ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קלט

משא"כ חמץ, ומה שהקשה דלפי"ז נבילה ושאר איסורין דאינם בכרת איך ילפינן מחלב וחמץ כיון דאיכא למפריך מה להנך שכן ענוש כרת, כבר כתב החת"ס זאל על סוגיות הש"ס דף ס"ח דגבי נבילה נמי דרשינן כל נבילה לרבות ח"ש א"כ איכא תלתא קראי בחלב ובחמץ ובנבילה ומינייהו ילפינן לכה"ת כולה וא"ש. ומה שהקשה הרי"ט אלגאזי שם עוד על המהרלב"ח ז"ל שכתב דלפי"ז חמץ בי"ד מו' שעות ולמעלה אינו אסור מה"ת בכל שהו, והוא דבר תימה דשאר איסורין שיש להם שעת הכושר כיום הכפורים ושבועה ילפינן מחמץ לאסור ח"ש ואיך לא נלמוד לאיסור חמץ מו' שעות ולמעלה והוא קושי' גדולה מאד, נלע"ד דאיסור חמץ מו' שעות ולמעלה היא חידוש שחידשה תורה דבאמת לא מצינו בכל התורה יום שמקצתו מותר ומקצתו אסיר רק בחמץ מו' שעות ולמעלה א"כ אין לך בו אלא חידושו רק שיעור שלם אבל לא ח"ש, וכמ"ש כעין זה הפמ"ג לאו"ח בפתיחה כוללת תחלק הא' אות י"ז אף למאן דיחלוק על רלב"ח מ"מ א"ש בשר בחלב אפשר מדרבנן לא מה"ת דבחולין ופסחים אמרינן בב"ח חידוש הוא וקי"ל לא חידושא גמר מעלמא ולא עלמא מחידושא וא"כ אף דשאר איסורין ילפי' במ"מ מכל חלב א"ש מה"ת הא בב"ח לא רק מדרבנן עכ"ל ע"ש, וה"נ, דכוותי' אע"ג דילפינן לאסור ח"ש מה"ת בכל איסורין מחלב וחמץ ונבילה, מ"מ באיסור חמץ מו' שעות ולמעלה דחידוש הוא כנ"ל, לא ילפינן מכל הני לאסור ח"ש מה"ת דקיי"ל לא חידושא גמר מעלמא וכו' כנ"ל ואולי זה הוא טעם וסברת המהרלב"ח בזה:

(ג) ועפ"י דברי הגמ' דחולין ק"כ ע"א הנ"ל ניחא נמי מה דלכאורה קשה על מש"ל דלר' עקיבא ור' יוחנן דס"ל משרת בנזיר אתי להיתר מצלא"ס עכ"ח דבנזיר ח"ש אסור מה"ת (וכמ"ש בספר החיים סי' תמ"ב וגם בס' עבודת עבודה על מס' ע"ז דף ס"ו ע"א דלא שייך לומר היתר מצלא"ס רק אם עכ"פ ח"ש אסור מה"ת ולכך כיון דנקרא איסור שייך לומר היתר מצלא"ס אבל אם ח"ש מותר מה"ת א"כ הרי הוא היתר בפ"ע לא שייך לומר היתר מצלאיס דאין בו איסור כלל עכ"ל ע"ש) א"כ קשה לרע"ק ולריו"ח למה לי כל חלב לח"ש הא הוי קו"ח מנזיר אבל לפ"ז ניחא דחלב לא אתי מנזיר שכן היוצא מן הגפן לא הותר מכללו כדאיתא בגמ' דנזיר דף מ"ד ע"א משא"כ חלב שהותר מכללו וא"ש -- אך אי קשיא הא קשיא לכאורה למה לא אמר הגמ' בחולין ק"כ הנ"ל דחלב מחמץ לא אתי שכן יש לו חומר דבל יראה משא"כ חלב וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' פסח הנ"ל, ויגעתי ומצאתי בקונטרס נייח נפשי' שבס"ס מנוחת אשר שגם הוא הקשה כן, ונלע"ד דהגמ' דחולין אזיל בשיטת הר"ן ריש פסחים דטעמא דבל יראה בחמץ הוא משום דחמץ בכרת וגם לא בדילי מיני' כולי שתא ולכך גזרה עליו התורה שיהא בבל יראה כי היכי דלא ליתי למיכל מיני' ולפי"ז ל"ה חמץ חמור כלל מחלב במה דעוברי' עליו בב"י דהרי גם בחלב הי' עובר בב"י רק כיון דבדילי מיני' לא חיישי' שיבוא לאוכלו משא"כ חמץ וז"ב, ובזה אפשר לתרץ קושי' התוס' בחולין שם שהקשו לריוה"ג למה לי קרא נפש בחלב לילף מחמץ וליכא למימר דחלב הותר מכללו הא ריוה"ג סובר בבהמה מיהת לא הותר מכללו ואין לומר מה לחמץ שאסבה"נ הא ריוה"ג סובר חמץ מותר בהנאה (וע"ש במהר"ם לובלין מ"ש ע"ד תוס' הנ"ל ובס' לב ארי' מיישב קושיתו בזה עיי"ש) ולפי"ז ניחא דלמ"ד חמץ לאחה"פ אסור ודאי י"ל כהר"ן הנ"ל דטעמא דב"י משום דלא ליתי למיכל מיני' אבל לריוה"ג ושאר תנאי דס"ל חמץ לאחה"פ מותר כבר הוכיח במישור הגאון בעל חת"ס ז"ל בחידושיו לפסחים (דפוס ירושלים תרע"ג) דף ה' מדפי הספר, דלדידהו אי אפשר לומר כדברי הר"ן הנ"ל ע"ש באריכות, א"כ כיון דלריוה"ג בל יראה בחמץ עכ"ח גזיה"כ הוא ולא מטעם שיבוא לאוכלו א"כ שפיר נחשב בל יראה בחמץ חומרא לגבי חלב ואצטריך שפיר נפש בחלב ולא אתי מחמץ משום די"ל מה לחמץ שחמור שכן עוברין עליו בב"י ובב"י ומיושב קושי' התוס' וא"ש:

(ד) בגמרא עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה. בס' משיב נפש מביא קושיא בשם כנפי יונה מנ"ל מנבילה דכל איסורי' שבתורה אסבה"נ דלמא להכי פרטה התורה לגר כו' או מכור לנכרי להורות דאין היתר לנבילה לבטלה ברוב, דיבש ביבש אסור לבטלו מה"ת לכתחלה כמ"ש בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה עכ"ל. ונ"ל דהנה גם בחת"ס בתשו' חיו"ד סי' שי"ט כתב ג"כ דמוכח מה"ת שלא לבטל איסור לכתחלה דאלת"ה למה נשליך טרפה לכלב ונבילה לגר ולנכרי ולמה לא נבטלנו חד בתרי וכו' יעו"ש בלשונו הטהור, א"כ כיון דכבר כתיב בפ' משפטים בטרפה לכלב תשליכון כו' כבר מוכח דביבש ביבש אסור לבטל אי' מה"ת לכתחלה וא"כ מדוע פרט הכתוב בפ' ראה שנית לגר אשר בשעריך וגו' להורות זה אלא ודאי לגלות דכ"מ שנא' ל"י ל"ת א' איסור אכילה וא' איסה"נ במשמע ולק"מ:

(ה) בדף כ"ב אותו אתה משליך לכלב וא"א משליך כו' כל אי' שבתורה, פירש"י דבלאו אותו לא מצי למדרש מדאצטריך קרא למישרי' דאיצטריך ללמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי', והתוס' לא ניחא להו בתירוץ רש"י ולכן כ' תירוץ אחר, ולפענ"ד נראה ג"כ לתרץ קושי' רש"י ז"ל עפ"י מ"ש בס' לב ארי' על חולין דף מ"ב דאף מ"ד דס"ל טריפה חיה מודה הוא בדריסת ארי דאינה חיה רקרא דלכלב תשליכון אותו דמיני' יליף הרמב"ם ז"ל דטריפה אינה יכולה לחיות ואינה ראוי' אלא לכלב (ועי' בטור יו"ד סי' כ"ט ובב"י שם) ויישב בזה כמה קושיות וגם אני כתבתי בזה בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר אות דרוסה פלפול נעים ע"ש, וע"כ כאן דהלימוד מאותו אותו אתה משליך וכו' קאי לר' יהודא א"כ א"ש דבלאו אותו לא מצי למדרש מגופי' דקרא מדאצטריך קרא למישרי, די"ל דקרא דלכלב תשליכון לא אתי למישרי רק לגלויי אתא דאף דבשאר טריפות טריפה חי' מ"מ בבשר בשדה טריפה דהיינו בדריסת ארי כמ"ש הרמב"ם ז"ל, לכלב תשליכון אותו דבזה לכ"ע טריפה אינה חי', וכ"ת מאי נ"מ הא אנן קיי"ל בכל מיני טריפות טריפה אינה חי', ז"א דהא כאן לר' יהודא קיימינן ואיהו ס"ל טריפה יולדת ומכ"ש דחי' וכמ"ש בכרתי ופלתי יו"ד סי' ק"ב (בפלתי אות ד' ד"ה ובחידושי וכו' ע"ש) א"כ שפיר א איצטריך קרא דלכלב תשליכון להורות אע"ג דבכל טריפות טריפה חי' מ"מ בטריפות דדרוסה טריפה אינה חי' ומשו"ה אצטריך ללמוד מאותו דתיבת אותו מיותר ולא הול"ל אלא לכלב תשליכוהו וכבר מוכח דאינה חי' ומדכתיב אותו ילפי' שפיר אותו אתה משליך לכלב וא"א משליך לכלב כל איסורי' שבתורה וא"ש: