ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קמא

ככל אבל ר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל דיש בי טעם רק דאין יכול ליתן טעם באחרים עכ"ל, והנה זה יספיק לתרץ קושי' הפלתי בסי' ס"ה הנ"ל (וכן הקשה גם הפמ"ג בשושנת העמקים כלל ט' יעו"ש) אבל לא ידענא איך יתיישבו בזה דברי הרמב"ם דהא כל הראי' דר"ש ס"ל דאין בג"ה טעם כלל מדפוטר האוכל מג"ה של בהמה טמאה דשם מיירי שאוכל הגיד בפני עצמו וא"כ עכ"ח דסובר דאב"ג בנו"ט אף בפ"ע, א"כ הא הרמב"ם ז"ל דסובר בזה לגמרי כר"ש ופוטר נמי האוכל מג"ה של בהמה טמאה גם מאיסור בהמה טומאה כמ"ש בפ"ח מה' מאכלות אסורות ה"ה (וע' במנחת חינוך ריש מצוה ג') משום דאב"ג בנו"ט א"כ ש"מ דס"ל דאין בג"ה טעם אף בפני עצמו וממילא דאינו בכלל היתר נבילה יהדק"ל דאיך רכב אתרי רכשי לפסוק דאין בג"ה טעם כלל וגם דג"ה מותר בהנאה. ועיין בס' לב ארי' על חולין ר"פ גיה"נ שכ' אורבים תירצו דס"ל להרמב"ם כיון דסתמא דמתני' דשולח אדם ירך לנכרי סובר דג"ה מותר בהנאה אף דקיי"ל דאב"ג בנו"ט עכ"ח דנקטינן כחד שינוי' בפסחים כ"ג ע"ב אליבא דריוה"ג דג"ה מותר בהנאה דיליף קו"ח מחלב דענוש כרת ואפ"ה מותר בהנאה עיין בפלתי בסי' ס"ה' ופלא בעיני דהא אדרבה הפלתי שם מדחה תירוץ זה דהרי הקשו התוס' שם על הק"ו מחלב לימא שוהנ"ס ושאר אסוה"נ יוכיחו שאינן בכרת ואפ"ה אסובה"נ ותי' דכך הק"ו מה חלב דבכרת מ"מ הוא בכלל היתר נבילה מכ"ש גיד דהוא בכלל היתר נבילה וא"כ ליכא למימר לרמב"ם הך ק"ו כאן דס"ל אב"ג בנ"ט אינו דומה כלל לחלב וא"א לומר שיהא בכלל היתר נבילה, ע"ש אמנם ראיתי בס' אור חדש הנספח לס' כתנות אור עה"ת פ' וישלח שכ' לקיים התירוץ הנ"ל משום דלדברי התוס' הנ"ל קשה קושי' חמורה מאד דא"כ מה פריך הגמ' שם, ור"ש דאסר ג"ה בהנאה למה לא יליף בק"ו מחלב דשרי בהנאה ולפ"ד התוס' הנ"ל מאי קושיא הא ר"ש ס"ל דאין בגידין בנ"ט וממילא ליכא למילף בק"ו מחלב כקושי' התוס' דשוהנ"ס ושאר איה"נ יוכיחו, ואין לומר כתירוצם דיליף בק"ו מחלב שיהא ג"ה בכלל היתר נבילה. כיון דס"ל אב"ג בנ"ט ממילא א"א לומר דג"ה הוא בכלל כב נבילה (וע' בפנ"י ז"ל בסוגיין שגם הוא הקשה כן על התוס') ועל כן מזה הקושיא היה לו לרמב"ם הכרח גדול דלאו הא בהא תליא אלא גם אי אין בגידין בנ"ט הוה היתר ג"ה בכלל נבילה וסוגיא דלעיל לרווחא דמלתא אתמר כמ"ש הרמב"ן ז"ל ע"כ דפח"ח, (ואם כי בס' או"ח הנ"ל העלה יישוב לקושיא הנ"ל על התוס' בדרך הפלפול כל מעיין בצדק יראה שאינו אלא לחדודי בעלמא), ולפי"ז להרמב"ם ז"ל הפירוש בדברי המקשן, ור"ש דאסר ג"ה בהנאה למה לא יליף מק"ו מחלב היינו שיהא בכלל היתר דנבילה מכ"ש דחלב, וע"ז מתרץ הש"ס משום דאיכא למפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה וכו' משא"כ גיד דחמיר דלא הותר מכללו י"ל דאינו בכלל היתר דנבילה, אונם קשה התינח בק"ו מחלב לא מצי למילף אבל אכתי נילף בק"ו מדם, ומה דם דענוש כרת אפ"ה הותר בכלל נבילה (וכמו שיבואר לקמן בעזהי"ת ודלא כהתוס' בסוגיין בד"ה והרי דם) מכ"ש גיד, ודם לא הותר מכללו וליכא למיפרך שום פירכא, וצ"ל כמ"ש הפליתי בסי' ס"ה אות ב' בד"ה וצ"ל וכו' (בין שני חצאי עיגול) די"ל דם יש היתר לאיסורו דדם שבישלו מותר מה"ת משא"כ גיד ודו"ק עכ"ל יעו"ש, אך התינח לר' שמעון דס"ל דדם שבישלו מותר מה"ת כדמוכח מגמ' יבמות דף קי"ד דאמר צריכא לקראי בדם ובשרצים להזהיר גדולים על הקטנים משום דבשרצים בכעדשה משא"כ בדם דשיעורו ברביעית, וקשה לר"ש דס"ל כ"ש למכות מאי איכא למימר הא לדידי' גם דם בכל שהו וא"כ לר"ש יהי' דם ושרצים שני כתובים ויהי' לר"ש גדולים אין מוזהרים על קטנים ולא מצינו בשום דוכתי, ועיין באחרונים ומחוורתא כמ"ש הפליתי סי' ק' סוף סק"א דר"ש לשיטתו דס"ל בקידושין דבר שיש היתר לאיסורו קיל א"כ דם קיל משרצים דיש היתר לאיסורו דיכול לבשלו ודם שבישלו מותר יעו"ש, א"כ ה"נ שפיר אוסר ר"ש גה"נ בהנאה ולא מצי למילף בק"ו מדם דהא איהו לשיטתו מוכרח לסבור דם שבישלו מותר. א"כ איכא למיפרך מה לדם שכן יש היתר לאיסורו תאמר בגיד שאין היתר לאיסור. והתינח לר"ש, אבל הרמב"ם דסובר דם שבישלו חייב עליו כרת, (כמ"ש הב"י ביו"ד סי' פ"ז בד"ה כתב הרמב"ם המבשל בחמי טברי' וכו' יעו"ש, א"כ אין פירכא לק"ו מדם ושפיר ילפינן היתר הנאה בגה"נ מק"ו מדם שענוש כרת ואפ"ה מותר בהנאה מכ"ש גיד וא"ש ודו"ק. (ומה שיש לפקפק ע"ז ממ"ש הצל"ח ז"ל בסוגיין בד"ה והרי דם כו' דגם דם הותר מכללו בדגים וחגבים, א"כ גם מדם לא מצינן למילף להתיר גה"נ בהנאה מק"ו, יבואר אי"ה לקמן דלענ"ד דברי הצל"ח ז"ל תמוהים בזה):

(ח) ובענין מש"ל דדם הוי שפיר בכלל נבילה ודלא כמ"ש התוס' בד"ה והרי דם כו' ראיתי כעת בס' שושן עדות מהגאון ר' וואלף באסקאוויץ זצ"ל על מס' עדיות (דף קכ"ו מדפי הספר) שכתב בזה"ל, עוד אשוב אתפלא על דבריהם הנ"ל דמיפשט פשיט להו דדם לאו בכלל בשר הוא, והא דבר זה תליא בפלוגתא דאמוראי ביומא מ"ט ע"ב וז"ל:

איבעיא להו שחט ומת מהו שיכנס אחר בדמו של פר או"ד בפר ולא בדמו של פר, ורל"ק אמר בפר ואפי' בדמו ש"פ, ר' אמי אמר בפר ולא בדמו ש"פ, ר' יצחק אמר בפר ואפי' בדמו ש"פ וכו' יע"ש בסוגי', הרי דהוא פלוגתא דאמוראי אם דם הפר נקרא פר או לא, וה"ה דתליא בפלוגתא דידהו אם דם נקרא נבילה או בשר דמאי שנא, ואדרבא, הא רב אשי שם דף נ' קאמר מסתברא כמ"ד דם איקרי פר דכתיב בזאת יבא אהרן וכו' וכן פסק רבינו ז"ל בהל עבודת יוהכ"פ פ"ה הי"ג שיכנס אחר בדמו, והיינו דדם איקרי פר הואיל ורב אשי שהוא בתרא ס"ל כן וכמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שם יעו"ש, וא"כ אדרבה לדידן דם בכלל בשר היפוך ממ"ש התוס' ז"ל עכ"ל יע"ש, וא"כ אדרבה לדידן דם בכלל בשר היפוך ממ"ש התוס' יעו"ש. ועפ"י דבריו הקדושים שפיר י"ל כמש"ל דהרמב"ם ס"ל היתר הנאה בדם הוא משום כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדפסק בה' עבודת יוה"כ הנ"ל דדם איקרי פר וה"ה דאיקרי נבלה או בשר, והא דיליף בגמ' כאן היתר הנאה דדם מהיקישא למים, ולא יליף מהא דכשהותרה נבלה היא ודמה הותרה, היינו משום דרוצה לתרץ גם אליבא דר' חנינא ור' אמי דס"ל ביומא הנ"ל בפר ולא בדמו ש"פ וס"ל דדם לא איקרי פר וה"ה דלא איקרי נבלה או בשר ומסתמא גם אינהו ס"ל כהלכתא דקיי"ל כר"א לגבי חזקי' וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות הלכה ט"ו יע"ש ע"כ מתרץ הש"ס גם לדידהו ניחא דדם מותר בהנאה משום דאיתקש למים. אבל לדידן דקי"ל דדם איקרי פר וה"ה דאיקרי נבלה אי בשר ל"צ להיקש להתירו בהנאה רק מותר מטעם דנבילה היא ודמה הותרה וא"ש כל מש"ל בזה:

(ט) ועתה אבוא אל מ"ש הצל"ח ז"ל דדם נמי

הותר מכללו בדגים וחגבים. והנה זה דבר