ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א יג

וסתפק ישעי' בחזות הקשה לחזקי' בלבד, רק יוסיף לנבא ולקרוא בשם גם את האיש, אשר יבא למלוך תחתיו, וכאשר עשה שמואל בשעתו באמרו לשאול קרע ה' את הממלכה כו' ונתנה לרעך כו'): ואם אך זאת יעשה ישעי' – אז בבר לא יועילו רחמים בדין, שאם אך יוסיף בנבואתו לזכות את כתר מלכות חזקי' לרעו הטוב ממנו אז אין מלכות נוגעת בחברתה" ואין להשיב עוד. על כן תיכף כשאמר ישעי' כי מת אתה, הפסיקו חזקי' בדבריו "כלה" נבואתך "וצא" כלומר: אחת שאלתי מעמך: "כלה נבואתך בזה שכבר אמרת, "וצא" לא תוסיף לדבר, פן גם תקרא בשם את יורש כסאי וחבלת בזה את תקותי האחרונה לרחמי שמים

ובזה נבין ג"כ את דברי הש"ס החמורים (סנהדרין י"ז א' ) גבי אלדד ומידד, שהקשה שם למ"ד משה מת יהושיע מכניס" אמרו, אטו מינח ניחא לי' למשה, כלומר ולמה אמר מי יתן והי' כל עם ה' נביאים ? ועל זה מתרץ הש"ס "לא סיימוה קמיה" והוא פלאי, דא"כ הדרא קושי' לדוכתה, דאם לא גלה למשה מה שאמרו, א"כ איך אמר לו אדוני משה כלאם ל אבל לפי"ז א"ש כי גם משה רבינו ע"ה, אף שבודאי הגיד לו יהושע תוכן נביאתם של אלדד ומידד "משה מת" שהלא בשביל כך אמר לו "כלאם" – בכ"ז לא נרעש ולא נפחד מאומה מנבואה זו שגם הוא ידע היטב שלעולם אל יתיאש אדם א"ע מן הרחמים אבל אלמלא ידע משה שגם גמרו אלדד ומידד את נבואתם וגם בשם יהושע המכניס קראו - כי אז ידע שאין תרופה לחזות קשה ההיא ולא הי' יכול לשמוע את הדברים הקשים בשקט רוח כזאת. וזהו כוונת חז"ל, אלא למ"ד משה מת יהושע מכניס מינח ניחא לי' למשה ? "לא סיימוה קמיה" כלומר לא כלו, לא גמרו לפני משה את הכל, שרק את ראשית דברי אלדד ומידד – משה מת-- הגידו למשה, וזאת לא פעלה עליו מאומה כי הי' מצפה לרחמים, אך את "סוף דבריהם" "יהושע מכניס" שהוא הקוץ היותר מכאיב בנבואה זו – "לא סיימוה קמיה" (המדרש והמעשה פ' חיי שרה בשם א"ז הגאון מ' דוב זאב ליבשיטץ ז"ל אבדק"ק סרעדניק בספרו שו"ת מע"ח ח"ב), ודפח"ח

ת"ר ו' דברים עשה חזקי' המלך על ג' הודו לו כו' גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו - בס' דבש לפי מהגאון חיד"א ז"ל במערכת אל"ף פלפל בד' הטור ורמב"ם אם חייב בכבוד אביו רשע, וכתב שם דקשה לדעת הרמב"ם דאף אם אביו רשע חייב בכבודו, ממ"ש חז"ל כאן ובפסחים נ"ו א' דחזקי' גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו, ותי' בשם מהר"י סג"ל דכ' בס' בגדי אהרן דאאע"ה לא היה חייב בכבוד תרח דשלשה שותפין יש באדם כו' ותרח ויתר חלקו שמסרו לנמרוד עכ"ד. וה"נ אחז ויתר חלקו שמסרו למולך כדאי' בסנהדרין. והמעיין בפירש"י פסחים נ"ו א' ד"ה גירר עצמות אביו יראה דבלא"ה לק"מ. וע"ע ביערת דבש בדרשה ראשונה כשנתמנה לדרשן בק"ק פראג מ"ש על קושיא זו]

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אר"י בר"ח הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש כו' -- ברי"ף שעל הע"י כ' בשם מורו ז"ל שדקדק בכתוב שאמר הנה נא ידעתי וכי עד עכשיו לא הכירו באלישע הנביא שהיה קדוש (וע' ברשב"ם פ' תולדות בפ' והנה תומים בבטנה בכל דבר חידוש רגיל לומר והנה) לזה דריש ר' יוסי שהידיעה שנתחדשה עכשיו היה לפי שאמר שלמה הע"ה מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ומינה משמע דמושל מקשיב על דבר צדק כל משרתיו צדיקים ועכשיו חדשה ואמרה הנה נא ידעתי שאין לדייק הכתוב כך שהרי אלישע הוא קדוש ואין משרתו קדוש ודפח"ח – אך קשה מגמ' דחולין ד' ב' דאמר, לא ס"ד, מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, הא לדבר אמת משרתיו צדיקים הרי דבאמת דייקינן הכתוב כך, וצ"ע

י"ב. המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם פי' המפורשים בדרך מליצה, כי המתפלל לה' ומאמין בהשגחתו ית' כשהוא כורע ויורד ר"ל עד לעפר בכ"ז לא יתרעם על מדותיו ית' אלא כורע בברוך וכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה. וכשהוא זוקף ועולה מעלה מעלה על במתי האושר וההצלחה לא יבעט ח"ו לאמר כחי ועוצם ידי כו' אלא זוקף בשם ותולה גדולתו בה' ית"ש כי הוא הנותן לו כח לעשות חיל

אר"א בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא כו' פי' בספר ישועת יעקב או"ח סי' רל"א. דהנה בש"ס דשבת דף פ"ט בהא דאמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו לפני והשיב כמה ימי שנותיו ע' שנה דל כ' דלא ענשת עלייהו פלגא דלילות פלגא דמיכלא ומישתא וכו' א"כ בהחשב חלק המצות ג"כ המה חלק רביעית דאף דנחשבו להאדם מעת שנברא מ"מ דל פלגא דלילות ופלגא דמיכלא ומישתא וכו'. ממילא כשאדם הוא בך שבעים שנה אין בידו שכר מצות רק י"ח שנה דהיינו י"ז שנה וחצי. ואמנם כשהאדם מקיים כמו שמבואר כאן דיכוין בהנאת עצמו ג"כ לעשות רצון קונו א"כ כשהוא בשנת י"ח הרי הוא כאדם אחר שהגיע לשבעים שנה. דראב"ע היה מכוין כל עניניו לעשות רצון בוראו וכשהיה בשנת י"ח היה בגדר בן שבעים. והנה באמת הא דאין מזכירין יצ"מ בלילות משום דבלילה לא היו עובדים את פרעה וגם אין לומר הללו עבדו ה' ולא עבדי פרעה דאין עבודה בלילה ומה נ"מ אם ישנים במצרים או בארץ. אמנם האדם אשר מקיים בעצמו בכל דרכיך דעהו וגם כשהוא ישן עובד ה' כי תכלית כוונתו למען ינוח גופו מעט ויוכל לעבוד ה' ביתר שאת גם בלילה לא שכב לבו וא"כ כשהיה במצרים היה המנוחה בעת שינה לעבוד את פרעה ועכשיו גם בעת שינה עובד את ה' ראוי להזכיר יצ"מ בלילות. וראב"ע אף שהיה במדרגה זו שאף בהיותו בן י"ח כבר היה בן שבעים, אמר אעפי"כ לא זכיתי, דהיינו דלא נצחתי לאחרים לומר יצ"מ בלילות, שאין כל אדם זוכה לכך לקיים דבר זה, עד שדרשה בן זומא וכו' עכ"ד ודפח"ח

אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים, אחרי עיניכם זו הרהור עבירה עיין רש"י ד"ה וכן וכו' נדחק כי אטו שאר עבירות אינם תלויים בלב, אמנם הענין כי שאר העבירות ילדי התאוה התחלתן מן העינים כמאמר חז"ל עין רואה ולב חומד וכו, וא"כ הי' לו לומר לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם, ולמה אמר תחלה אחרי לבבכם, אלא מוכח כי אחרי לבבכם זו מינות ואפיקורסות מתחלת מן הלב כי יתחיל לחשוב דעות נפסדות ואמונות זרות ואח"כ ילך אחרי שרירות עיניו ויתמכר אל מעשים רעים וחטאים, וזהו שמביא ראיה שנאמר אמר נבל בלבו אין אלהים, ואח"כ השחיתו התעיבו עלילה (מובא באוהל יעקב בפתח: האוהל לספר דברים בשם הגאון מ' העשיל אשכנזי אבד"ק לובלין ודפח"ח)

יג. ת"ר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו ק"ש של ר"י הנשיא א"ל רב לר' חייא לא חזינא לי' לרבי דמקבל עלי' (עול) מלכות שמים א"ל בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים -- בהקדמה מהמו"ל ספר בנין אריאל עה"ת