ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קנא

יש ראיה דהלכה כר' אבהו והיינו כונת רבינו יונה ז"ל וא"ש:

(ל) בגמרא וריוה"ג אשכחן חלב דשרי' רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור איבע"א ה"נ דאסור איבע"א מייתי לה בק"ו ומה חלב שענוש כרת מותר בהנאה גיד לא כ"ש. הא דנאיד הגמ' משינויא קמא ה"נ דאסור י"ל הטעם כי היכי דלא תקשי עלי' דרבא דאמר בחולין דף ק"א ע"א באוכל גיה"נ של עולה ושל שור הנסקל לריוה"ג חייב שתים משום דג"ה מותר בהנאה ועולה ושור הנסקל אסובה"נ והו"ל כולל באיסור חמור (לפירש"י איסור הנאה הו"ל איסור מוסיף ולהתוס' שם רק איסור חמור הוי ע"ש) וא"כ עכ"ח ס"ל לרבא דלריה"ג גי"ה מותר בהנאה דאל"כ אמאי חייל עלי' איסור עולה ושוהנ"ס, לכן קאמר הש"ס איבע"א מייתי לה בק"ו מחלב וכו', אלא דא"כ לא הו"ל להגמ' לומר אלא שינויא בתרא דהא לשינויא קמא דלריה"ג ג"ה אסבה"נ יקשה חושי' הש"ס בחולין שם מאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א לית לי' ואיסור כולל באיסור חמור אית לי, ואין לומר כתי' רבא ריוה"ג היא דהא לריוה"ג ג"ה אסור בהנאה ומאי חומר יש בעולה ובשוהנ"ס לגבי ג"ה. ובאמת בס' לב ארי' לחולין שם הביא בשם חידושי הרשב"א שתמה לחד שינויא בפסחים דריה"ג סובר דג"ה אסבה"נ א"כ מאי חומר איכא בעולה ושוה"נ הא ג"ה נמי אסור בהנאה וכתב הלב ארי' דהרב בעל אור חדש ז"ל בפסחים שם הוסיף להקשות אהא דפירש"י בחולין דק"א ריש ע"ב הטעם דלא מצי לאוקמה כר"ש יע"ש ודקארי לה מה קארי לה הלא ר"ש ס"ל בהדיא דג"ה אסור בהנאה א"כ מה חומר איכא בשוהנ"ס יע"ש, (ועיין בס' באר יצחק על חילין מהגאון מ' אברהם יצחק אבד"ק טאלנושאווא ז"ל מה שתירץ קושיות אלו ודפח"ח ש"י), אמנ הגאון בעל חת"ס ז"ל בחידושיו לחולין כתב בזה"ל:

ואולי הי' אפשר לומר אדרבה שמעתין אזלא לאידך לישני דריה"ג ס"ל ג"ה אסור בהנאה ומש"ה פשיטא לש"ס להקשות מטומאת הגוף דחמיר בכרת ומנ"ל לש"ס לדמות חומר עונש דכרת לאיסור הנאה אעכ"ח ס"ל ג"ה נמי אסור בהנאה וחומרא דעולה ודשוה"נ היינו משום דעל הנאת ג"ה אין לוקין כמ"ש משל"מ פ"ה מיסוה"ת כיון דליכא לאו מיוחד אהנאה רק בכלל לא תאכל הוא והנאה לגבי אכילה הוה כחצי שיעור משא"כ בעולה בקדשים מיוחד לאו בפ"ע וכן בשור הנסקל למאן דיליף הנאתו מבעל השור נקי י"ל לוקין על ההנאה א"כ ה"ל עולה ושור הנסקל חמור מג"ה בענין עונש ושפיר פריך טומאת הגוף נמי חמיר בכרת עכ"ל החת"ס ז"ל. ותמהני מאד על דבריו הקדושים פה קדוש איך יאמר כן הלא לריוה"ג קיימינן וריוה"ג דריש בב"ק דף מ"ב ע"א ובעל השור נקי, נקי מדמי וולדות יע"ש, א"כ לא יליף איסור הנאת שוהנ"ס מבעל השור נקי רק מלא יאכל וא"כ אין לוקין על הנאת שוהנ"ס והדק"ל מאי חומר איכא בשוהנ"ס לגבי ג"ה וצע"ג, וקושי' זו קשה גם על מ"ש החת"ס לחולין שם בזה"ל:

ומ"ש תוס' בסוף הדבור מפ' כל הבשר דפריך וסבר שמואל אחע"א וכו' רצונם לרש"י לא פריך מידי דשאני בב"ח דאיסור הנאה והוי איסור מוסיף אבל לתוס' לק"מ נהי איסור חמור מ"מ מאן יימר דהנאה חמור דלמא נבלה חמור דמטמאה וחלב אית בי' כרת. ומ"מ י"ל רש"י ס"ל כנקודה נפלאה דברמב"ם פי' המשנה דכריתות י"ד ע"ב לחלק בין איסור הנאה דבב"ח לדקדשים וה"ה לדשור הנסקל אי נפקא מקרא אחרינא ובעל השור נקי עכ"ל וגם על זה קשה קושייתי הנ"ל הא רש"י קאי אליבא דריוה"ג וריוה"ג מפיק לי' לבעל השור נקי לדמי וולדות א"כ לא יליף איסה"נ בשור הנסקל מבעל השור נקי רק מלא יאכל ודמי ממש לאיה"נ דבב"ח דל"ה איסור מוסיף כנקודה נפלאה שברמב"ם הנ"ל ואיך כתב רש"י אליבא דריוה"ג דשור הנסקל שאסבה"נ הוי איסור מוסיף לגבי גיה"נ וצע"ג. אולם לענ"ד לא הי' החת"ס ז"ל צריך לכל זה רק בלא"ה הי' יכול לתרץ כל אלו הקושיות משום דאף דג"ה אסור בהנאה מ"מ יש חומרא בעולה מצד העונש דלוקין על הנאתו משא"כ בג"ה, וגם בשור הנסקל י"ל דלוקין על ההכאה משום דכתיב בי' לא יאכל בצירי והוי כאלו נכתב איסה"נ בפירוש, ולכך שפיר חייל עולה ושוהנ"ס על איסור ג"ה והי' בדעתי להאריך בזה אבל לפי שמצאתי אח"כ בס' שער יהודא להגאון מ' יהודא ליבש ספיר ז"ל אבד"ק הומנא יע"א שהביא תירוץ זה בוסגיין בשם ספר זרע ברך יע"ש באריכות קצת ע"כ אקצר באמרים. רק עוד זאת אכתוב כי התירוץ שכתב בס' לב ארי' חולין דק"א על קושיות אלו, כבכ כתוב בס' טעם המלך על השעה"מ פ"ח ממאכלות אסורות הלכה וא"ו יע"ש, ועיין בס' באר יצחק לחולין שם מה שמפקפק על תירוץ זה' ואינני רוצה להאריך בזה יותר

(ל"א

) בתוס' ד"ה מאי בינייהו, תימא לרשב"א לימא דאיכא בינייהו חמץ נוקשה וחמץ דגן גמור ע"י תערובת דמרבינן מכל מחמצת לא תאכלו דלחזקי' מותר בהנאה ולר"א אסבה"נ וכו' יע"ש. ונלע"ד עפימ"ש בס' אור חדש הנספח לס' כתנות אור עה"ת פ' בהעלתך דלפמ"ש התוס' לעיל דכ"ב ע"א בד"ה ור"ש דמש"ה לר"ש ג"ה אסור בהנאה משום דס"ל אין בגידין בנ"ט א"כ עכ"ח הך לא יאכלו דאמר קרא קאי על הנאה כי שם לא שייך אכילה יע"ש והגאון בעל מג"א פי' בסי' תמ"ב דנוקשה היינו חמץ שאינו ראוי לאכילה יע"ש ובהיות כן י"ל ג"כ דלא שייך בי' אכילה כ"ש מג"ה די"ל עץ היא והתורה חייבה עליו ועכ"ז סובר ר"ש דכוונת הקרא לחייבו על הנאה כ"ש בנוקשה דלא שייך בי' אכילה וחמץ תלה רחמנא באכילה דמתהני מיני' פשיטא דלא שייך בי' אכילה לאוסרה. וע"כ ג"כ מהנאה מיעטו קרא עכ"ל, א"כ ממילא י"ל דחמץ נוקשה וחמץ ד"ג ע"י תערובת דמחד קרא איתרבו גם לחזקי' אסורים בהנאה דכיון דהקרא כל מחמצת לא תאכלו דמרבה נוקשה עכ"ח כוונתו על הנאה א"כ גם על חמץ ד"ג ע"י תערובת כוונת הקרא על הנאה דלא נוכל לחלק הקרא דעל נוקשה כוונתו על הנאה ועל חמץ ד"ג ע"י תערובת יהי' כוונתו על אכילה והרי לעיל גבי קושי' והרי דם כתבו התוס' אע"ג דדם קדשים שאין נשפך כמים לא הוקש למים מ"מ כיון דמשמע קרא בדם חולין דשרי בהנאה ולא תאכל דידי' היינו אכילה ולא הנאה ה"ה לדם קדשים ואע"ג דאיכא תרי לאוי חד לדם חולין וחד לקדשים מ"מ גילוי מלתא בעלמא הוא דכולהו לאוי דדם הוו איסור אכילה דוקא עכ"ל א"כ מכ"ש בחמץ נוקשה וחמץ ד"ג ע"י תערובת דמחד קרא איתרבו גילוי מלתא בעלמא הוא דכל שניהם להנאה איתרבו ומיושב שפיר קושי' התוס' [ושו"ר שגם בס' משיב נפש לכאן כתב כן אך לא נזכר מדברי האו"ח הנ"ל שכתב להדיא סברא זו בנוקשה]

ועיין בפנ"י ז"ל כאן שתירץ דהשתא דכבר אית לן לא יאכל לאפוקי ממשמעות דלך שלך יהא שוב גם לחזקי' נוקשה וחמץ ע"י תערובת אסורים בהנאה מק"ו דשאר איסורי הנאה שאינן בבל יראה ואסבתרל שבז"חי נוקשה וחמץ ע"י תערובת שהן בב"י ודאי דאסורים בהנאה