ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קנח

"א דלר' יהודא דקרא דנבילה אתא לדברים ככתבן לא אייתר קרא דנבילה לאסור מדאורייתא להכשיל הב"נ במידי דאסור לו ואמרינן כקושי' הבכור שור לאמת דרק אישראל חברי' אזהרה לישראל שלא יכשילו אבל לא אב"נ ומיושב שפיר קושי' הפמ"ג בגו"ו הנ"ל בעזהי"ת

ולכאורה נ"ל ראיה לזה מהתוספתא ספ"ב דדמאי דקתני, כיוצא בו לא יושיט ישראל אמה"ח לב"נ וכו' שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, ולכאורה הול"ל משום לפ"ע ל"ת מכשול כדאמר ר' נתן, אלא משום דסתם תוספתא ר' נחמי' ואליבא דר"ע כדאיתא בסנהדרין דף פ"ו, ואליבא דר"ע באמ"ה לב"נ ליכא לפני עור דאורייתא כנ"ל משו"ה קאמר דעכ"פ מדרבנן יש לאסור משום שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, ואע"ג דהתוספתא נקט לשון זה גם גבי היה נדור מן הככר ואמר לו תן לי ואוכלנו. ושם איכא לפני עור דאורייתא, י"ל דאגב סיפא דאמ"ה לב"נ נקט בכולהו לשון שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, ואין לומר דהתוספא מיירי בדלא קאי בתרי עברי דנהרא דליכא משום לפני עור ואפ"ה אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וכדעת הופסקים דגם בישראל לעכו"ם איכא משום מסייע וכמ"ש בשדי חמד חלק הכללים מערכת וא"ו כלל כ"ו סק"ג יעש"ה, דהא מדנקט התוספתא לא יושיט אמ"ה לב"נ ש"מ דמיירי בדקאי בתרי עברי דנהרא וכדאיתא בע"ז דף ו' אמלתא דר' נתן מנין שלא יושיט וכו' הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתנילא יתן ש"מ יע"ש, וא"כ קשה שפיר מ"ט לא אמר משום לפ"ע ל"ת מכמול כדאמר ר' נתן אעכ"ח כמ"ש דהתוספתא קאי אליבא דר"ע ולדידי' ליכא באמ"ה לב"נ לפני עור מדאורייתא

בתשו' חת"ס חאו"ח ח סי' פ"ו בד"ה שוב בדק לן מר וכו' כתב וזה לי כעשרים שנה הקשה לי רב מופלא א' לרש"י דס"ל (חולין ק"ב ע"ב) לכ"ע או לאיברים או לבשר עומדת א"כ מאי צריך קרא ר"פ כל שעה להתיר אמ"ה בהנאה תיפוק ליה א"כ יהיו כל בעלי חיים אסורים בעבודה וקרא כתיב למען ינוח שורך ולא תחרוש בשור וחמור וכהנה רבות עכ"ל. ולא ידענא מדוע הקשה לרש"י דוקא הא בלא"ה קשה למ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת, וצ"ל כוונתו דבאמת קיי"ל כרבי מחבירו אפי' אצל ר' אלעזר בר' שמעון כמ"ש ביד מלאכי כללי הה"א אות קע"ה עיי"ש, ורבי סובר בחולין ק"ב ע"א בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת ופליג אר"א בר"ש יעו"ש, א"כ אליבא דהלכתא דקיי"ל כרבי לא מוכח כלום מהא דבע"ח מותרים בעבודה, ושפיר צריך קרא להתיר אבמ"ה בהנאה לכן הקשה לרש"י דוקא, למאי דס"ל לרש"י דאפי' למ"ד לאו לאיברים עומדת ואין אי' אמ"ה חל אבהמה בחייה מ"מ לחתיכת בשר עומדת ואי' בשר מן החי חל עלי' מחיים א"כ שפיר קשה למה צריך קרא להתיר אמ"ה בהנאה הא אי אמ"ה אסור בהנאה הא אי אמ"ה אסור בהנאה א"כ יהיו כל בע"ח אסורים בעבודה מטעם איסור הנאת בשל מן החי וזה דבר שאי אפשר אעכ"ח דמותר בהנאה. כן צריך לפרש כוונת חת"ס ז"ל בקושיא הנ"ל. ואולם לפענ"ד עיקר יסוד הקושיא רעוע דכמו דלא קשה. מלאיברים עומדת לפי דאנן קיי"ל כרבי דלאו לאיברים עומדת, כמו כן לא קשה מבשר מן החי דאפי'' אי בהמה בחיי' לחתיכת בשר עומדת מ"מ אליבא דהלכתא דקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל, בחולין ק"ב סע"ב וסבירא לן דבשר מן החי נפקא מבשר בשדה טריפה, א"כ פשיטא דבשר מה"ת מותר בהנאה דהא לכלב תשליכון אותו דגבי טריפה קאי גם אבשר מו החי א"כ אין ראיה כלל ממה דבע"ח מותרים בעבודה דאמ"ה מותר בהנאה דהא אנן. קיי"ל כרבי דבהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת ואין, איסור אמ"ה חל על הבהמה מחיים, ואי משום דעכ"פ לחתיכת בשר, עומדת ואיכא על הבהמה איסור בשר מן החי מחיים, הא איסור בשר מן החי ודאי מותר בהנאה מכח הקרא לכלב תשליכון אותו דקאי גם אבשר מה"ח דכתיב בהאי קרא גופי' וא"כ מבשר מן החי אין שום ראיה לאבמ"ה דילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר ושפיר סד"א דאסור בהנאה וע"כ צריך קרא להתיר אמ"ה בהנאה וקושי' מעיקרא ליתא

שו"ר בחת"ס בחידושיו לחולין דף ק"ב ע"ב שהביא הקושיא בשם הרב הג' מהו' אהרון דייטש זצ"ל הי' אב"ד בק' הדייניץ במעהרין, באופן אחר, והיינו דמאי פריך והרי אמ"ה דכתיב וכו' ותני' מנין שלא יושיט וכוי הא לכלבים שרי, דלמא הך ברייתא ס"ל בהמה בחיי' לאיברים עומדת ואי ס"ד אמ"ה אסור בהצאה א"כ אסור לחרוש ולעבוד בכל בעלי חיים א"כ למ"ל דכתיב למען ינוח שורך לא תחרוש בשור וחמור לא תעבוד בבכור שורך לא תחסום שור בדישו אע"כ דאמ"ה מותר בהנאה ומאי פריך עכ"ל, וכוונתו מאי פריך לעולם למאי דקיי"ל בהמה לאו לאיברים עומדת אמ"ה אסור בהנאה כר"א דלא תאכל איה"נ במשמע) והא דר' נתן דמוכח מיני' דמותר בהנאה הוא משום דס"ל לאיברים עומדת א"כ עכ"ח דמותר בהנאה ויע"ש בחת"ס ז"ל מ"ש על קושיא זו, ואני העני לולא דמסתפינא הייתי אומר עפימ"ש הפלתי ביו"ד סי' ס"ב בביאור מה דאמרינן בהמה בחיי' לאברים עומדת ופירש"י לנתחה לנתחים וצריך פי' איך תהי' עומדת לנתחה הא אם ינתחה החתיכות אסורות משום אמ"ה ומהכ"ת ישחית הבהמה, וצ"ל דכך הן הדברים לולי דתורה אסרה משים אמ"ה הי' בהמה עומדת לנתחה כרצונו רק התורה אסרה משום, אמ"ה וא"א לנתחה ולכך על כל חתיכה וחתיכה חל אמ"ה לבל ינתחה ויחתוך ממנו ותיכף האיסור חל יעש"ה, ומעתה אומר אני כ"ז שייך בבהמה העומדת לאכילה בזה שפיר י"ל לולי דתורה אסרה משום אמ"ה הי' בהמה עומדת לנתחה כרצונו וכו' אבל בבהמה העומדת למלאכה אף לולי דתורה אסרה משום אמ"ה מי משוגע ופתי שינתחה ולא יהי' לו בהמה לחרוש ולדוש ולאסוף את תבואתו א"כ בבהמה העומדת למלאכה ליכא למימר לאיברים עומדת ועכ"ח מוכח דאמ"ה מותר בהנאה מדשריא בעבודה ז"א דכיון דעומדת למלאכה כ"ע מודים דלאו לאיברים עומדת וממילא לא חל עלי' איסור אמ"ה בעודנה חי' וכל הפלוגתא דתנאי ואמוראי אי לאיברים עומדת או לא, הוא דוקא בבהמה העומדת לאכילה, אבל בבהמה העומדת למלאכה כ"ע ס"ל דלאו לאיברים עומדת וא"ש ודו"ק

בדעת תורה ליו"ד סי' ס' סק"ה כתב וז"ל. ויש להעיר מפסחים כ"ב דפריך, והרי דם וכו' והרי אמה"ח וכו' והא מוכח דשרי בהנאה מהא דחלב שרי משום דאשתני דאם אסור בהנאה לא מהני שינוי כמ"ש רש"י ור"ן בע"ז מ"ו ע"ב אבל י"ל דבחלב חידוש הוא דאף דאמ"ה או דם אסור בהנאה מ"מ שרי וע' תשו' מהרי"א חא"ח סי' קכ"ז מ"ש לחלק לענין איסה"נ בין שינוי שנעשה ביד ובין שינוי ממילא בטבע וצ"ע עכ"ל ולפענ"ד בלא"ה לק"מ דבדם ליכא הוכחה דמותר בהנאה מהא דחלב שרי רק למ"ד דם נעכר