ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסג

מציאתו ית' בעולם כענין השמים מספרים כבוד אל וגו' לשמש שם אוהל בהם והוא כחתן יוצא וגו' וז"ש אלמלא קול גלגל חמה היה נשמע קול המונה של רומי שם רות לחכמת הפילוסיפיא המכחשת מציאותו ית' ואלמלא קול המונה של רומי הממלאה פני תבל מינות ואפיקורסות ר"ל היה נשמע קול גלגל חמה המכריז ומודיע בעולם שיש בירא ית' המניע הגלגלים תמיד בלי הפסק וא"ש

כ"א: ה' דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי וכו' והתניא אר"ח סגה"כ אני ראיתיה ורבוצה ככלב. ל"ק הא במקדש ראשון הא במקדש שני -- בי' הגאון ר' חוים סופר ז"ל אבדק"ק מונקאטש ופעסט יע"א כי בבית ראשון הי' אש המערכה, אש שלהבת יה אשר תאכל החטאות והאשמות בבחינת ארי, כי דירות ראשונים מסרו נפשם על קדושת השם, ע"כ הי' דומה האש אשר תוקד בקרבם, רבוצה כארי אשר לא יפחד ולא יחת מפני כל כמ"ש כי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקולם לא יחת ומהמונם לא יענה וגו' (ישעי' ל"א) והשמיעו קולם בבואם אל הקודש בקול חוצב להבות אש בלי שום מורא ופחד מהמון רשעים רבים, אבל במקדש שני, דורות אחרונים לא מסרו נפשם על קדושת השם, והיה האש להבות שלהם רק בבחינת כלב שיריע ויצריח מרחוק, וכאשר יקרב האדם אליו, בורח לנפשו מפני מקל חובלים שמגביהים לנגדו עכדפח"ח

כב: ר"י רמי כתיב והיה מספר בנ"י כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר. ל"ק כאן בזמן שעושין ישראל רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצש"מ -- וקשה לשון הגמ' דלפי פשוטו הול"ל להיפך ל"ק כאן בזמן שאין עושין רצש"מ אז והי' מספר כאן בזמן שעושין וכו' אז אשר לא ימד ולא יספר. ואמר מו"ח הגאון מ' עמרם בלום זצ"ל דהנה ראינו אשר בדורות הראשונים הי' לרבנים הצדיקים אנשי קידש ז"ל רק מאה חסידים או מאתים. ועכשיו יש להם ב' אלפים חסידים או ג' אלקים, וקשה וכי אכשור דרא. אבל הענין הוא דבדורות הראשונים נסעו אל צדיקי הדור רק אותן שרצו ללמוד מרבם יראת שמים וטהרה ופרישות. לכן היו רק במתי מעט כי ראיתי בני עליה והמה מועטים, אבל עכשיו נוסעים בשביל שהצדיק ישפיע להם שפע ברכה ופרנסה, על כן הן רבים עתה עמי הארץ המתעטפים בטליתו של חסיד ובצל אדמו"ר יתלונן. והיינו קושית ר"י כתיב והיה מספר. וכתיב אשר לא ימד ולא ולא יספר. ומתרץ ל"ק כאן בזמן שעושין ישראל רצש"מ אז והיה מספר. כאן בזמן שאין ישראל עושין רצש"מ אלא לטובת עצמם ולהנאתם. אז אשר לא ימד ולא יספר וכתירוץ הנ"ל, ודפח"ח. ועי' בס' שיחת חילין של ת"ח פרק ג' מ"ש בגמ' שלפנינו בשם דרשן אחד ע"ש

אר"ה כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחת ועלתת לו דוד בשתים ולא עלתה לו, שאול באחת מאי נינהו מעשה דאגג, והא איכא נמי מעשה דנוב עיר הכהנים, במעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כ' בס' עין הבדולח בשם א"ז הגאון מוהר"ל ז"ל מלבוב. כי יש שני דיעות, לחד מ"ד שאול היה מלך גמור ושאול הוא שמו ממש, ולחד מ"ד נקרא שאול על שם שהיה מלכותו שאולה, ואמר הוא ז"ל נפ"מ לתרי גיסא, כי במלחמת עמלק כתיב כי יד על כס יה וגו' ודרשו חז"ל צוה למלך שילחם עיי"ש. ואם לא הי' מלך גמור לא חטא במעשה דאגג שלא היה מוטל עליו ויש נפ"מ להיפך בנוב עיר הכהנים שהיו מורדים במלכות ואם הי' מלך גמור לא חטא במה שתרגם רק אם היתה מלכות שאולה, ועפ"ז הקסה הוא ז"ל בכתוב שנאמר לו אל תצדק הרבה על מעשה דאגג ואל תרשע הרבה על מעשה דנוב ונחשב לו שניהם לחטא, וזה לא לא יתכן. ממ"נ אם הי' לו דין מלך לא חטא בנוב, ואם לא הי' לו דין מלך לא חטא באגג ותירוץ דבאמת הי' מלך וחטא באגג וכשחטא באגג אמר השי"ת נחמתי כי המלכתי ולא היה שוב מלך וחטא שוב גם בנוב ואמר הוא ז"ל דהש"ס פריך שאול באחת כו' והאיכא מעשה דנוב והקישיא כנ"ל מה דחשבו הכתוב לתרתי וליכא רק חדא, ומשני במעשה דאגג כתיב נחמתי וגו' וניחא דנחשבו בתרתי, תחלה היה מלך וחטא באגג. ואח"כ אמר השי"ת נחמתי ובג' והעבירו ממלכותי וחטא גם בנוב. ותירץ מזה מה דקאמר תחלה שאול באחת ולא פירש איזה כי לס"ד הי' אחת ממ"נ ולא נודע איזה ודו"ק, ודפח"ח

בן שנה שאול במלכו, אריה כבן שנה שלא טעם טעם חטא -- ענין מ"ש בזה בס' דברי שאול לכאן. ולפי שכבר העתקתי דבריו בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר על תנ"ך דף מ"ג ע"א. על כן איני רוצה לכפול הדברים

כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח עיין בענף יוסף בשם איי הים וכבר קדמוהו בספרים רבים וכנודע. ואזכיר מה שראיתי בס' א' מליצה נאה בפסוק והבור רק אין בו מים ודרשו חז"ל מים הוא דאין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. דידוע דאין מים אלא תורה כמ"ש היי כל צמא לכו למים. והנה יש הרבה בני אדם שהם רקים מתורה אבל לענין נקימה ונטירה כנחש עושין עצמן ת"ח ואומרים כל ת"ח וכו'. וז"ש והבור רק אין בו מים של תורה. ועז"א חז"ל מים של תורה הוא דאין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כלומר לענין מדת הנקימה והנטירה כנחש. מחזיק את עצמו לת"ח וק"ל. [ובגוף המאמר עיין בתל תלפיות משנת עת"ר מה שכתבתי שם בסי' י"א בזה עיי"ש]

כ"ג. מעשה בב' כהנים כו' נטל סכין ותקע לו בלבו עמד ר' צדוק כו' ואמר אחינו ב"י שמעו ה"ה אומר כי ימצא חלל וגו' אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה. ופריך וירושלים בית אתויי ע"ע היא והתניא י' דברים נאמרו בירושלים כו' אינה מביאה ע"ע ועוד לא נודע מי הכהו כתיב והכא נודע מי הכהו אלא כדי להרבות בכיה בישראל -- בס' עילת חודש ח"ר הביא ראי' מכאן כדי להרבות בבכי רשות נתונה למוכיח לעמוד דבריו על המקרא כי האי דר' צדוק אעפ"י שהמוכיח בעצמו יודע שאין כוונת הקרא כן, ואין בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. העושה לשם שמים לעורר העם בתשובה שלימה. ופי' בזה הפסוק באיכה. נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך, ר"ל נביאיך המוכיחים חזו לך שוא ותפל, כל כוונתם להראות גבורתם במלבושים חדשים פירושים ודרושים לכל חפציהם, וזהו בנין של שוא ותפל, אמנם אולי היו עושים כן כדי שיתאונן אדם חי יתן אל לבו גבר על חטאיו, כמו. שעשה ר' צדוק וע"ז סיים הנביא, ולא גלו על עונך להשיב שבותך, כ"א לכבוד עצמן הם דורשים וק"ל: [ובגוף המאמר מי' ביערות דבש בדרשה הראשונה בברכת שים שלום ע"ש]

כ"ח: אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הוה כו' יצחק אבינו כו' יעקב אבינו זקן ויושב כו' --- עיין הע"י בשם הריטב"א מה שהקשת בזה, ומתירוצו נראה דלא שמ עש כלומר לא אסהל פרש בהרבה שהרי אאר אפה הגאון הבאחת סהשר ז"ל ושאר