ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א טו

טוב מן העולם, כי גם הוא יתעלה במיתתו למדרגה גבוה יותר מבחיים חיותו, ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, וכמו שאחז"ל יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז ודו"ק -- ובספר לקוטי חבר בן חיים ח"א דף נ"ו כתב הביאור, דיש בני אדם החושבים כי ישאר זכרם לנצח. ע"י הבנים ובני בנים שהולידו, אבל הוא הבל ורעיון רוח, ומי לנו גדול מאיוב אשר חי ק"מ שנים וראה ארבעה דורות והוליד עשר בנים כי גם בנותיו המפורסמות בתוך בניו יחשבו, ובכל זאת לא שם ולא זכר לו, עד שאמרו עליו מרבנן, כי לא היה ולא נברא, וז"ש כי הוה מסיים ספרא דאיוב, וראה סיפור אחרית איוב וכעת לא נודע מקומו וזמנו איה בקורות הימים, אמר סוף האדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל גם הבנים ובני בנים למיתה הם עומדים, אלא אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נ"ר ליוצרו וגדל בש"ט ונפטר בש"ט מן העולם, כי הוא הגבר אשר שמו וזכרו לא יסוף מתוך היהודים, ככל החכמים והנביאים והתנאים והאמוראים וגאונים ראשונים ואחרונים ז"ל המאירי' ככוכבים לעולם ועד. (וע"ע בס' "עין המים" הספד על הג' רד"ב מייזעלס זצ"ל מהדרשן רא"ב פלאהם ז"ל מן דף י"ח עד דף כ"א דברים נעימים בביאור ד' המאמר הזה ע"ש וינעם לך). גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות וכו' -- ע' מ"ש בזה בס' זכרון אלעזר להג"מ אלעזר לאנדא מבראדי ז"ל נכד הג' בעל יד המלך (דף נ"ג בדה"ס) ותמצא נחת, גם עיין בס' אגרת שמואל על מגלת רות בסופו ממש, ותמצא דברים יקרים בביאור מאמר זה, וגם בביאור המאמר נשים במאי זכיין' דלקמן, ולפי שבאו דבריהם באריכות נמנעתי להעתיקם, ועם הקורא הסליחה

נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן -- פי' ביערות דבש ח"ר דרוש א' נשים במאי זכיין ר"ל במה מנצחים ליצה"ר (דידוע בלשון תלמוד זוכה לשון נצחון כמאמרם בהא זכיתי לבני מערבא וכהנה טובא בש"ס) כי אין לנצח ליצה"ר רק בתורה ונשים לאו בני תורה נינהו א"כ במה מנצחים ליצה"ר, וע"ז משני הואיל ועל ידם נלמוד כי מסייעים לגברייהו ללמוד והם יושבות ומתעגנות בעבורם וכן מדריכים בניהם לתורה הרי כאילו הם לומדים התורה ואף בזו, התורה מסייעם ללחום עם היצה"ר כאילו הם לומדים התורה ובס' דברי שאול כתב דהנה בעקרים חקר אם שלימות הנפש תלוי כשמקיים כל התורה דוקא, וכתב בקרית ספר להמבי"ט בהקדמתו דאף דא"א לקיים כל התורה רק כיון שכל ישראל ערבים זה לזה נתקיים בכללות, וגם ע"י הלימוד נחשב כאילו קיים, ולפי זה הני נשי דאינם בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש פ"ג דברכות דף כ' וגם בכלל הלימוד ליתנייהו א"כ במה יזכו, וע"ז משני באקרויי בנייהו וכו' תורה של בניהם ובעליהם עולה להם וא"ש. (וע"ע בס' תורת משה למרן ח"ס ז"ל פ' נצבים דף נ"ב ע"א מ"ש בזה). כי הוו מפטרי רבנן מבי רב אמי א"ל הכי עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העוה"ב -- עיין מ"ש בזה בס' בינה לעתים דרוש י"ג וינעם לך -- ובס' דברי שאול פ' ע"ד מ"ש בצוואת ר"א הגדול להדליק כר שיאיר לפניך ולא אחריך" הכוונה לדעתי כי יש שבחייהם אינם עושים כלום רק שמניחין על אחר מותם וזה אינו מועיל כי אם צריך לעשות בחיים חיותו, וגם אח"כ, וז"ש עולמך תראה "בחייך" היינו שבחיים חיותך תעשה טוב ואז ואחריתך לחיי העוה"ב עכ"ל. (ועיין במס' שבת קנ"ג א' וסבבו בשוק הסופדים, בני גלילאה אמרי עשה דברים "לפני"' מטתך וכו', ע' בענף יוסף לשם)

וראוי להעתיק מ"ש בזה מרן החת"ס ז"ל בס' תורת משה פ' כי תבוא דף מ"ח ע"א וז"ל:

ס"פ הי' קורא אמרי רבנן עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העוה"ב פירש"י עולמך תראה בחייך שימלא כל משאלותיי וימצא נחת רוח במעשיו ע"ש, והנה טועם בעוה"ז מעין עוה"ב, ואמר ואחריתך לחיי העוה"ב, שלא יבעוט ח"ו מרב טובתו, ואמר ותקותך לדור דורים, פי' בכל זאת תהי' מקוה תמיד לחזות בנועם ה' ולא תאמין בעצמך שכבר הגעת, אלא כל ימיך בעולמך תהי' מקוה מתי אזכה להגיע והוא ע"ד קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וחוזר וקוה אל ה' יהי' תמיד בקיווי -- ואמר לבך יהגה תבונות כפשוטו ופיך ידבר חכמות, פירש"י בלשון ברכה היו אומרים ע"ש, והוא תמוה, עיין בצל"ח לכאן מ"ש ע"ד רש"י אלו, ובעץ יוסף שעל הע"י לכאן כתב וז"ל, עיין בספר מקום שמואל כוונת רש"י עכ"ל ומה טוב הי' עושה בעמיו אם הי' מעתיק לנו דברי הס' מקום שמואל בזה], ולפע"ד לכאורה פיך ידבר חכמות קללה הוא, כי חכמה הוא מה שכבר למד וידע מאז, ובינה הוא כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, ומי שפיו אינו מדבר אלא חכמות, ולא זכה לחדשות קללה היא כי אין בהמ"ד בלא חידוש, ע"כ פירש"י הכא בלשון ברכה אמרוה כיון שהקדים לבך יהגה תבונות הרי הוא כמעין הכובע מ"מ לא ינוח מלחזור תמיד על הישנות, ע"ד שכתבתי במק"א לא פסק צנון וחזרת מעל שלחנו של רבי, צנון היינו חריפות וחזרת היינו חוזר אחר למודו, וה"נ אעפ"י שלבך יהגה תבונות מ"מ פיך ידבר חכמות עכ"ל, ודפח"ח. ועד"ז י"ל עוד כוונת רש"י כמו שמצינו בסוכה דף כ"ז וכ"ח בר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר שלא אמרו דבר שלא שמעו מפי רבם לעולם, ועיי"ש בס' עיון יעקב' בהך מעשה בר"א ששבת בגליל העליון וכו' דאעפ"י שבודאי הוסיף ר"א מסברא דנפשי' בחלק העיון, מ"מ לא השיב לשואל רק מה ששמע מרבו ע"ש, וה"נ י"ל שאמרו בלשון ברכה אעפ"י שלבך יהגה תבונות ותוסיף מסברא דנפשך בחלק העיון, מ"מ פיך ידבר חכמות ולא תשיב לשואל רק מה שלמדת ושמעת מפי רבך וא"ש שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל וא"ל ריו"ח ור"א ח"א כל העולם כלו ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע, וח"א כל העולם כלו ניזונין בזכותן והם אפי' בזכות עצמן אינן ניזונין, כדר"י א"ר כו' כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש -- הקשה הרי"ף שעל הע"י למ"ד כל העולם כלו ניזון בזכותם והם אינם ניזונים, איך הוא אומר הרחוקים מצדקה דהול"ל מזכותם ע"ש, ואולי י"ל הכוונה דע"י שאינן ניזונין ואין להם כדי צרכם ומתפרנסים בקושי (כפרש"י ז"ל) אין יכולים לקיים מצות צדקה לעניים וזש"ה הרחוקים מצדקה דהיינו ממצית צדקה ק"ל. ועוי"ל הרחוקים מצדקה היינו שהם רחוקים מצדקה וחסד של הקב"ה דהיינו ממדת הרחמים, וכמ"ש בס' תורת חיים ומובא בענף יוסף (חולין דף פ"ה) על המאמר כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כו', דע"י שכל העולם ניזונין במדת הרחמים נשאר לחנינא בני המדת הדין יעו"ש דפח"ח, ובספרי ילקוט הגרשוני לתהלים סי' ל"ז הבאתי בשם ארץ צבי מבעל עשרה למאה ז"ל פי' הקרא טוב מעט לצדיק ר"ל רק מעט טוב יש לצדיק, והסיבה לזה, מהמון רשעים רבים, מחמת המון רשעים רבים דהם חיים בעוה"ז בזכות הצדיק, כמחז"ל כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני וכו' ובגוף המאמר חנינא בני די לו וכו' הביא בחת"ס