ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קלח

יוחנן דס"ל בפסחים מ"ג ומ"ד כר' עקיבא דמשרת אתא להיתר מצטרף לאיסור בנזיר הרי גלי רחמנא באיסורי נזיר דהייינו אסור מה"ת דאל"כ היאך מצטרף חצי זית פת לחצי זית יין והלא אין שני היתירים מצטרפים להיות איסור אעכ"ח דנזיר אסור בח"ש מה"ת, וכ"כ הגאון מהר"ש קלוגר זצ"ל בספר החיים סי' תמ"ב דאף דס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ מודה דלר"ע דס"ל משרת להיתר מצלא"ס עכ"ח ס"ל דח"ש אסור מה"ת ור"ל קאמר אליבא דרבנן דסול משרת לטע"כ יע"ש ומובא בילקוט הרועים ח"ר אות א" הב' יע"ש א"כ ממילא כר' יוחנן א"צ קרא בחמץ לאסור ח"ש דהא נוכל ללמוד מנזיר דג"כ הי' לו שעת הכושר ואפ"ה ח"ש אסור בו מה"ת וממילא הה"ד או כ"ש בחמץ דח"ש אסור בו מה"ת, וא"כ ממילא י"ל דחזקי' סובר כר' יוחנן דמשרת אתא להיתר מצלא"ס (ובפרט לפימ"ש הרא"ש בחולין פ' גיה"נ סי' י"ז דחזקי' הי' רבו של ר' יוחנן וכ"כ ביד מלאכי כללי האלף סי' ל"ט ע"ש ודאי די"ל דס"ל כר' יוחנן תלמידו דמסתמא הרב והתלמיד בחדא שיטה שייטו היכא דלא אשכחן דפליגי כנודע) א"כ גלי רחמנא בנזיר דח"ש אסור גבי' מה"ת וילפינן מיני' גם לחמץ וא"צ לא יאכל לח"ש ולכך שפיר יליף מלא יאכל דחמץ אסבה"נ, והתינח לחזקי' דס"ל כר' יוחנן, אבל התנא ר' יהודא דעכ"ח לא מצי סבר כר' יוחנן וכר' עקיבא דמשרת אתא להיתר מצלא"ס, דא"כ תיקשי קושי' הגמ' בפסחים מ"ד סוף ע"א, דנילף מנזיר היתר מצטרף לאיסור בכל התורה כולה, ואין לומר כתירוץ הגמ' משום דנזיר וחטאת ה"ל שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין, דהא ר' יהודא סובר בכל הש"ס דשני כתובים הבכ"א מלמדין, א"כ עכ"ח לומר דר' יהודא סובר דמשרת אתא לטע"כ ולא להיתר מצלא"ס, א"כ לא גלי רחמנא בנזיר דח"ש אסור גבי' מה"ת, וא"א למילף חמץ מנזיר אלא מכל חלב וזה אי אפשר דחמץ קיל דהי' לו שעת הכושר ואין ראי' מחלב, א"כ ממילא אצטריך לא יאכל לאסור ח"ש כמ"ש הרמב"ם ז"ל, ושוב לא קשה קושי' הפנ"י הנ"ל לחזקי' למה שני קרא לכתוב לא יאכל בצירי לר' יהודא, תיפוק לי' מקו"ח דנותר ושאר איסה"נ שאינן בבל יראה, דז"א דלר' יהודא באמת צריך למכתב לא יאכל בצירי לאסור ח"ש בחמץ וכקושי' הנ"ל על הרמב"ם באמת כנלע"ד נכון מאד בעזהי"ת:

(ב) וראיתי בחכמת שלמה על שו"ע או"ח סי' תל"א שהקשה לרלב"ח הנ"ל דאיסור שהי"ל שעת הכושר אין ללמוד מחלב, א"כ מה קאמר בפסחים כ"ב ובב"ק מ"א ממשמע שנא' סקל יסקל השור אינו יודע שהיא נבילה ומה ת"ל לא יאכל את בשרו הא איצטריך לא יאכל לאסור ח"ש דכיון דשור הנסקל הי' לו שעת הכושר אין ראיה מחלב יע"ש -- ובמח"כ לא ראה תשו' הרשב"א סי' תל"ט דבנבילה דכתיב לא תאכלו כל נבילה דרשינן כל לרבות ח"ש, א"כ שפיר קאמר מאחר שנא' סקל יסקל השור וידעי' שהיא נבילה וכתיב בגופי' כל לרבות א"ש א"כ מה ת"ל לא יאכל וגו' וא"ש (שו"ר כן בס' ילקוט הרועים ח"ב דף כ"ה ע"א והנאני) ועיין בחתם סופר על סוגיות הש"ס דפוס ירושלים תו' שנת תרנ"ג דף ס"ח בד"ה גופא וכו' ע"ש ועוד הרי ידוע מ"ש הפמ"ג ז"ל בפתיחה לה' שחיטה דוזבחת ואכלת הוא אכילת רשות ול"ש בי' אכילה בכזית ולכך על העשה דשאינו זבוח עובר גם בכ"ש א"כ שפיר מאחר דהיא נבילה אסור גם כ"ש מכח העשה דשא"ז א"כ מה ת"ל לא יאכל וגו' -- ועוד י"ל דהא הקשו התוס' בב"ק מ"א ע"א בהא דקאמר איני יודע שהיא נבילה וכו' דהא אצטריך לבן פקועה דלא בעי שחיטה ותי' בשיטה מקובצת שם דהברייתא אזיל אליבא דר' מאיר דאמר בן פקועה טעון שחיטה ע"ש, א"כ לפי"ז פריך שפיר ומה ת"ל לא יאכל, ואין לומר דאצטריך לאסור ח"ש, דהא ר"מ דאמר בע"ז דף ס"ו ע"א דכל איסורין מצטרפין זה לזה שנא' ל"ת כל תועבה כל שתיעבתי לך וכו' עכ"ח דס"ל דכל איסורין שבתורה אסורים בח"ש מה"ת וכמ"ש בעל חכמת שלמה בעצמו בספרו עבודת עבודה לע"ז דף ס"ו ע"א דמילתא דר"מ דכל איסורין מצטרפין זע"ז לא שייך רק אם נימא דח"ש אסור מה"ת א"כ נקרא איסור ושייך בי' לומר כל שתיעבתי לך דהרי אף אם לא יצטרפו הוי תועבה עכ"פ דגם ח"ש אסור מה"ת ולכך שייך לומר כל שתיעבתי לך וכו' ולכך נהי דאכילה בכזית מצטרפי' עכ"פ להדדי להיות לוקה עליהם אבל אם ח"ש מותר מה"ת א"כ אם לא יצטרפו אינו בכלל כל שתיעבתי לך דהרי מותר הוא לגמרי לכך ודאי דאין מצטרפין ע"ש א"כ כיון דברייתא אתי' כר"מ כשיטה מקובצת הנ"ל פריך שפיר מה ת"ל לא יאכל דהא לר"מ אסור ח"ש מה"ת בכל איסורין שבתורה מדמצטרפין זע"ז א"כ אין לומר דאצטריך לא יאכל לאסור ח"ש בשור הנסקל דמי גרע שור הנסקל מכל איסורין שבתורה דח"ש אסור בהו מה"ת וא"כ לא קשה על מהרלב"ח כלום די"ל דסובר כתירוץ השיטה מקובצת הנ"ל דהברייתא דאיני יודע שהיא נבילה ר' מאיר היא ולר"מ הא ח"ש אסור מה"ת בכל איסורין שבתורה כנ"ל וא"ש (וע"ש בעבודת עבודה לע"ז דף ס"ו ע"א שכתב דמה דס"ל לר"ל ח"ש מותר מה"ת היינו רק לרבנן דר"מ, דר' יוחנן ס"ל אף לרבנן אסור ח"ש מה"ת ור"ל ס"ל דלרבנן מותר ח"ש מה"ת, אבל לר"מ דס"ל כל איסורין מצטרפין זע"ז ודאי דח"ש אסור מה"ת ומה דפריך הש"ס ביומא מברייתא דכל חלב לרבות כוי וח"ש ולא משני דר"מ היא היינו מכח דזה הוי ספרא וסתם ספרא הוי ר' יהודא ולא ר"מ ולכך לא ניחא לי' לאוקמא כר"מ אבל לר"מ ודאי דח"ש אסור מה"ת עכ"ל. ולפענ"ד עדיין קשה מיומא דף ע"ג ע"ב דפריך הגמ' אמתני' דיוה"כ אסור באכילה ובשתי' אסור ענוש כרת הוא ומשני לא נצרכה אלא לח"ש ופריך הגמ' הניחא לריו"ח דא' ח"ש אסור מה"ת אלא לר"ל מאי איכ"ל, ולהנ"ל מאי פריך תא סתם מתני' ר"מ היא ולר"מ גם ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת וצ"ע). כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא אבל בעיקר הדברים שכ' הגאון בעל ח"ש ז"ל דשור הנסקל הי"ל שעת הכושר ואין ראי' מחלב, תמה אנכי דנעלם ממנו דברי התוס' פסחים דף כ"ה ע"א ד"ה מה לחמץ וכו' שכ' דשוהנ"ס לא הי' לו שעת הכושר לאכילה וכתב במהרש"א שם כוונתם דקודם שנגח נמי בחיים באיסור אכילה עומד יע"ש א"כ שוה ממש לחלב דלא הי' לו שעת הכושר לאכילה (דאילו להנאה חלב מותר בהנאה) והה"ד שוהנ"ס נמי לא הי"ל שעה"כ לאכילה ואין חומרא מצד זה בחלב יותר מבשוהנ"ס ושפיר נוכל למילף איסור ח"ש בשוהנ"ס מחלב ופריך הגמ' שפיר מה ת"ל לא יאכל ולק"מ על הרלב"ח ז"ל, [ועפ"ד הצל"ח בסוגיין ד"ה יתיב ההוא מרבנן וכו' יש ליישב קצת דברי החכמת שלמה דו"ק ותשכח]

והנה בראש הס' פמ"ג או"ח בפתיחה לה' פסח הביא ד' רלב"ח הנ"ל דצריך קרא בחמץ לח"ש משום דהי"ל שעה"כ ולא אתי' מחלב, וכתב ע"ז, וקשה למה לי כל חלב לח"ש הא ק"ו מחמץ וי"ל דמה לחמץ שעובר בל יראה ע"כ, ובעניי לא ידענא מדוע לא תירץ כהגמ' חולין ק"כ ע"א דחלב מחמץ לא אתי שכן לא הותר מכללו תאמר בחלב שהותר מכללו ע"ש (וע' ברי"ט אלגאזי בקהלת יעקב דפוס לבוב דף מ"ה עמוד ג' וד' שהקשה ג"כ כקושי' הפמ"ג וניחא לי' בגמ' הנ"ל דחלב מחמץ לא אתי דשאני חמץ שלא הותר מכללו משא"כ חלב וחמץ לא אתי מחלב דשאני חלב שלא הי"ל שעה"כ