ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קמב

חדש לא שערוהו הני תרי גאונים בעל הפליתי בסי' ס"ה ובעל הפני יושיע ז"ל בסוגיין דף כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ומה חלב וכו' ששניהם טרחו ליישב הקושי' דנהי דלא יליף ר"ש להתיר ג"ה בהנאה מק"ו מחלב משום דחלב הותר מכללו מ"מ אמאי לא יליף זה מק"ו מדם, הרי דלא עלה על דעתם לומר דדם נמי היתר מכללו בדגים וחגבים, אלא ודאי שאני דגים וחגבים שכולם היתר שא"צ שחיטה כדאמר בכריתות כ"א ע"ב יצאו דם דגים וחגבים שכולו היתר דלא בעי שחיטה יע"ש ור"ל דלא אסרה תורה דם אלא במידי דבעי שחיטה לאפוקי דגים וחגבים דל"ב שחיטה, ואם נימא כדעת הצל"ח ז"ל דמה"ט הוי דם הותר מכללו, א"כ גם נבילה הוי הותר מכללו דהא נבילה ג"כ לא אסרה תורה אלא במידי דבעי שחיטה לאפוקי דגים וחגבים דל"ב שחיטה כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' שחיטה ה"ג ובכסף משנה שם יעוש"ה, וזה היפך דברי הגמ' בחולין דף ק"כ סוף ע"א דמסיק הש"ס דחלב הותר מכללו להדיוט ונבילה לא הותר מכללו להדיוט יע"ש ולדברי הצל"ח הרי גם נבילה הותר מכללו להדיוט בדגים וחגבים אלא ודאי שאני דגים וחגבים שהותרו אצלם כל האיסורים כגון נבילה וטריפה ואבמה"ח א"כ מה"ט לא נוכל לומר דדם קיל יען שהותר אצל דגים וחגבים דהלא כל איסורין שבתורה הותרו אצלם, משה"כ חלב בחיה דשייך בי' כל איסורין שבתורה ורק חלב הותר אצלה, בזה שפיר י"ל דחלב קיל משאר איסורין יען שהותר בחיה ודו"ק, ותימה בעיני על בעל הצל"ח ז"ל שלא עמד בזה

אמנם לפי"ז מוטל עלינו ליישב קושי' הצל"ח בסוגיין בהא דפריך הגמ' ולחזקי' למאי הלכתא איתקש דם למים ומאי קושי' הא אצטריך דלא נילף איסה"נ בק"ו משאר איסורי הנאה שאינן בכרת קו"ח דם שענוש כרת ותי' דאיכא למפרך מה לשאר איסוה"נ שלא הותרו מכללן תאמר בדם שמותר בבישול ואפי' לשיטת רש"י ורמב"ם דדם שבשלו מן התירה מ"מ הותר מכללו בדגים וחגבים ועוד דחלב יוכיח שענוש כרת ואפ"ה מותר בהנאה, אבל לפי דברינו הנ"ל דדם לא הותר מכללו הדק"ל ואין לומר כתי' הא' של הצל"ח וגם א"ל כהי' הב' דחלב יוכיח וכו' דהא י"ל מה לחלב שהותר מכללו בחי' ולכך מותר בהנאה משא"כ דם. אכן באמת קושי' הצל"ח בלא"ה לק"מ דבאמת לחזקי' לא צריך ההיקש למים לאפוקי מק"ו דשאר איסה"נ דהא יש לנו היקש אחר לאפוקי מק"ו הנ"ל כמ"ש הפני יושיע ז"ל בסוגיין בהא דפריך והרי דם דכתיב כל נפש מכם לא תאכלו דם: הא דמייתי מהאי קרא דכתיב בפרשת אחרי ולא מייתי מקראי טובא דפ' ויקרא ופ' לו, נראה משום דהתם כתבו גבי חלב וא"כ איכא למימר דאיתקש דם לחלב דשרי בהנאה כדאיתא בפ"ק דכריתות דדם וחלב איתקשו להדדי לכמה דברים דקיי"ל אין היקש למחצה משו"ה מייתי מהאי קרא דלא כתיב גבי חלב וא"כ כיון דפשטא דקרא דלא תאכל משמע איסור הנאה אדרבה משמע דעיקר קרא דכל נפש לא אתי אלא לאפוקי מהיקשא דחלב לענין הנאה כנ"ל עכ"ל הפנ"י ז"ל, והתינח לר' אבוה דלא תאכל משמע איסה"נ אבל לחזקי' דלא תאכל לא משמע איסה"נ א"כ אין לומר דקרא דכל נפש אתא לאיסוה"נ ולאפוקי מהיקשא דחלב דא"כ הול"ל בלשון לא יאכל בצירי וממילא יש לנו היקשא דדם לחלב להתירו בהנאה ופריך הש"ס שפיר לחזקי' למה לי ההיקש דדם למים וא"ש ומיושב ג"כ אריכות לשון רש"י ז"ל ולחזקי' דאמר לעיל איה"נ דחמץ מלא יאכל הא לא תאכל לא תאכלו לא משמע לי' הנאה למאי הלכתא איתקש דם למים למישריי בהנאה ומה"ת לך דניתסרו עכ"ל, ולכאורה הוא אריכות לשון ללא צורך, אבל לפי"ז ניחא דרש"י לשיטתו דדם שבישלו אסור מן התורה, וליכא למיפרך הק"ו משאר איסוה"נ משום דדם קיל שמותר בבשלו, ועכ"ח צ"ל כנ"ל דאם הקרא דכל נפש לא אתא אלא לאיסוה"נ ולאפוקי מהיקישא דחלב א"כ הול"ל בלשון לא יאכל בצירי דהא לחזקי' לא תאכל לא משמע הנאה א"כ קשה לחזקי' למאי הלכתא איתקש דם למים למישריי' בהנאה ומה"ת לך דניתסר דאין לומר דהוי ילפינן בק"ו משאר איסוה"נ ואתי היקישא לאפוקי מק"ו דהא השתא נמי יש לן היקישא דדם לחלב לאפוקי מהך ק"ו ולזה כוון רש"י ז"ל באריכות לשונו הזהב וא"ש

(יו"ד

) נחזור לענין ראשון מ"ש ביישוב דעת הרמב"ם ז"ל די"ל דיליף היתר הנאה בגי"ה בקו"ח מדם ומה דם דענוש כרת אפ"ה מותר בתנאה מכ"ש גיד וע"ז ליכא למפרך מה לדם שהותר מכללו דהא דם לא הותר מכללו ודלא כהצל"ח ז"ל דחשיב דם הותר מכללו, וס"ל להרמב"ם נמי כסברת התוס' דהכי ילפינן בקו"ח ומה דם שענוש כרת ואפ"ה הוי בכלל היתר דנבילה מכ"ש גיד דאינו בכרת ודאי דהוי בכלל נבילה וכמש"ל באורך אך לא הי' לי ראי' ברורה מן הגמרא דהיתר הנאה דדם הוא משום כשהותרה נבילה היא ודמה הותרה אכן כעת מצאתי בחידושי חת"ס ז"ל בשמעתין שכתב בד"ה ואימא כמים הניסכים ע"ג המזבח והקשו התוס' דהא לאסור בהנאה א"צ היקש דממילא ידעינן מלא תאכל וכתבו דכוונת הגמ' דמהכא לא מצי למילף דשרי בהנאה וכבר כ' הצל"ח דדבריהם תמוהים דודאי שפיר איכא למילף להיתר דאל"כ למאי איתקש דאי לאיסור א"צ היקש ומהרש"א נדחק מאד בזה, וע"ז כתב החת"ס ז"ל ליישב גם בצירוף קושיא שקשה בגמ' דחולין דף ל"ה סוף ע"ב דקאמר דההיקש דם למים למשרי דם פסילי מוקדשין בהנאה אתי ולא קאמר למשרי כל דם בהנאה אתי, לכך נראה דמעיקרא קושי' הש"ס והרי דם לא היה על דם חולין דידע כשהותרה נבלה דמה נמי הותרה רק הקשה על דם קדשים ופסולי מוקדשין דנבלתם בקבורה א"כ דמן נמי ליתסר דהא בדם קדשים אצטריך לאו בפ"ע כמ"ש תוד"ה מים כו' וע"ז מייתי הש"ס היקשא דדם למים דכתיב בפסולי מוקדשין אע"ג דנבלתם בעי קבורה אפ"ה דמן מותר בהנאה וה"ה לקדשים, והשתא א"ש ש"ס דחולין דקאמר למשרי דם פסומ"ק דהיינו ממש דברי הש"ס דשמעתין דקאי נמי אדם מוקדשין, וע"ז מקשה ואימא כמים הניסכים ע"ג המזבח, ואם אינו ענין לדם קדשים דפשיטא דאסורים, תנהו ענין לדם חולין שיאסר להנאה. ולא נימא כשהותרה נבילה דמה נמי הותרה עכ"ד ודפח"ח. ונמצא למאי דמתרץ רב אשי כמים הנשפכין ולא כמים הניסכין, הדרינן לסברא קמייתא דדם חולין דמותר בהנאה היינו משום כשהותרה נבילה דמה נמי הותרה, וא"כ שפיר יליף הרמב"ם ז"ל היתר הנאה בגי"ה מק"ו מדם ומה דם שענוש כרת אפ"ה הוי בכלל היתר הבאה דנבילה קי"ח גי"ה דאינו בכרת ודאי דהוי בכלל היתר דנבילה וא"ש כל מ"ש בזה בעזהי"ת

(י"א

) עוד אשוב אתפלא על הצל"ח ז"ל ששינה ושילש בסוגיין דדם נמי הותר מכללו בדגים וחגבים, והיאך יפרנס דברי התוס' לקמן דף כ"ג ע"ב בד"ה ומה חלב וכו' שכתבו באה"ד ולא מצי למיעבד נמי ק"ו מדם דדם אינו בכלל נבילה וכו' עכ"ל וביאר הפנ"י ז"ל כוונתם בזה דלא תיקשי אהא דמסקינן לר"ש דאסר משום דלא יליף מחלב דאיכא למפרך שכן הותר מכללו ואכתי אמאי לא יליף גיד הנשה בק"ו מדם אבל