ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קמו

אכילה ואיה"נ משמע ובעל השור נקי להנאת עורו הוא דאתא ואצטריך סד"א ל"י את בשרו כתיב בשרו אין עורו לא קמ"ל, ולהנך תנאי דמפקו לי' להאי קרא לדרשא אחרינא לחצי כופר בלדמי ולדות הנאת עורו מנא להו כתב הצל"ח ז"ל יש לתמוה ולפום מה דס"ד מעיקרא דלא יאכל איסור הנאה לא משמע ועיקר איסוה"נ נפקא מבעל השור בקי פשיטא דקשה להנך תנא דמפקו לי' לדרשא אחרינא מנ"ל כלל איסור הנאה משור הנסקל עכ"ל. ואני תמה על תמיהתו היאך לא זכר שר המכילתא המכילתא פ' משפטים ומובא בילקוט שמעוני פ' הנ"ל רמז של"ט, לא יאכל את בשרו ואין לי אלא איסור אכילה מנין שהוא אסור בהנאה, אמרת קו"ח ומה ומה אם עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים הרי היא אסורה בהנאה, שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה וכו' ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק ואת השכינה דין הוא שיהא אסור בהנאה, רבי אומר ומה אם פרים הנשרפין שאין באין אלא לכפרה לעולם אסורין בהנאה שור הנסקל שאינו בא לכפר לעולם דין הוא שיהא אסור בהנאה עכ"ל. ולפ"ז א"ש דלהס"ד לא קשה כלל להנך תנאי דמפקו לי' בעל השור נקי לדרשא אחרינא מנ"ל איסוה"נ כלל בשוהנ"ס די"ל דס"ל כהנך תנאי דמכילתא הנ"ל דילפי איסה"נ בשוהנ"ס בקו"ח הנ"ל, אבל עכשיו שפיר פריך הגמ' הנאת עורו מנא להו כיון די"ל דממעט לי' הכתוב בפירוש מדכתיב את בשרו בשרו אין עורו לא, ואין לומר כדיליף ר' ישמעאל ומכילתא שם גם הנאת עורו בק"ו מחטאת דהשתא דס"ל להש"ס דבשרו ממעט עורו א"כ לא מהני הק"ו נגד המיעוט בפירוש, וע"ז משני הש"ס דנפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו ולק"מ. (ועפימ"ש יובן מה דסיים במכילתא ולא יאכל את בשרו למה נאמר להביא דמו וחלבו ועורו, ולכאורה למ"ל ריבוי לעורו הרי ר' ישמעאל יליף לי' בקו"ח מחטאת, ומה שרצה לדחות הקו"ח ולומר נבילה תוכיח חזר ודחה א' מתלמידי ר' ישמעאל, א"כ נשאר הקו"ח דרי"ש, א"כ למ"ל שוב ללמוד עורו מריבוי דאת, אבל להנ"ל י"ל כיון דעור ודאי לאו בכלל בשר הוא וי"ל דהכתוב "בשרו" מיעטו בפירוש ולא מהני הקו"ח לכך הוצרך שוב ללמדו מריבוי דאת)

ויש לעורר על הא דנקיט בגמ' רק הנאת עורו ולא נקיט הנאת דמו וחלבו ועורו כמכילתא הנ"ל, אך י"ל דהגמ' סובר דדמו וחלבו הוא בכלל בשרו משא"כ עורו, והמכילתא ס"ל דדם וחלב ג"כ לאו בכלל בשר הוא (וכריוה"ג דס"ל הכי גבי חלב לקמן כ"ג ע"ב עיי"ש ברש"י ראש העמוד) ומזה קשה על מ"ש התוס' בסוגיין כ"ב ע"א דדם לאו בכלל בשר הוא, וכבר העיר ע"ז הגאון מהו' וואלף באסקאוויץ זצ"ל בס' שושן עדות דף קכ"ו ע"ב יעו"ש ומזה ראי' למ"ש החת"ס ז"ל בסוגיין דקושי' והרי דם לא קאי על דם חולין דבזה ידע הש"ס די"ל כשהותרה נבילה דמה נמי הותרה וכו' וכמש"ל בשמו ואינני רוצה להאריך בזה יותר: (כ) והנה לפי המבואר בסוגיין דלעולם לא יאכל איסור הנאה משמע ודרשא דר"ש בן זומא מבעל השור נקי רק להנאת עורו אצטריך א"כ עכ"ח הפירוש בברייתא אין לי אלא באכילה בהנאה מנין היינו הנאת עורו מנין, וע"ז אמר ת"ל ובעל השור נקי וז"ב, ולכך לא ידענא מה הרעישו המפורשים על רש"י בפי' החומש פ' משפטים דמייתי דרשא דבעל השור נקי לאסור שוהנ"ס בהנאה, ותיפוק לי' מלא יאכל בצירי, דהא י"ל כוונת רש"י במי על הנאת עורו וקיצר וסמך על המעיין בסוגיא דכאן. שו"ר באור חדש לקידושין דנ"ו שהביא בשם הריטב"א שם דתנא דברייתא דקאמר בהנאה מנין ת"ל בה"ש נקי ה"ק אין לי אלא באכילה כלומר אין לי דמתסר אפי' בהנאה אלא בדבר הראוי לאכילה כגון בשרו, דבר שאינו ראוי לאכילה אלא בהנאה כגון עורו מניין שיאסר בהנאה, ת"ל ובעל השור נקי, וע"ז סיים הריטב"א, אבל מדברי רש"י ז"ל נראה שהוא מפרש דתנא לית לי' דר' אבוה וכך פירש השתא דנפקא לן מלא יאכל ולא דרשינן איסה"נ כדדריש תנא מבעל השור נקי ולא מיחוזר לפום סוגיין, ועוד דאפילו מאן דלית לי' דר' אבוה אית לי' דחזקי' עכ"פ וכאן כתיב לא יאכל בצירי דלכ"ע איה"נ במשמע ע"ש, ומזה חלו גם ילדו המפורשים הקושי' על רש"י בחומש שהעתיק דברי הברייתא כלשונה וקשה קושי' הריטב"א תיפוק לי' מלא יאכל בצירי ואין לומר הפירוש בברייתא על הנאת עורו כנ"ל דהרי רש"י לא מפרש הברייתא כן, ובזה ניחא לי מה דהוי ק"ל מדוע לא הקשו המפורשים כן על הרא"מ בספר יראים סי' קמ"ב שהעתיק ג"כ דברי הברייתא כלשונה וקשה ג"כ תיפוק לי מלא יאכל בצירי ולפ"ז ניחא דעל הרא"מ ז"ל לא קשה די"ל דהוא מפרש הברייתא כהריטב"א ז"ל דהכוונה תיכף על הנאת עורו, אבל על רש"י דלא מפרש הברייתא כי שפיר קשה ודו"ק, אמנם באמת גם על רש"י לק"מ דדברי הריטב"א הנ"ל במחכ"ת הקדושה תמוהים וכמש"כ בס' שער המלך על הרמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה בסוף ד"ה וראיתי לרבינו בפירוש המשניות וכו' בהביאו דברי הריטב"א הנ"ל בזה"ל: ומ"ש דמדברי רש"י ז"ל נראה דהאי תנא לית לי' דר' אבהו הם דברים תמוהים דמדברי רש"י ז"ל אין רמז כלל כמו שיראה הרואה עכ"ל, וסהדי במרומים שגם אני תמהתי כן על הריטב"א זל תיכף כאשר ראיתי דבריו וגם אפי' לו יהיבנא להריטב"א ז"ל שרש"י בפירושו להגמ' אינו מפרש הברייתא כן, לק"מ על הרש"י בפי' החומש די"ל שאח"כ חזר בו, ויותר אין לי להאריך בזה

(כא

) והרי ערלה דרחמנא אמר ערלים לא יאכל ותניא וכו' ת"ל וערלתם ערלתו וכו' טעמא דכ"ר וערלתם וכו' הא לא"ה ה"א איסה"נ לא משמע ומשני לעולם ל"י משמע בין אי' אכילה בין איסה"נ ושא"ה דכתוב לכם ואצטריך סד"א הואיל וכתב לכם שלכם יהא קמ"ל, ופריך ואלא השתא דכתיבי הנך קראי לכם למה לי וקשה לי הלא כתב הרמב"ם פ"י מה' מעשר שני ה"ז הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה, ובמשנה למלך פ"א מה' שמטה ויובל ה"א הביא דגרסינן בתוספתא פ"ב דפאה הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה וכתב המל"מ הטעם משום דכתיב לכם יצא הקדש שאינו משלכם יע"ש, א"כ מאי פריך הכא לכם למה לי, הא אצטריך למעוטי של הקדש דפטור מן הערלה משום דכתיב לכם וצ"ע

בתוד"ה לכם כו' הקשה הר"י מקורבל אמאי אצטריך ג' ערלים וכו' וכתב במראה הפנים לירושלמי פ"א דערלה ה"ב בד"ה ר' יהודה פוטר וכו' אחרי שהוכיח מירושלמי ריש הוריות דלא אמרי' אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט רק בשני ריבוין אבל בג' ריבוין לא אמרינן כן (וכמו דמחלק הירושלמי ריש הוריות בין ב' מיעוטין דאמרינן כלל זה שאינו אלא לרבות אבל בג' מיעוטין זאח"ז לא אמרו כן, א"כ מסתמא כך הוא גם בריבוי אחר ריבוי) ומזה יצא לנו לתרץ אליבא דחכמים דלא ס"ל להא דר' יהודא דפוטר בנטוע