ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קנ

היתר הנאה ל"צ ואכתי צריך היתר סחורה אי הוה מה"ת וצ"ע עכ"ל והוא באמת קושי' גדולה, וע' בתשו' רעק"א מהד"ת סי' ל"ב שכ' דדוקא בשרצים ובהמות טמאים הוי דאוריתא אבל בנבלות וטרפות הוי רק דרבנן וכמ"ש החות יאיר דא"א ללמוד נו"ט משרצים ובהמות טמאות דשא"ה דלא הי' להם שעת הכושר משא"כ נבלות וטרפות ומה דאמרינן דבחלב לאיסור והיתר ל"צ קרא דכשהותר נבילה וכו' י"ל דגם חלב א"א ללמוד איסור סחורה משרצים ובהמות טמאות עכ"ל, והנה קיצר מאוד ולא ביאר הטעם מדוע א"א ללמוד חלב משרצים והי' לי' מקום לפרש דבריו אך אינני רוצה להאריך, כי לענ"ד יש ליישב הקושיא הנ"ל באופן פשוט, עפימ"ש החת"ס ז"ל בסוגיין בד"ה ציידי חי' וכו' דמותר לעשות סחורה בדם שהרי אתקש למים ומה מים מותר בכל ההנאות אפי' בעשיית סחורה ה"ה לדם והש"ס דלעיל דאמר דלחזקי' אצטריך ההיקש לדם קדשים הה"נ דהומ"ל דאצטריך להכי אלא דעדיפא מני' אמר יע"ש, א"כ לפ"ז י"ל דגם חלב מותר בסחורה משום דאתקש לדם בפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו כדאיתא בכריתות דף ד' ע"ב ואין היקש למחצה (ועיי' בתוס' יבמות דף ע"ג ע"א ד"ה משא"כ במעשר עיי"ש), ואין להקשות א"כ כיון דאיתקש חלב לדם למ"ל לריוה"ג יעשה לכל מלאכה להתיר חלב בהנאה תיפוק לי' מהקישא לדם מה דם מותר בהנאה אף חלב דבאמת ז"א קושי' כלל די"ל כמ"ש הפנ"י ז"ל לעיל בגמ' בד"ה והרי דם, כיון דפשטא דלא תאכלי משמע איסה"נ, אדרבה משמע דעיקר קרא דכל נפש מכם לא תאכל דם (דלא כתיב גבי חלב) לא אתא אלא לאפוקי מהיקשא דחלב לענין הנאה ולכן פריך והרי דם וכו' ולא ילפי' היתר הנאה בדם מדאיתקש לחלב יע"ש, וה"נ י"ל לריוה"ג אי לאו קרא להתיר חלב בהנאה ל"ה ילפינן מדאיתקש לדם אלא הוי אמרינן כיון דפשטא דלא תאכלו משמע איסה"נ עיקר קרא דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (דלא כתיב גבי דם) לא אתא אלא לאפוקי מהיקשא דדם לענין הנאה אבל לבתר דכבר ידעינן דחלב מותר בהנאה א"כ קם לי' ההיקש לדם להתירו גם בסחורה, וא"כ לרע"ק דס"ל כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו א"כ א"א לומר דהקרא דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו אתא לאפוקי מהיקשא דדם לענין הנאה, דהא כבר הותר בהנאה בכלל נבילה, א"כ קם לי' ההיקש לדם גם לענין היתר סחורה, וממילא שפיר אמרינן לר"ע לאיסור והיתר ל"צ קרא רק לטומאה וטהרה. ובזה מיושב גם קושי' האחרונים ז"ל על הרמב"ם בפ"ח ממא"ס ה' י"ו שכ' דחלב מותר בסחורה שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה והקשו עליו דלמא מיירי קרא בנזדמן לו ובכה"ג אף בכל איסורים מותר בסחורה ובתשו' רעק"א ז"ל סי' ע"ד נדחק בזה כיעו"ש, אולם להנ"ל ניחא שהרי כתב הרמב"ם שם לעיל מני' בה' ט"ו כ"מ שנ' בתורה לא תאכל כו' א' אי' אכילה וא' איה"נ במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבילה כו' ובחלב שנאמר בו יעשה לכל מלאכה עכ"ל ופשוטן של דברים אלו מורים דיעשה לכל מלאכה אתא להתיר חלב בהנאה כדברי ריוה"ג וז"ש הרמב"ם בה' י"ו דחלב מותר בסחורה שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה להתירו בהנאה וכיון שכבר מותר בהנאה שוב א"א לומר דקרא דכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דלא כתיב בהדי דם אתא לאפוקי מהיקשא דדם לענין הנאה א"כ ממילא קם לי' ההיקש לדם בפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו גם להיתר סחורה דמאחר דאיתקש לדם שוב לכל מילי איתקש דאין היקש למחצה וא"ש ודו"ק

(כ"ט

) הרא"ש בחולין פ' גיה"נ סי' י"ז מביא בשם רבינו יונה ז"ל דג"ה אסור בהנאה וכתב שיש לו ראיה מפסחים ולא כתב הראיה, ונראה שסובר הלכה כר' אבהו, ולכאורה נראה דהלכה כחזקי' וכו' ואי משום דקאמר התם דכ"ג לימא כתנאי יעשה למלאכה וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי וכו' לא דכ"ע לא תאכלו משמע בין אי' אכילה בין איסה"נ והכא בהא קמיפלגי וכו' אלמא מסיק דתרווייהו סברי כר' אבהו, הא לאו ראיה היא דתהוי הלכתא כר"א משום דלא מצי למימר דכ"ע לית להו דר' אבהו דעכ"ח ריוה"ג צריך למיסבר כר' אבהו מדאצטריך קרא להתיר חלב בהנאה עכ"ל, ונלע"ד ליישב דעת רבינו יונה ז"ל משום דבאמת י"ל דריוה"ג סובר כחזקי' ואעפי"כ צריך קרא להתיר חלב בהנאה, דהנה אנן קיי"ל להלכה דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאינה זבוחה קיימא דוזבחת ואכלת הוי מ"ע לשחוט אם רוצה לאכול ומה שא"ז הוא אסור בלאו הבא מכלל עשה ודלא כדעת הריצב"א שבתוס' שבועות דף כ"ד ע"א ד"ה האוכל כו' דוזבחת ל"ה עשה אלא תיקון הלאו דאמה"ח או דנבילה וכבר האריך בזה הפמ"ג ז"ל בפתיחה לה' שחיטה יע"ש אמנם הביאו התוס' שם דהריצב"א הקשה דא"כ איך חל אי' אמה"ח על איסור שאינו זבוח דאפי' במעי האם קיימא באיסור זה, וכתב המהרש"א ז"ל שם דבאיסור חלב וכן באיסור טריפה לא קשה לי' בפשיטות דהיכי משכחת מעולם איסור חלב או איסור טרפה דהיכי חיילי על איתור שאינו זבוח דקיימא במעי האם די"ל דמשכחת לה איסור חלב או איסור טרפה בזבוחה דפקע לי' איסור שא"ז בשחיטתה וחלו אז איסור חלב או טרפה שהיתה לה בחייה עכ"ל, והקשה בס' טהרת הקודש (מובא במהר"ם שיק ז"ל לתרי"ג מצות מצוה קמ"ח) א"כ איך משכחת הקרא וחלב נבילה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו ודרשו חז"ל דהתורה אמרה יבא איסור נבילה ואיסור טרפה ויחול על איסור חלב (ופירש"י בחולין דף ל"ז סע"א דהתורה אמרה דחייב משום שני לאוין כו' דלא תימא אין אחע"א) ולפי דברי המהרש"א הנ"ל קשה דהא בנבילה שלא יצאה מידי איסור שא"ז לא אתיא איסור חלב עלי' מעולם דהא כתב המהרש"א דלא חייל אלא בזבוחה דפקע מינה איסור שא"ז, אך י"ל דהא בנבילה צ"ל עכ"ח דחל על איסור שא"ז דא"א בענין אחר וכ"כ בס' לב אריה חולין דל"ז ע"א יע"ש וכצ"ל גם באבמה"ח על איסור שא"ז דא"א לחיל בענין אחר אך בחלב דאפשר לחול אחר השחיטה דפקע איסור שא"ז שפיר קשה כנ"ל האיך חל איסור חלב על איסור נבילה ועכ"ח ל"ל כיון דמצד הסברא לא הי' נבילה חל אחלב דחמור דהוא בכרת ועכ"ח גזיה"כ הוא מה דאמרה תורה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב (ועיין בשעה"מ פי"ז מה' איסורי ביאה שהביא כן בשם התוס' מכות דף ט"ז ומעילה דף ט"ז יע"ש) א"כ כמו דאמרה תורה מגזיה"כ דנבלה יחול אחלב הה"ד דאמרה מגזיה"כ דחלב יחול אנבילה, ואם כי יש דוחק בדבר מ"מ מוכרחים אנו לומר כן, אבל כדי להמלט מקושיא זו ושלא נצטרך ליכנס בפרצה דחוקה ודאי היינו טועים ואומרים דחלב אסור בהנאה א"כ שפיר חל חלב אנבילה דהא נבלה מותר בהנאה וחלב אסור בהנאה ואיסור הנאה הוי איסור מוסיף כמ"ש רש"י בחולין דף ק"א ע"א לדעת ריוה"ג יע"ש ובאיסור מוסיף ודאי דחל איסור על איסור ומשו"ה לולי הקרא יעשה "לכל" מלאכה דחלב מותר בהנאה רק הוי כתיב יעשה למלאכה היינו אומרים דלמלאכת הדיוט חלב אסיר בהנאה וע"כ שפיר אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וחייב משום שני לאוין דחלב שאסור בהנאה ה"ל איסור מוסיף לגבי נבלה וחייל עלי' שפיר, א"כ אפי' אי סובר ריוה"ג כחזקי' ג"כ צריך קרא להתיר חלב בהנאה דלא נטעה, מחמת קושיא הנ"ל לאסור וא"כ הי' יכול הגמרא לומן דכ"ע לית להו דר' אבהו ומדלא אמרה כר יש