ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א יד

מביא פי' ע"ז מהגאון מ' שמעון סופר ז"ל מקראקא, דידוע שיש מצות שכליות ומצות חוקיות והנה אם אדם מקיים מצוה מה ששכלו מחייבו אין שכרו כ"כ גדול כמקיים מצות החוקיות בלי שום טעם רק הוא גזירת המלך. ורב ור' חייא ידעו ברבי שהוא יודע טעמים על כל המצות גם על המצות החוקיות ונמצא שאין עבודתו במדרגה גדולה כי שכלו מחייב אותו לקיים המצות, ועתה יבא על נכון מאמר רב לא חזינא לי' לרבי דמקבל עלי' מלכות שמים ר"ל כי הוא מבין הטעמים על המצות ואינו מקיים המצות מצד שהם גזירת שוכן שמים רק מפני ששכלו מחייבו ואין עבודתו גדולה כ"כ, א"ל בשעה שמעביר ידיו על פניו וכו' ר"ל שרבי נותן עצה בנפשו שאינו רוצה לראות כ"כ הטעמים כדי שיקבל עליו המצות רק מטעם גזירת המלך נמצא עבודתו לעילא ולעילא ודו"ק ודפח"ח. ובשו"ת שבט סופר חיו"ד סו"ס ל' כתב ששמע מפי הגאון הנ"ל כי באמת אצל רבי אשר זקף עשר אצבעותיו שלא נהנה כלום מעשרו והגיע למדרגה גדולה כזה שנקרא רבינו הקדוש, עבודת ה' לא היה אצלו עול, כי כבר לבו חלל בקרבו, אלא שזה שהיה צריך להעצים את עינו שלא לכנוס לפנים ממחיצתו מה שלא ניתנה רשות לעין לראות, זה הי' אצל רבי עול, וע"ז קאמר בשעה שמעביר ידיו על פניו שלא לראות, אז היה מקבל עליו עול מלכות שמים והדברים מתוקים עכ"ל

י"ד. אר"י אמר ר' זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע, [כתב בילקוט אליעזר ערך שינה, שמעתי מי שלן ימי חייו שבעים שנה ולא זכר אחריתו שהוא רק גר בארץ נכריה וימי חייו כחלום יעוף. נקרא רע כי זה דרך רשעים שאומרים בתימו לעולם] שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע -- כתב בסידור באר חיים בסופו בשם מ' שלמה בערמאן, אין כוונת חז"ל באל תקרי להוציא מפי' הפשוט אלא לפרש שבע כדכתיב רק שמלת שבע בלשון הקודש אינו רק על שביעת אכילה כי אם על כל דבר השייך בו לשון שביעה כמו שבע ימים, אמנם בכמה לילות יהי' חשיב שבע מצינו בתורה שמספר שבע הוא מספר הסוכם כמו שבעת ימי השבת וכדומה וא"כ כאן דכתיב סתם שבע ילין אמרו אל תקרי שבע אלא שבע

ט"ו אר"י הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה (לנקביו) ויטול ידיו ויניח תפילין כו' – עיין מ"ש בזה בספרי ילקוט הגרשוני ח"א על שו"ע או"ח סימן ב', וקשה עלי להעתיק הדברים לכאן. וכעת אני רואה פירוש פשוט ונכון בס' "עיון יעקב" לכאן וז"ל: שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה כלומר בלי הפסק כי כשאינו מפנה תחלה יבא לידי הפסק בק"ש ותפלה כדי שיצטרך לילך לעשות צרכיו עכ"ל

"ויטול ידיו" -- עיין בס' תורה תמימה פ' כי תשא בפ' ורחצו אהרן ובניו כו', שנתן טעם לדברי הרמב"ם פ"ד מה' תפלה דצריך לרחוץ גם רגליו לתפלת שחרית, משום דס"ל כהרשב"א דנטילת ידים לתפלה הוא כקידוש ידים בכיור עיי"ש. ונעלם ממנו תשובת נודע ביהודה מהדור' תנינא חאו"ח סי' ק"מ ע"ש. ועי' בפר"ח או"ח סי' צ"ב סעיף ד' מ"ש בזה, ודבריו נעלמו מהשואל וגם מהגאון המשיב בתשו' נוב"י הנ"ל]

ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע קשה בפירש"י בחומש פ' בלק בפ' הן עם כלביא יקום. שכתב כשהן עומדין משנתן שחרית הן מתגברין כו' לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין עכ"ל. ולמה הפך רש"י הסדר, והל"ל להניח תפילין ולקרוא את שמע, כדאיתא בגמ' כאן וצ"ע. [שו"מ בס' ברוך מרדכי ח"ב על מסכתין שכבר עמד בזה בס' שם אפרים עה"ת ע"ש]. עיין במהרש"א בד"ה דכתיב ארחץ וכו' דמייתי המסורה, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וגו') ואידך, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי -- ואפשר לומר דבאמת משמע בירושלמי פ"ב ה"ד דקשה מאוד וכמעט אי אפשר לכוין בתפלה מראש ועד סוף ע"ש דאמר ר' חייא רובא אנא מן יומא לא כוונית וכו' אנא מחזיק טיבו לראשי וכו' עיי"ש. והנה היה קשה להמסורה על מה שאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וגו' הלא במק"א הוא אומר מי יעלה בהר וגו' נקי כפים ובר לבב. א"כ גם כאן הול"ל ארחץ בנקיון כפי ואזכך לבבי. לזה אמר. אך ריק זכיתי לבבי, כלומר אך לחנם נסיתי לזכך את לבבי להתפלל בכוונה, דזה כמעט מן הנמנע, לכן עכ"פ וארחץ בנקיון כפי ודו"ק. [ועל קושי' מהרש"א מאי משמע לי' מהאי קרא לענין ק"ש ותפלה כו'. עיין בס' "עיון יעקב" וביתר ביאור בחידושי "אהבת איתן" לכאן]

ט"ז רב בתר צלותי' אמר הכי והר"מ ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים כו' חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה -- והנה התפלה הזאת אנו מתפללים בעת שמברכין החודש, רק שאנו מוסיפים עוד בסוף, תיבות "בזכות תפלת רבים". ושמעתי או ראיתי בספר אחד דאין לומר כן כי זה נשתרבב ע"י טעות המדפיסים כי בסוף התפלה היה נרשם המקור לתפלה זו בזה הלשון (ברכות. תפלת רב). וע"י טעות המדפיסים נצמח ונשתרבב ממנו תיבות בזכות תפלת רב" ואח"כ נשתלשל עוד טעות ואומרים בזכות תפלת רבים ע"כ הנכון שלא לומר תיבות אלו כלל

רבי אלכסנדרי בתר צלותי' אמר כו' שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשיכה -- פירש"י בקרן אורה בזויות אורה נ"ל לפרש עפי"מ שאחז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת וכו' זקני ע"ה כ"ז שמזקינים דעתן מתטפשת וכו', ומפרשים העולם דזקני ת"ח היינו הזקנים של ת"ח, כלומר הרבנים היושבים בקהלות של חכמים וסופרים, רבנים כאלו כ"ז שמזקינים דעתם מתיישבת וחכמתם מתתוספת, כי קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל זקני ע"ה היינו הזקנים של ע"ה, כלומר הרבנים היושבים בקהלות של עמי הארצים, כ"ז שמזקינים דעתן מתטפשת וחכמתם מתמעטת ומשתכחת מדי יום ביום, כאשר יעיד ע"ז הנסיון דוק ותשכח. -- ועל זאת התפלל ר' אלכסנדרי, שתעמידנו בקרן אורה, כלומר שנזכה לקבוע דירתנו בזויות אורה, (אין איין ליכטיג ווינקעל), אשר שם מאיר אור תורה ונר מצוה, ואל תעמידנו בקרן חשיכה בזויות חשיכה, (אין איין פינסטער ווינקעל), אשר שם תחשך הארץ ואור תורה לא נגה על יושביו וק"ל. ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי, סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וכו' -- ראיתי מפרשים מאמר זה, דכל הברואים נכללים בדומם צומח חי מדבר והדומם היינו עפר מתעלה למדרגת צומח, והצומח מתעלה באכילת הבע"ח ממנו למדרגת חי, והחי מתעלה באכול האדם שהוא "חי מדבר" ממנו למדרגת מדבר, ולפי"ז כולם במיתתם ר"ל בהפסדם וכליונם לא נופלים המה ממדרגתם כ"א אדרבה עומדים ומתקיימים עוד במדרגה גבוה מאשר בתחלה -- וז"ש סוף האדם למות וסוף בהמה לשחיטה "והכל" לרבות אף הדומם והצומח, למיתה הם עומדים כלומר בשעת מיתתם והפסדם כולם עומדים ברום המדרגה ומתעלים עוד יותר. לכן אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם