ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קנה

שוב אין לחלק בין אמה"ח לאמה"ח וגילוי מלתא הוא דלא תאכל דגבי אמה"ח הוה אכילה דוקא ולא הנאה, ואכ"ק מאי פריך והרי אמה"ח וכו' וגם למה הוצרך לשנויי שאני אמה"ח דאיתקש לדם וכו' וצע"ג. אמנם נ"ל דד"ז תליא בב' הפירושים שכתבו ז"ל במ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים הלכה י"א דאין ב"נ נהרג על אבמה"ח דעוף דההפלתי ז"ל כתב ביו"ד סי' ס"ב בכרתי סק"ב וז"ל, אבל עוף כתב הרמב"ם בה' מלכים דיראה לו שאין ב"נ נהרג עליו ומסתמא איסורא נמי ליכא דאזהרתן היא מיתתן לגבי ב"נ וא"כ מותר להושיטו לב"נ ואין בו משום לפני עור וכו' עכ"ל והכסף משנה בה' מלכים שם הלכה י' כתב דלהרמב"ם נהי דאין ב"נ נהרג על אמה"ח דעוף מ"מ איסורא איכא יע"ש, ואם נימא כדעת הכ"מ אז אפי' אמה"ח דעוף אסור בהנאה (לולי היקשא דאמה"ח לדם) דהא לא מצינן למיליף היתר הנאה בק"ו מנבלה דהא איכ"ל מה לנבלה שמותר לב"נ משא"כ אמה"ח דעוף נהי דאין ב"נ נהרג עליו מ"מ אסור מה"ת לב"נ, וכיון דליכא ק"י מנבילה גם באמה"ח דעוף א"כ שפיר הו"א דלא תאכל דאמה"ח גם איסה"נ במשמע, ופריך הגמ' שפיר והרי אמה"ח וכו' והוצרך לשנויי דאיתקש אמה"ח לדם, אבל אם נימא כשיטת הפלתי ז"ל דבאמ"ה דעוף לב"נ גם איסורא ליכא, א"כ שפיר יש ללמוד אמ"ה דעוף מק"ו דנבלה דמותר בהנאה וממילא גם אמ"ה דבהמה מותר בהנאה דגילוי מלתא בעלמא הוא הוא דלא תאכל דאמ"ה הוה רק אכילה

ובזה מיושב מה דקשה לכאורה בגמ' דסנהדרין דף נ"ט ע"א דקאמר דרבנן דפליגי על ר' חנינא בן גמליאל מוקי היקשא דדם לאבמה"ח לדם הקזה שהנפש יוצאה בו יע"ש, והנה בסוגיין אמר הגמ' כן אליבא דחזקי' א"כ יהי' סתמא דגמ' דסנהדרין הנ"ל כחזקי' ותיקשי לרוב הפוסקים דפסקי כר' אבהו הו"ל להגמ' לומר דלרבנן דרחב"ג ג צריך ההיקש דאבמה"ח לדם להתיר אמ"ה הנאה כדאמר הגמ' בסוגיין אליבא דר' אבהו, אמנם להנ"ל י"ל דהגמ' בסנהדרין אזיל בשיטת הפלתי ז"ל דאמה"ח דעוף מותר לב"נ לגמרי ואפילו איסורא ליכא, א"כ אמ"ה דעוף יש ללמוד מק"ו דנבלה דמותר בהנאה וממילא גם אמ"ה דבהמה מותר בהנאה דבא זה וגילה ע"ז דלא תאכל דאמ"ה הוה רק אכילה, ושוב אין צריך ההיקש דאבמה"ח לדם להתיר אמ"ה בהנאה ומשו"ה אמר הגמ' דלרבנן צריך ההיקש לדם הקזה וכו' וא"ש

וכן נמי מיושב בזה קושי' התוס' בחולין דף ל"ה סע"ב בהא דאמר הגמ' שם אליבא דר"ש אתא היקשא דדם למים למשרי דם פסולי מוקדשין בהנאה והקשו התוס' לימא למשרי כל דם בהנאה אתא כדאמר הכא לר' אבהו, ועל מ"ש התוס' משום דחזקי' דפליג וכו' כבר הקשו החת"ס והלב ארי' ז"ל דהא כתבו התוס' בסוגיין דכ"ב סד"ה ור"ש וכו' דר"ש ס"ל כר אבהו, אמנם להנ"ל ניחא דהגמ' בחולין אזלא ג"כ בשיטת הפלתי ז"ל דבאמ"ה דעוף לב"נ אפילו איסורא ליכא וא"כ מדאמ"ה דעוף מותר בהנאה מק"ו דנבילה גם אמ"ה דבהמה מותר בהנאה דגילוי מלתא בעלמא הוא דלא תאכל דאמ"ה הוה רק אכילה כנ"ל, וא"כ אין צריך היקש דם למים למשרי כל דם בהנאה דהא מצינן למיליף זה מהיקשא דדם לאמ"ה מה אמ"ה מותר אף דם מותר בהנאה, לכך אמר הגמ' דההיקש דדם למים אתא למשרי דם פסומ"ק בהנאה דסד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה וכו' יע"ש וא"ש ודו"ק

(ל"ז

) בדף כ"ג סע"א בתוס' ד"ה שאני התם דא"ק לא יראה לך. תימה דליכתב לא יאכל (בחולם) לחזקיה ולא בעי לך עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל הא אליבא דריוה"ג קיימינן הכא ואיהו ודאי ע"כ לא סבר כחזקי' מדאצטריך לי' לקמן קרא למשרי חלב בהנאה ע"כ דלא תאכלו דחלב איסה"נ נמי משמע כדאמרי' בסמוך עכ"ל. ועיין בצל"ח בד"ה ותניא ריה"ג אומר וכו' ובחת"ס ז"ל בד"ה שא"ה וכו' מ"ש בזה. ובנמוקי הגרי"ב ז"ל שנדפס בש"ס ווילנא המהרש"א כתב ליישב דהא מצינו לקמן דף ל"ב דגם ר"א חסמא סובר דחמץ בפסח מותר בהנאה וגם לדידי' צ"ל תי' הגמ' ולכן מקשים התוס' שפיר והוא נכון מאד עכ"ל. וכ"כ בהגהות מצפה איתן שנדפס בש"ס הנ"ל וז"ל, אין כוונת התוס' לתמוה דוקא על ריה"ג דאיהו ודאי לא סבר כחזקי' כדמוכח בסמוך, אלא כוונתם דתקשי מיהא אמאן דקאי בשיטתי' דריה"ג ומתיר חמץ בהנאה כדאי' לקמן דף ל"ב דר"א חסמא ס"ל ג"כ הכי (אמר הכותב, חידוש שלא הביאו הגאונים הנ"ל דתנא דמתני' דהמקדש בערלה וכו' ס"ל ג"כ כריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה מדלא חשיב נמי חמץ בפסח וכמ"ש התוס' בקידושין דף נ"ו ע"ב יע"ש) ואליבי' ודאי תקשה לחזקי' דליכתב לא יאכל ולא ליבעי לך עכ"ל. והנה כבר כתבתי לעיל ביישוב דעת רבינו יונה ז"ל שהשיג עליו הרא"ש ז"ל בפרק גיד הנשה סי' י"ז דריה"ג שפיר מצי סבר כחזקי' ואפ"ה צריך קרא למשרי חלב בהנאה דהו"א מדחל איסור חלב על איסור נבילה שאסור בעשה דשאינו זבוח וקשה קושי' מהרש"א בשבועות דף כ"ד ע"א איך חייל חלב על איסור עשה דשאינו זבוח ועכצ"ל דהוא גזירת הכתוב אך כ"ז לבתר דאית לן קרא דחלב מותר בהנאה אבל לולא קרא ודאי דהו"א דחלב אסור בהנאה ומשו"ה חל על איסור שא"ז יען דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף ובודאי עדיף לומר דמשו"ה חל חלב על איסור נבילה מלומר דהוי גזיה"כ ולכך כדי דלא נטעה לומר כן כתב רחמנא יעשה לכל מלאכה להתיר חלב בהנאה, ומ"ש תוס' בחולין דף ק"א ע"א דאיסור הנאה ל"ה איסור מוסיף רק איסור חמור יע"ש היינו דוקא בתר דכבר ידעינן דחלב מותר בהנאה אבל לולא דגלי קרא דמותר בהנאה בודאי הו"א דאיסור הנאה הוי איסור מוסיף ומשו"ה חייל איסור חלב על איסור שא"ז דקדים דאפי' במעי אמו קיימא באיסור זה כמ"ש התוס' בשבועות דף כ"ד ע"א, דודאי טפי עדיף לומר דמטעם זה חל חלב אאיסור שא"ז מלומר דהוי גזיה"כ, ולכך גם אי סבר ריה"ג כחזקי' דלא תאכל לא משמע איסה"נ צריך קרא למשרי חלב בהנאה ומיושב שפיר קושי' מהרש"א ז"ל

אמנם בגוף דברי מהרש"א בשבועות כ"ד הנ"ל צ"ע אם יש לבנות יסוד עליהם, כי עתה ראיתי מ"ש מרן חת"ס ז"ל בחידושיו לחולין דף ק"ג ע"א וז"ל, עיין שבועות כ"ד הקשה מהרש"א איך יחול איסור חלב אאיסור שאינו זבוח ודבריו התם תמוהים עטה"ק זבחים ע' ע"א נ"ל איסור שאינו זבוח לא שייך בחלב דאדבר שאינו ניתר בשחיטה לא נאמר וזבחת מבקרך וצאנך וליכא מ"ע של שחיטה עליו עכ"ל הזהב, ולפי"ז נסתר כל בניני שבניתי על יסוד דברי מהרש"א בשבועות הנ"ל. לכן נ"ל ליישב באופן אחר דהנה בעיקר קושי' התוס' כתב הפנ"י ז"ל דלפמ"ש התוס' בדף הקדום בד"ה ור"ש דבלא"ה לא אתי מלתא דחזקי' אליבא דכ"ע א"כ אין מקום לקושי' התוס' כאן, אלא דכאן קיימא בשיטתם בתירוץ הראשון שכתבו לעיל וא"כ משמע להו דחזקי'