ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסח

ע"ו: והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין -- כ' בדרשות מהרי"א הלוי ז"ל (שנדפסו בסוף ח"ב מתשובותיו) בשם הגאון מ' מרדכי זאב זי"ע אבדק"ק לבוב עפ"י מאמרם ז"ל במנחות דף פ"ז ע"א כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין. הרי דהבשמים והין הא שני הפכים. דהטוב לזה הוא רע לזה וכן להיפוך. דדיבור יפה לבשמים ושתיקה יפה ליין. ובענין עבודת ה' והנהגות האדם" מצינו ג"כ שני ענינים הפכיים דפעמים הדיבור טוב מאוד כמו בתורה ותפלה ובתוכחת מוסר. ולפעמים השתיקה טובה מאוד כמו שאמרו חז"ל בשומעין חרפתן ואינם משיבין וכן במונע עצמו מלשה"ר חנופה וליצנות וכדומה. ולז"א רבא שהוא הי' בידו שתי המדות גם יחד. דהיה עובד את ה' וגם מתנהג בין אנשים במדת השתיקה ומדת הדיבור בכל אחד לעת הצורך. ולזה אמר חמרא דהיינו יין דהשתיקה טובה לו וריחני דהיינו בשמים אשר הדיבור יפה להם. פקחין דע"י השתמשותו לעת המצטרך בשני הדרכים לכן נעשה פיקח ודפח"ח

ואגב אעתיק גם מ"ש בדרשות הנ"ל על מאמר חז"ל לעיל ע"א א' אתא משלח מצאו בשוק לכה"ג אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך מצאו בביתו אומר לו "מחיה חיים" עשינו שליחתו ע"ש ולא מצינו במקרא ובגמ' אשר יכנו להקב"ה בשם מחיה חיים. אמנם באמת תכלית החיים אשר חנן הבורא ב"ה את האדם בעוה"ז איני לאכול ולשתות ולבלות ימיו בתענוגי הבל. כי למה לו חיים כאלה ולאיזה צורך בראו ואחרי לקצר ישולח ובלה בשרו ועורו אך זה כל פרי חיי האדם לטהר מחשבותיו ורעיוניו לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא ולעשות מצותיו וחקותיו כמצווה עלינו בתוה"ק כי אז יצליח ויזכה לחיי הנצחיים כנודע. ואת אשר אשר נמצא לפעמים במקרא מלת חיים על דברים המתנועעים. זהו חיים על צד ההשאלה והכינוי ואין זה חיים האמתיים. ולכן כל ימות השנה תכלים בהבל ומלאים חטאים ופשעים בעוה"ר לא באלה חפץ הבורא ב"ה ועפ"י האמת הימים האלה מתים המה. וכאשר אמרו חז"ל רשעים בחייהן קרוי. מתים. אמנם בבוא יום הקדוש יוה"כ וישראל מתחרטים ומתמרמרים על עונותיהם ושבים בתשובה והקב"ה מוחל להם ונעשו נקיים כמלאכי השרת כמבואר במדרש. אז יחיו הימים המתים ויבוא בהם רוח חיים האמתיים. ולזה בפעם ראשונה אשר פגע המשלח את הכה"ג בביתו. אשר ע"י המשלח הי' סליחת העון כמבואר בפרשה. כינה את הבורא ב"ה בשם מחיה חיים כי על ידי רב טובו וחסדו לבית ישראל לקדשם ולטהרם ביוה"כ הפיח בימי השנה העברה רוח חדשה רוח חיים וכו' עכ"ל ודפח"ח. [אמר המלקט בפשיטות י"ל עוד עפי"מ שאחז"ל בברכות, דצדיקים קרוים חיים ורשעים אפי' בחייהם קרוים מתים, והנה הצדיקים נכתבים לאלתר לחיים, והרשעים נכתבים לאלתר למיתה, וז"ש מחיה "חיים" דהיינו הצדיקים הקרוים "חיים" וא"ש ודו"ק]

עח. מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחלה דומה כו' מכאן ואילך מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד כיון שהגיע לפתח בית דוד כיון שהגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבין וזבות נדות ויולדות שנא' ביום ההוא יהי' מקור נפתח לבית לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה אדעי"ר הגאון ז"ל בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סס"י ק"ץ כתב וז"ל: והנה מהא דאמרינן דהיו נשים טובלות בנהר היוצא מבית קדשי קדשים קשה על דברי רשב"א בתשו' סי, תתי"ט שכ' דבעי' לכתחלה שיהיו המים למעלה מהטבור זרת, וקשה הא אמרינן שם ביומא דאסור לעבור בנהר למעלה ממתנים וא"כ ע"כ הא דטבלו נשים בו שם לא הי' למעלה ממתנים ואיך משתבח קרא בי' דיהי' מקור נפתח הא לכתחלה אסור עכ"ל -- ולי תלמידו הקטן נראה דלק"מ דהא דאסור לעבור בנהר למעלה ממתניים ה"ד בזה"ז דמלאך המות שולט בעולם ע"כ אסור מחשש סכנה שלא ישטפוהו המים אבל לע"ל דאמרי' כאן בגמ' אף מלאך המות אין לו רשות לעבור לשם וכו', ועיין בספר "עיון יעקב" בד"ה נעשה כנחל שוטף שכ' וז"ל, נראה דהכל בא לרמז על גאולה האחרונה שגם הישועה תהיה מעט מעט עד שיתגבר כנחל שוטף ואז אף מלאך המות לא יהיה לו כח לעבור ויקוים בלע המות לנצח אמן ב"ב עכ"ל א"כ כיון דאז לא יהיה סכנת מיתה שפיר דמי לנשים לטבול בנהר הזה למעלה ממתניים וא"ש

פ. תנ"ה שיעורין של עונשין הלמ"ס אחרים אומרים ב"ד של יעב"ץ (פרש"י הוא עתניאל בן קנז) תקנוח והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחים וחזרו ויסדום -- מכאן נראה דרק שיעורין של עונשין נשתכחו והחזירן ב"ד של עתניאל בן קנז אבל שיעורין של מצות לא נשתכחו מעולם ובזה מיושב קו' המפורסמת מהגאון ר' יהונתן ז"ל על הירושלמי המובא בתוס' קידושין ל"ז דליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש עיי"ש והא אמרינן בימי אבלו של משה נשתכחו שיעורין והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו א"כ לא ידעו אז בכניסתם לא"י כמה יאכלו אי יאכלו ב' זיתים דילמא השיעור כזית וכו' כנודע ולהנ"ל שיעורין של מצות לא נשתכחו מעולם וידעו דהשיעור דהשיעור כזית ושפיר עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש, וכמדומה לי שכבר כתב כן בשי"ת דברי חיים להגאון מצאנז ז"ל ואינו תח"י כעת לחפש בו

פ"ו תניא ר"א אימר א"א לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה וא"א לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים– עייי בספרי ילקוט הגרשוני על סדר א"ב, ח"ג בקי"א אות תשובה, מ"ש בזה בשם ספר שיירי קומץ המנחה ואין לכפול הדברים

שאל ר' מתיא כו' שמעתי ד' חלוקי כפרה שהי' ר' ישמעאל דורש א"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד (עיין מהרש"א דג' הן בחלוקי כפרה (א) עבר על ל"ת (ב) עבר על כריתות ומיתות ב"ד (ג) עבר על חילול השם, אבל עבר על עשה לא חשיב עיי"ש), וראיתי בס' בני יששכר במאמר גדולה תשובה אות כ"ט וז"ל, והנה כבר כתבנו כ"פ בענין ד' חלוקי כפרה שהי' דורש עבר אדם על ל"ת ושב תשובה תולה ויהכ"פ מכפר. עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויהכ"פ תולין ויסורין ממרקין. חילול השם ח"ו כולן תולין ומיתה ממרקת. הנך רואה כי לא על כל העבירות מהני התשובה לבדה. והנה קשה ע"ז ממשנה שלימה המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה ולפי הנ"ל הנ"ל מאי מהני תשובה לחודא וכו' עיי"ש שנדחק בזה. ואנו שזכינו לס' מנחת חינוך אנו רואים דלק"מ כי כן כתיב בס' הנ"ל ריש מצוה שס"ד וגם בסופו דצדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל אלא כיון שמתחרט ושב הוי צדיק אף דעדיין אין לו כפרה עיי"ש. [והנה עוד ראיתי בס' בני יששכר מאמר הנ"ל אות ל"ט בשם הרב החיד"א ז"ל ד' חלוקי כפרה אינם