ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסז

בענותנותם ובתורת חסד על לשונם ועושים גבורה כאנשים שישמעו לקולם ומצוותיהם ינצורו. הרי פסוק תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך" דכתיב בראש פרשת כי אורך ימים ושנ"ח יוסיפו לך הוא ממש מה שדרש ר' ברכי' על הא דכתיב אליכם אישים אקרא. וזהו לדעתי כוונת רש"י וא"ש הא דכתב "בראש פרשת ושנות חיים הוא' וגם מדוקדק לשון "הוא" דנקט -- ודיקא נמי הכי ממה שפירוש שדומין לנשים "ענותנין ותשושי כח" ולכאורה איכא למידק מה דחקי' לדבר בפירושו מענותנותן של נשים, הלא לעומת הגבורה שעושין האנשים היה די לומר שנראין כנשים שהן תשושי כח. ועוד בשלמא תשושי כח לחיי, אבל מהיכי תיתי לייחס לנשים ענותנות טפי מלאנשים, הלא מצינו אפי' נשי חיל כדבורה וחולדה הנביאה שנהגו ביוהרא כדאיתא במגילה י"ד ע"ב, אבל בגידול בנים ודאי הנשים בענותנות ובתורת חסד על לשונם, ולא באב אשר לעת הצורך דרכו למלוך ביד חזקה על בנ, ומשום דכוונת ר' ברכי' דבהנהגת העם דומין ת"ח לנשים בגידול בניהן יתכן שפירש רש"י ענותנין ותשושי כח. ונתפשטו כל הקמטין. כנ"ב נכון בס"ד עכ"ל הנעים

מעשה בכ"ג אחד כו' לסוף אתו שמעי' ואבטליון כו' א"ל ייתון בני עממין לשלם דעבדי עובדי דאהרן ולא ליתו בני אהרן לשלם דלא עבדי כו -- הכוונה לע"ד כי עובדא דאהרן היינו להוריד ההשפעה האלקית ורב טוב לבית ישראל מלמעלה למטה (עיין באוהל יעקב פ' אמור בפ' וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב) אמנם זה הכהן גדול דע"ה ולא מעלי הוה כמבואר במהרש"א ז"ל) אין בכוחו להשפיע שפע ברכה לישראל וא"כ לא עביד עובדא דאהרן, וז"ש שמעי' ואבטליון ייתון בני עממין לשלם דעבדי עובדא דאהרן פי' שבכח תורתם וצדקתם מורידים השפע מלמעלה למטה, ולא ליתו בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן כנ"ל וא"ש. ובס' עבודת ישראל להרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע בדרוש ליוהכ"פ כתב עפי"ד מורו הגאון מהד"ב זי"ע על ר' ישמעאל בן אלישע שנכנס להקטיר קטורת וראה אכתריאל י"ה ה' צבאות ואמר לו ישמעאל בכי ברכנו כו' שר' ישמעאל הגם שהי' גדול החכמים לא בזכותו לבד זכה להמראה נפלאה כ"א ע"י הקנה התנא שהי' בימיו והוא הרימו ונשאו בקדושתו כדרך הצדיקים להרים הש"ץ בקדושתם וע"י זכה לכל אלה ע"כ. ובודאי מורינו הצדיק אמר אלו הדברים עפ"י רוח קדשו שהופיע עליו. אכן עפי"ד ועפ"י שכלנו נראה לומר כי מסתמא הכהן שהי' בימי שמעי' ואבטליון בבית שני ולא הי' כ"כ כהוגן מסתמא לא זכה לעלות לק"ק ביוהכ"פ כ"א ע"י שמעי' ואבטליון שהיו אז ראשי הדור והם הרימוהו ונשאוהו לזאת המדרגה, ולכן השיבו לכה"ג שלא יתגאה עליהם, כי הם עבדו עובדא דאהרן פירוש שעיקר העבודה הי' על ידיהם והבן. עכ"ד הקדושים ודפח"ח ש"י

ע"ב: אריב"ל מ"ד וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה -- בס' צל הכסף להגאון מ' אהרן פריעד אבד"ק ביסערמין ז"ל מביא פי' רבינו הגאון ר"א מווילנא ז"ל. דהתורה הוא כמו המטר כמ"ש יערוף כמטר לקחי, והנה המטר בא על כל הארץ בשוה וגם עושה פעולתו בשוה, אך פעולתו לפי המקבל, דמקום שזרוע חטין צומח חטין, ומקום שזרוע קוצים וסם המות יצמח כן. אך המטר עצמו נקרא לעולם טוב, הנה כמו כן לב האדם הוא כמו ארץ זרוע, ותורה מן השמים היא כמו מטר שיורד עליה. ואם הלב זרוע מיראת השם אז התורה שלומד מצמיח ומרחבת דעתו ומגדלת אורה, אך אם הלב מחוסר אמונת השם וזרוע בו מינות, אז התורה שלומד מצמיח ומגדל המינות שבלבו, וזהו כוונתם זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו התורה סם המות הכל לפי המקבל, וכמו שהיו דואג ואחיתופל גדולים בתורה ולא נתקנו בה אדרבה נתקלקלו ע"כ דפח"ח. ובדרוש לז' אדר פירשתי בזה מאמר חז"ל בחולין קל"ט ע"ב אסתר מן התורה מניין, ואנכי הסתר אסתיר, ואמרתי ע"ד שכתבו המפורשים דאסתר שלחה למרדכי לך כנוס את כל היהודים. יען דהמן הרשע קיטרג שאין אחדות בישראל כמו שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. דאע"פ שהם בין העמים והי' להם להיות באחדות אעפי"כ הם מפוזר ומפורד ויש ביניהם פירוד הלבבות, ע"כ צותה אסתר נעשות בהיפך זה, לאסף ולכנס את כל היהודים שיהיו באגודה אחת ואז אין שום חומה ולשון שולטת בהם, וע"ז שאלו חכמי התלמוד, אסתר מן התורה מניין, פירוש מהיכן הי' לה זה שצוותא דווקא על שלום ואחדות, המבלי אין תקנה אחרת להשמיד אויבי ישראל, ולמה לא ציותא אסתר שיעסקו בתורה, כדשלח לי' ר"א למר עוקבא (גיטין ז' א') השכם והערב עליהן לבית המדרש והם כלים מאליהן יעו"ש, ע"ז מתרץ הגמ' משום דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו' כי פנה מל אלהי' אחרים, וא"כ אז שהשתחוו לצלמו של נבוכדנצר היה לבם מחוסר אמונת ה' והיה זרוע בו שמץ כפירה ושמץ ע"ז ר"ל, א"כ לא היו מועיל להם לימוד התורה, כי לא זכה אדרבה נעשית לו סם המות ר"ל, וע"כ צוותה אסתר רק לאחוז במדת השלום והאחדות, דבזה אפי' כשעובדים ע"ז אין שטן ואין פגע רע כמו שאחז"ל (בב"ר פ' ל"ח) גדול השלום אפי' עע"ז אמר הקב"ה כביכול איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו יעו"ש וא"ש ודו"ק

ע"ה. וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו שנאסרו להם וכו' -- עיין במהרש"א שהקשה למה נתעוררו על איסור עריות בזמן תרעומתן על המן ובאומרם מי יאכילנו בשר ע"ש -- ועיין בהקדמה נפלאה מבעל קצוה"ח ז"ל על ספרו שב שמעתתא אות ח' וט' מ"ש בזה ותמצא נחת ולענ"ד נראה לומר בדרך הפשוט עפ"י מאמרים ז"ל (סנהדרין ס"ג ב') לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא יעו"ש, הרי דבכל מקום ובכל זמן שישראל פרשו מן המקום ב"ה לא הי' זה עיקר התכלית כ"א עיקר התכלית הי' כדי להתיר להם עריות בפרהסיא והנה כאן שטענו מי יאכילנו בשר איתא בילקוט שמעוני בשם הספרי (ומובא גם בפירש"י בחומש) וז"ל, ויאמרו מי יאכילנו בשר, וכי מפני שלא היה להם בשר היו מתרעמין, והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן וגו' יכול שאכלום במדבר ת"ל בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' אלא שמבקשין עלילה לפרוש מאחרי המקום עכ"ל -- ואם נרצה להבין מה היה התכלית בבקשת עלילה לפרוש מאחרי המקום. הלא בודאי אין זה כי אם כדי להתיר להם עריות בפרהסיא כמחז"ל הנ"ל, וז"ש וישמע משה (מלשון הבנה כמו וישמע אברהם אל עפרון) את העם בוכה למשפחותיו, ר"ל שהבין משה שכל מה שמבקשים עלילה לפרוש מאחרי המקום וכל מה שבוכים ואומרים מי יאכילנו בשר, הכל הוא רק למשפחותיו, על עסקי משפחות, כדי להתיר להם עריות שנאסרו להם, וא"ש ודו"ק

והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר כו' מדבר שירד להם בבקר בבקר מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן -- עיין במדרש שמות רבה פ' ל"ג מובא זה המאמר בלשון אחר, ועי"ן בס' דברי שלום להגאון הגדול מ' יצחק אדרבי ז"ל פ' תרומה מ"ש בזה וינעם לך: