ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קמד

בס' שושנת העמקים מבעל פמ"ג ז"ל בכלל א' שעמד בזה, וכתב דהיינו כוונה עמוקה של המהרש"ל בחכמת שלמה כאן שכתב על דברי התוס' דכאן וז"ל: פירוש דאין סברא למדרש הפסוק דוקא כמים הנסכים ע"ג מזבח אפילו לחומרא דסתם מים כתיב ורובן אין נסכים אלא שלא תידוק מינה להיתרא היא דפריך עכ"ל, ועיין במהרש"א שכתב ודברי מהרש"ל אין מובנים לי ועפי"ז דבריו מובנים שפיר וכוונתו היתה לתרץ דלא תיקשי על התוס' קושיא הנ"ל עיי"ש בשושנת העמקים שקיצר בלשונו מאד כדרכו אך כוונתו כמ"ש ודפח"ח

(י"ד

) בגמ' שם ע"ב ולחזקי' למאי הלכתא אתקש דם למים לכדרחב"א אר"י דדם קדשים אינו מכשיר. בקונטרס שערי מדע הנספח לספרי הקטן ברכת הנפש הקשיתי מדוע אמר דצריך ההיקש לדם קדשים שאינו מכשיר לימא טפי דצריך להורות דדש שחיטה דחולין מכשיר כמ"ש התוי"ט בפ"ו דמס' מכשירין מ"ה בד"ה דם שחיטה בבהמה כו' בשם רש"י שבת דף קמ"ד אע"ג דדם מגפתה לא וטעמא דדם חללים גבי אדם כתיב מ"מ דם שחיטה מכשיר משום דאתקש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים (ועיין בחולין ל"ה סע"ב ועוד שם קכ"א ע"א ברש"י ד"ה והכשר ממקום אחר יעו"ש) וכתבתי ששאלתי זה לכמה גדולים ואין מגיד לי, הנה אח"כ למדתי פעם שלישית מס' חולין ומצאתי שכן הקשה בס' ראש יוסף חולין דף ל"ה, ועיי"ש בס' באר יצחק להגאון מטאלטשאווא ז"ל שהביאו וטרח לתרץ הקושיא יעו"ש ודע דבירושלמי בפירקין מייתי בשם ר' יוחנן דדוקא לא יאכל בצירי משמע איסור הנאה, וע"ז מייתי תני חזקי' מסייע לר' יוחנן ממשמע שנא' רק הדם לא תאכלו לאיזה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר עכ"ל, וצ"ע מרוע מיאן הבבלי לומר כירושלמי

(ט"ו

) והרי אבהמ"ה דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר. בס' לקוטי שלמה כתב, שאל א' מן התלמידים, בכולי פירכות דסוגיין (ג"ה דם שור הנסקל ערלה תרומה נזיר שרצים וחמץ) פריך בלשון דרחמנא אמר ורק כאן באמה"ח הלשון דכתיב עכ"ל ולא תירץ מאומה, ולענ"ד בדקדוק גדול לא אמר גבי אבמה"ח לשון "דרחמנא" אמר יען דהוי משמע מזה דמצד רחמנות על הבעל חי אסרה תורה שלא לחתוך אבר מבע"ח ולאכלו, ובאמת ז"א רק הוא גזיה"כ אבל לא מצד רחמנות וכמ"ש וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' תפלה ה"ו מי שאמר בתחנונים מי שריחם על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום א' ירחם עלינו וכיוצא בענין זה משתקין אותו מפני שמצות אלו גזיה"כ הן ואינן רחמים שאלו הי' מפני רחמים לא הי' מתיר לנו שחיטה כל עיקר עכ"ל וה"ה לאבמה"ח שג"כ אינו מפני רחמים רק גזיה"כ הוא, לכן לא אמר המקשן באבמה"ח לשון דרחמנא אמר, אבל בכולי פירכות דסוגיין אין שום הו"א לטעות דהאיסור מפני רחמים משו"ה לא חש המקשן להקשות בל בלשון דרחמנא אמר כנלע"ד פשוני ונכון ב"ה

(ט"ז

) עו"ש בגמ' שאני אבמה"ח דאיתקש לדם וכו' והדר פריך ולחזקי' למאי הלכתא איתקש אבמה"ח לדם. וקשה לי הא גם לחזקי' איצטריך ההיקש דאמ"ה לדם דלא ניליף איסור הנאה בקו"ח משור הנסקל ושאר איסורי הנאה שאינן נוהגים בבני נח גאפ"ה אסורים בהנאה קו"ח אבמה"ח שנוהג בב"נ, וליכא למיפרך מה לשאר איסורי הנאה שלא הותרו מכללן תאמר באבמה"ח שהותר מכללו בדגים וחגבים (כדעת הצל"ח הנ"ל בדם) דהא כתבו התוס' בחולין קט"ו ע"ב ד"ה כה"כ וכו' דבב"ח לא חשיב הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפי' דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבב"ח לא כתיב כל יע"ש, א"כ ה"נ באבמה"ח לא חשיב הותר מכללו כיון דלא כתיב בי' כל, ואין לומר דחומרא שיש באבמה"ח שנוהג בב"נ לא תוסיף תת כח לענין לאוסרו בהנאה, ז"א דא"כ מה התחיל להקשות והרי אבמה"ח הא י"ל דמותר בהנאה מק"ו דנבילה שמטמא במגע ובמשא ומותר בהנאה וכמו דיליף במכילתא פ' משפטים (ומובא ברש"י בחומש פ' הנ"ל טריפה מנבילה בקו"ח הנ"ל יע"ש אעכ"ח צ"ל כמ"ש בחידושי חת"ס ז"ל כאן, דבאמה"ח לא שייך ק"ו זה, די"ל מה לנבילה שמותר לבני נח תאמר באבמה"ח שאסור לב"נ, א"כ עכ"ח ידע המקשן דמחמת חומרא דאמ"ה אסור לב"נ י"ל דאסור גם בהנאה, א"כ מה הקשה שוב ולחזקי' למאי הלכתא איתקש אמ"ה לדם, הא צריך ההיקש להיתרא דלא ניליף בק"ו משור הנסקל ושאר איסורי הנאה דאינן נוהגין בב"נ ואפ"ה אסורים בהנאה קו"ח אבמ"ה דנוהג בב"נ וצע"ג:

(י"ז) והנה בס' ראש יוסף חולין ק"ב ע"א הקשה לר' אלעזר דס"ל דאמה"ח נוהג בטמאים מכח ההיקש לדם כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו ח"כ מנלן דאמה"ח נוהג בב"נ מכח דנאמרה ונשנית בסיני הא למלתייהו נשנית לאקושי לדם דנוהג אף בטמאים וכמו דאמרי' בסנהדרין נ"ט ע"ב במילה ופ"ו דכיון דלמלתייהו הוא דנשנית רק לישראל נאמר ולא לב"נ יע"ש וכן קשה גם לר"מ דס"ל דאמה"ח אין נוהג אלא בבהמה טהורה לבד וטעמי' דכתיב וזבחת מבקרך וגו' וכתיב בתריה אבמה"ח א"כ מנלי' אבמה"ח לב"נ הא י"ל למלתייהו נשנית (ומרן רע"ק איגר ז"ל בתשובותיו סי' קע"ז לא ראה דברי רחש יוסף הנ"ל וגם מה שהקשה בתשו' הנ"ל וגם מה שהקשה בתשו' הנ"ל דגם לרבנן קשה דהא י"ל למלתייהו נשנית למעט טמאים ואי דאילו אינו נוהג בב"נ לא היו צריכים למעט טמאה דהא אין אחע"א, הא מ"מ לפמ"ש תוס' שבועות דף כ"ג דעל ח"ש חל איסור וכן פסק הרמב"ם, א"כ אף אם אינו נוהג בב"נ ולא הוי מוסיף מ"מ באמה"ח בכזית בשר גידין ועצמות היה מדינא חל אטמאה דמצד טמאה הוי חיש ואצטריך קרא דמי שבשרו מותר למעט טמאה והדק"ל למלתייהו נשנית יע"ש, ג"כ נעלם מעינו הבדולח שכבר הקשה כן הפמ"ג ז"ל בספרו תיבת גומא פ וירא יע"ש), ובס' אור חדש בסוגיין הקשה ג"כ למאי דאמרי' כאן דהיתר הנאה באמה"ח אתיא מהיקשא לדם א"כ מנ"ל דאמה"ח נוהג בב"נ דלמא לישראל נאמר ולא לב"נ והא דנשנית י"ל למלתייהו הוא דנשנית להקיש לדם דמותר בהנאה ע"ש, ועיין בילקוט הרועים ח"ר וגם בס' משיב נפש לכאן שטרח מאד ליישב כל הקושיות האלה, אכן לפענ"ד נעלם מכל הגאונים הנ"ל במחכ"ת ברייתא מפורשת בתורת כהנים פ' צו בפסוק דבר אל בנ"י לאמר כל חלב וגו' לא תאכלו בני ישראל מוזהרים על חלב ומה אם אמה"ח שאין חייבי' עליו כרת איסורו נוהג בב"נ כישראל חלב שחייבים עליו כרת אינו דין שיהי' איסורו נוהג בב"נ כישראל ת"ל בני ישראל בנ"י מוזהרים על החלב ואין