ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קסב

ולא אזלא אליבא דמ"ד דיליף טעמא דחכמים דאין מועלין מדכתיב לכם שלכם יהא דחייב ל"ה מקשה הכא מידי דהא מההיא דרשה דלכם ממילא משמע היתר הנאה אע"כ ולאינך אמוראי דהתם איירי שלא וטריא דהכא דמפקא לכם לדרשה אחריני וזה דוחק דמאי מקשה הכא לר' אבהו דלמא אית לי' דרשה, דלכם יעו"ש ועיין בצל"ח על מס' ברכות דף ל"א ע"א בתוס' ד"ה המקיז דם וכו' שהשיג על הפנ"י בזה יע"ש באריכות ועיין בחידושי הרי"מ ז"ל לפסחים דף כ"ב מ"ש בזה. ופלא שלא ראה לא דברי הפנ"י ונא דברי הצל"ח הנ"ל. תם ונשלם קונטרס "עמק הלכה" וסליקא לה מס' פסחים, תהלה ותארת למלך חי לעד וקיים לנצח נצחים. מסכת יומא. בספר ח"מ דייק על שם המסכתא דאין בו מהות ותכלית היום וכמו במס' פסחים ר"ה סוכה. וכאן רק שם יומא. וכתב בס' ל"ש עפ"י המדרש (ב"ר פ"נ) ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים, ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואי זה זה יום הכפורים. ולפי שבתורה נרמז יוה"כ ביום אחד, לכן קראו שם המסכתא יומא עכ"ל

ד': בשבעה לחודש נתנה תורה לישראל -- והנה אצלינו המנהג לחוג חג שבועות בששה בסיון. ובמג"א סי' תצ"ד תמה על זה שהרי קיי"ל כר' יוסי דבשבעה בסיון נתנה תורה עיי"ש. ועיין בס' "תורה תמימה" ס"פ משפטים שכתב לדעתי הדבר פשוט וכו' עיי"ש, והנה כבר קדמו בזה הפר"ח או"ח סי' תצ"ד בשם הריב"ש סימן צ"ו עיי"ש

ט: רשעים הם אלא שתלו בטחונם בהקב"ה וכו' לפיכך הקב"ה הביא עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם – כ' בדברי שאול במהדו"ב לכאן בשם אביו הגאון מ' ליבוש נאטהאנזאהן ז"ל. דהנה יש מומר שהוא כופר בכל התורה. בו אין שייך עבירות חלוקות שכולם באו משורש אחד שכפר בכל התורה, אבל מי שהוא ישראל וחוטא בעבירות. בזה שייך עבירות חלוקות ועונש חלוק. וז"ש אמת שרשעים היו אבל תלו בטחונם בהקב"ה א"כ לא כפרו. לפיכך הקב"ה הביא עליהם ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם ודו"ק

אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתוב"מ. ובגמ"ח מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם– והקשו בתוס' ב"מ דף ל' ע"ב בד"ה לא כו' דהאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין. ועיין בס' תורה משה ממרן ח"ס ז"ל בפ' משפטים בפסוק כי תראה חמור שונאך מ"ש בזה בשם הגאון מ' יעקב ווירמיז זצ"ל מפפד"מ וופפר"ת ש"י: ראשונים שנתגלה עונש נתגלה קבם אקבונם שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם -- עיין בתסרשאן ז"ל ובסי' עולת חודש חיב פ"י בעבור שנתגלה עונם אבן קיצם כיי מתוך שעונותיהם היו גלים וידועים, פלחרואחהם היו מוכיחים אותם על פניהם בתוכחות מגולה, ועי"כ שבו מדרכיהם הרעים ולכן נתגלה קוצם וקץ שם לחושך הגלות, אבל אחרונים שלא נתגלה עונם כי עונם הי' צפון וטמון בחדרי הלב בשנאת חנם, נראים כאוהבין ובקרבם הוות, וכל רואיהם חשבו כאלו כולם קדושים ובתוכם ה' ואיך יעלה ויבא על דעת שום מוכיח להוכיח אנשים כאלה, לכן לא נתגלה קיצם והיינו טעמא דרבא העזובה בקרב הארץ עכ"ד י"ח: רבנן אודועי הוו מודעי להו מקדם הוו מקדמי ומשדרי שלוחי עיין בס' מקרי דרדקי ר"פ מצורע מ"ש ליישב כפל הלשון. ולפי פירושו שם צ"ל אודועי "הוי" וכו' ולא "הוו" כמובן ודו"ק ואכמ"ל בזה. משביעין אנו עליך כו' שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך -- על קושי' העולם דאם הוא צדוקי ולדבריו בענן אראה אל הכפורת היינו ענן הקטורת והמצוה לתקן מבחוץ א"כ הוי נשבע לבטל את המצוה ולא חלה השבועה. עיין בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל לכאן. ועיין בתשו' חת"ס חא"ח סי' קע"ו מ"ש בזה. ועיי' בס' "תורה תמימה" ויקרא ט"ז פסוק י"ג דהביא קושי' הנ"ל וכתב אבל י"ל דלא קשה וכו' עיי"ש, ולא זכר שכבר קדמוהו רבנן בתראי הנ"ל

י"ט: א"ל אליהו לר"י כו' אמריתו אמאי לא אתי משיחא והאידנא יומא דכפורי הוא ואיבעול כמה בתולות בנהרדעא, א"ל הקב"ה מאי אמר" א"ל לפתח חטאת רובץ, ופירש"י יצה"ר הוא מחטיאם בעכ"ח ובס' "תורה תמימה" (בראשית ד' פ' ז') כ': ולדעתי פירוש זה אינו מרווח. דלפי"ז עדיין תשאר השאלה אמאי לא אתי משיח, אחרי שאין החוטאים אשמים כיון דהיצה"ר מחטיאם בעכ"ח, ולולא דבריו הי' נראה לפרש כוונת המאמר של הקב"ה דבאמת החטא מעכב, והבאור הוא ע"פ מ"ש באגדה דחלק צ"ד א' דמשיח יושב אפתחא דרומי ומחכה לצאת לגאול את ישראל, ומפני חטאינו מתמהמ' לבא אלינו וע"ז אמר שהקב"ה אומר ברמז דק לפתח, כלומר לפתח הידוע ששם יושב משיח ומחכה לצאת "חטאת רובץ" ומעכב עליו לצאת ממנו ודו"ק, עכדפח"ח

כ. ת"ר אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה ידוע פי' המפרשים ז"ל דגלגל חמה מפרסם