ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסו

עא אמר רבה כי מפטרי רבנן מהדדי בפומדתיא אמרי הכי, מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים– צ"ב לשון מחיה חיים, ועיין בס' עין הבדולח מ"ש בזה, ולפענ"ד נראה פשוט דהנה החיים של העני אינו נחשב לחיים וכמ"ש חכז"ל עני חשוב כמת, לכן אם הקב"ה מקום מעפר דל ונותן לו עושר וכבוד אז הוא נותן חיות בהחיים שלו. ולז"א מחיה חיים וא"ש ודו"ק -- ועיין עוד לקמן דף ע"ו מש"ש בזה וינעם לך

אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר רב יהודה זה מקום שווקים הכונה נ"ל דידוע דכל עבודת השי"ת קל הוא לאדם כמש"ה כי קרוב אליך הדבר, לבד המשא ומתן באמונה וביושר הוא קשה מאוד, וכפי' המהרש"א ז"ל בפ' מקשה אחת זהב טהור, כלומר דבר אחד מקשה הוא והיינו זהב טהור ר"ל שיהי' הזהב של אדם טהור ונקי מתערובת גניבה וגזל ואונאה ורבית זה קשה מאוד לכל אדם ועל זאת התפלל החסיד דוד המע"ה, כי לא רק בבהכנ"ס וביהמ"ד יתהלך לפני ה', רק גם בארצות החיים זה מקום שווקים דשם קונים ומוכרים ונושאי' זע"ז יהי' נוכח ה' דרכו וישא ויתן באמונה וביושר וא"ש ודו"ק

כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, וכי יש שנים של חיים ושנים שאינם של חיים, אמר ר"א אלו שנותיו של אדם שמתהפכין לו מרעה לטובה --- בס' תורה תמימה פ' ויגש כתב לבאר עפי"ד הגמ' שלפנינו תשובת יעקב לפרעה ששאלו כמה ימי שני חייך וגו' מעט ורעים היו ימי שני חיי, דלכאורה השיבו על מה שלא שאלו ע"ש -- ונעלם ממני דברי האלשיך ז"ל ר"פ ויחי שקדמו בזה -- ועל הפסוק כי אורך ימים וגו' הנ"ל, ראיתי בס' צבי לצדיק שהביא בשם לחם שמים פ"ב דאבות שכתב וז"ל: ומפי אבא מ"ה (היינו החכם צבי זצ"ל) שמעתי הלצה נאה בזה הפסיק, כי הנה מצאנו שנים של מתים, כההיא דריש חגיגה, על הפסוק ויש נספה בלא משפט, דא"ל רב ביבי סוף סוף שניה מאי עבדת להו, א"ל כי חזינא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא ליה והויא חילופיה, נמצא לזה צריך מריבה וקטטה מבני אדם ולעבור על מדותיו ומתוך כך זוכה לאריכות ימים כאלה שהן שנית מתים, אמנם התורה מבשרת באורך ימים של שנות חיים בעצם. לא של מתים שנתקצרו שנותיהם, וא"ת מאי נפקא לך מינה, ומשני קרא. ושלום יוסיפו לך, כלומר יש ריוח גדול בדבר, שהרי תרויח שלום עכ"ד ודפח"ח

אליכם אישים אקרא וגו' א"ר ברכי' אלו ת"ח שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים --- [הכוונה נ"ל דנודע דאשה היא בחינת מקבל, ואיש הוא בחינת משפיע, ולכך אמר דת"ח דומין ונראין כנשים שהם מקבלים. אבל באמת הן הם המשפיעים ברכה לישראל בזכות תורתם. וכפי' המפרשים ז"ל על מאמר חז"ל ארון נושא את כושאיו בנודע, וז"ש ועושין גבורה כאנשים וא"ש ודו"ק], עיין פי' רש"י ז"ל "בראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה" עכ"ל, וכבר העיר במסורת הש"ס כי הרואה יראה שהפסוקים רחוקים זה מזה כי פ' ושנ"ח כתיב (במשלי ג' ב') ופ' אליכם אישים אקרא כתיב (שם ח' ד') והכן מצוה לכוון דעת רש"י וע' בח"א עכ"ל -- וראיתי בקונטרס תל תלפיות מסברת י"ג אות צ"א שהביא בעם הה"ג בן ר' אהליאב (הוא ידידי הגאון מ' שלמה אישר נ"י אבדקמ"ק קרילסבורג יע"א) שכתב ע"ד רש"י אלו אחרי דרך מבוא כל מ"ש מהרש"א והגהות רש"ש בזה ואחרי שדחה דבריהם בטוב טעם פתח ואמר: ומעתה מצוה עלינו לישב ד' רש"י ז"ל ומצוה זו הבאה לידי אקיימנה בזה

הנה ראשון לציון מה שיל"ד בלשון רש"י ז"ל שכ' בראש פרשת ושנות חיים "הו" ולמה לא כ' כנהוג בראש פ' ושנית חיים כתיב אלא נ"ב כי בכוונה גדולה השתמש בלשון "הוא" במקום "כתיב" כי ודאי אין רצונו לומר שבראש פ' ושנות חיים כתיב אליכם אישים אקרא. שהרי זה הכתוב מכחישו, אבל רצונו לומר מה דכתיב בראש פרשת ושנית חיים הוא במשמעותו מה שדרש כאן ר' ברכי' על מה דכתיב אליכם אישים אקרא, וזה יתבאר לנו כשנרד לתוך עומקו של ענין להבין דברי חכמים וחידותם, כי הנה ידוע שמדתו של אב ומדתה של אם, לגידול בניהם לתורה ולמצוה, חלוקות זו מזו, דרכו של אב שיוכיח את בניו וידבר אתם קשות לאמור שמעו בקולי זאת עשו או או השמרו לכם מעשות זאת הלא צויתיכם. ודרכה של אם שתקרב אל בניה בתורת חסד על לשונה ותשתדל באמירה רכה שיקבלו תוכחת אביהם וישמעו למצותיו, ולהכי גבי כבוד הקדים הכתוב אב לאם לפי שדרכו של בן לכבד האם יותר וגבי מורא הקדים האם לאב לפי שדרכו של בן לירא האב יותר כמ"ש רש"י בפ' קדושים. ופוק חזי גם בס' משלי מיחס שלמה המלך המוסר והמצוה לאב והתורה לאם. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך (א' ח') נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך (ו' כ'), ותרווייהו צריכי התורה והמצוה, ר"ל תורת חסד על לשונה של אם אשר אמריה אמרי נועם, והמצוה והמוסר בפי האב אשר לעת הצורך לא ימנע מליסר את בנו בשבט פיו ויוכיחו בדברים קשין כגידין, כי רק אם יהי' זה לעומת זה, המקל נועם לעומת המקל חובלים, חפץ ה' ביד האבות יצליח להדריך את בניהם ובנותיהם בדרך ישרה

וכן תלמידי חכמים אשר דבריהם כדרבונות, להדריך העם דרך חיים בהוכחות מוסר, טוב להם להשתמש באמירת רכה, למען לא יאטמו אזנם משמוע לקול תכיחתם וכדכתיב דברי חכמים בנחת נשמעים ואז גם את גזרותיהם יקבלו ברצון ולא יסורו מן הדבר אשר יגידו להם ימין ושמאל. וכן אמר הקב"ה למשה קח לך את יהושע ב"נ איש אשר רוח בו, ר"ל שיש בו חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה לדעת איך ידבר אל העם שישמעו לקולו, וכמו שתרגמוהו במדרש שידע להלוך עם כל או"א מהם לפי דעתו, שיהי' עם הקפדנים לפי דעתן ועם המתונים לפי דעתן, הרי בהנהגת חכמים צריך שתחוברנה יחדיו מדת האב ומדת האם והיינו דאמר ראב"ע לר"א (סנהדרין ק"א) טוב אתה לישראל יותר מאב ואם וכו' ולמה לא די לו לומר מאב, אבל הוא הדבר אשר דברתי כי בהנהגת החכמים להדריך את העם דרך חיים צריך שיחדיו יהיו תמים דרכו של אב ודרכה של אם, צריך שיהיו דומין לנשים בענותנותן ובתורת חסד על לשונם, ועושין גבורה כאנשים שישמרו לעשות ככל אשר יורום, וגם כשיעשו גדרים ויגזרו גזירות יקשיבו אל מצוותיהם

ועתה שא נא עיניך וראה דכי אורך ימים ושנ"ח הוא פסוק ב' בפרשה ג' ומה כתיב בראש אותה פרשה בפסוק א'? "בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך. ולפי הצעתנו דלעיל יש לתת לב, דברי מי אלה א אם דברי האב הם, יפלא הלא דרכו במשלי ליחס תמיד התורה לאם ולא לאב וא"כ תורת אמך אל תשכח ומצותי יצור לבך היל"ל, ואם דברי האם המה, יפלא הלא דרכו ליחס המצוה לאב ולא לאם וא"כ תורתי אל תשכח ומצוה אביך יצור לבך הול"ל, אלא מוכח מכאן שבתלמידי חכמים שהם כאב ואם לישראל הכתוב מדבר דומין לנשים