבשמים מצד הנשמה שמצד זה הוא אביהם כמחז"ל ג' שותפין יש באדם כי', ואומר מקוה ישראל ה' מה המקוה מטהר את הטמאים ע"י שהמים מחוברים לשורשם ואין מקבלים טומאה מהטובל, אף הקב"ה מטהר את ישראל, ע"י שהם מחוברים לשורשם ועיקרם השם ית"ש, כנפש הבן הקשורה בנפש האב וא"ש ודו"ק וע"ע לקמן בהשמטות שבסוף המסכתא מ"ש עוד בזה]

פ"ח. תנא תנא קמי' דר"נ הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין לו והא תניא עונותיו סדורין לו מאי סדורין סדורין לימחל -- פי' בס' אמרי שפר להגאון רש"ק ז"ל מבראד בפ' הברכה עפ"ד הפנים יפות ז"ל בפ' לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וכ' הכוונה שאם היה חטא האדם תלוי בארץ מחמת שהוא עפר מן האדמה אז היה צריך למעט בחטא כל מה שמזקין יותר ומתרחק מן הארץ ונהיות כל פעם שמזקין צדיק יותר אך כיון שבאמת יצר לב האדם רע מנעוריו ר"ל רע בזקנותו יותר מבנעוריו וחוטא כל פעם יותר מוכח שאינו מן הארץ עיי"ש. ולפי"ז הנה אם האדם חוטא בנערותו יותר מבזקנותו וממעט אח"כ בחטא זה הוי עונותיו כסדר דרך הטבע אבל אם האדם מגדיל בחטא בזקנותו יותר אז הוי שלא כסדר. והנה יש חוטא דבעי יוה"כ לכפר, ויש שאף יוה"כ אינו מועיל לו לכפר, ויש דאף יוה"כ לא בעי כלל לכפר, לכך זה שהיה רואה קרי ביוה"כ והראו לו מן השמים שאין חפצים בעינוי שלו כמו שפרש"י י"ל בו שני אופנים. או דלא בעי יוה"כ, ולכך אם לא היו עונותיו סדורין לו כסדר והי' להיפך שלא כסדר שבזקנותו חטא יותר מבנערותו מוכח דלא הועיל לו יוה"כ כלל לכך ידאג כל השנה, אבל אם עלתה לו שנה אז מוכח להיפך שעונותיו היו סדורים,