ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קלא

ושקידה בש"ס ופוסקים אם לא נמצא ההיפך מסברתי זה ועיין בס' חיי אדם כלל ק"ל דין י"ב דמסיק דעכ"פ מדרבנן חייבות בסיפור יצ"מ כיון דחייבות בד' כוסות וקיי"ל דאם שתאן שלא על הסדר לא יצא וא"כ עכ"ח חייבות בהגדה כדי שתשתה על הסדר וכ"כ תוס' להדיא בסוכה ל"ח ע"א ד"ה מי שהיה יעו"ש, ובקיצור שו"ע סי' קי"ט ס"ב כתב דגם הנשים חייבות בסיפור יצ"מ אך לא גילה דעתו אי מדאוריי' או מדרבנן דוקא ואין להאריך בזה יותר: (שוב לאח"ז ראיתי בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן ט"ו אות ט' שכתב בשם ס' כפי אהרן שקריאת הגדה היא מ"ע שהז"ג ואין הנשים חיבות משום דלמצוה דאורייתא לא מהני הטעם דאף הן היו באותו הנס יעו"ש, ופלא שלא זכר שר דברי החיי אדם כלל ק"ל דין י"ב הנ"ל, ושי"ר שגם בס' שמחת הרגל להחיד"א ז"ל על הגדה של פסח כתב קודם כהא לחמא עניא בזה"ל, ודע דנשים חייבות בהגדה ודלא כהרב בית דוד עכ"ל, וע"ש עוד מ"ש בהשמטות שבסוף הספר, ופלא על בעל שדי חמד זצ"ל שלא ראה כל זאת)

(כ"ד

) וכעת יצא לאור ס' לקוטי סופר על תרי"ג מצות ח"ר וראיתי שכ' במצוה כ"א בסוג אשה בשם כלי חמדה עה"ת פ' וארא שכתב דדוקא מ"ע שממתן תורה ואילך נפטרו הנשים מכח היקשא דתפילין היכא דהוי מ"ע שהז"ג משא"כ מ"ע דקודם מ"ת כגון סיפור יצ"מ נשים חייבות אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג, ואע"ג דמצות תפ לין נאמרה ג"כ לפני הדיבור מ"מ לא היתה נוהגת בפועל אלא לאחר הדיבור, ועיין בקונטרס מבן המחבר הנדפס בכלי חמדה הנ"ל סוף חלק ויקרא -- ולפענ"ד י"ל עפ"י סברא זאת דגם לר' יהודא דס"ל סומא פטור מכל המצות בב"ק פ"ז ע"א מקרא וזאת המצוה והחוקים והמשפטים (דברים ו' א') כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחוקים וסומא שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים, וקרא הנ"ל מוסב על המצות שאמר להם מרע"ה אחר מתן תורה, א"כ י"ל דדוקא ממצות שממ"ת ואילך נפטרו הסומים, אבל במ"ע דקודם מ"ת כגון סיפור יצ"מ גם סומא חייב, ועיין ברמב"ן עה"ת דברים (ה' כ"ח) ותמצא מבואר כן להדיא דקרא וזאת המצוה והחוקים והמשפטים דמיני' יליף ר"י לפטור סומא מכל המצות, מיירי רק במצות וחוקים שאמר להם מרע"ה לאחר מתן תורה, ממילא שפיר י"ל דקאי עלייהו היקשא דר"י לפטור סומא, אלל בסיפור יצ"מ שאמר להם מרע"ה עוד קודם מ"ת זה לא נכלל בהיקש זה וי"ל דגם הסומא חייב -- ובזה מיושב שפיר קושי' ספר המכריע המובא בס' משיב נפש לפסחים דף קט"ז ע"ב בהא דאמר ראב"י סומא פטור מלומר ההגדה, כתיב הכא בעבור זה, וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומין אף כאן פרט לסומין, והקשה בס' הנ"ל מה יענה ראב"י לר"י דס"ל סומא פטור מכל המצות א"כ למה לי הגז"ש דהא בלא"ה בכל התורה סומא פטור ממצות, וע"ש מ"ש בזה ולפי"ז בלא"ה ניחא דהא סיפור יצ"מ נאמר קודם מ"ת ובזה גם לר"י הוי סומא חייב ולכך איצטריך שפיר הגז"ש לפוטרו וא"ש

ועוד י"ל דבאמת טעמא דר"י דסומא פטור מכל המצות אינו מבואר בברייתא רק רב שישא ברי' דרב אידי בב"ק פ"ז ע"א אמר טעמי' דר"י משום דכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים, אבל ראב"י י"ל דסובר טעמא אחרינא משים דרוב מצות שבתורה אינם נוהגים אלא ביום כגון ציצית ותפילין שופר ולולב ומילה ובנין ביהמ"ק ועבודת הקרבנות וכ', ומשו"ה הסומא פטור מהם, כדקי"ל בחו"מ סי' ז' ס"ב סומא בשתי עיניו פסול לדון, וכתב בסמ"ע סק"ב הטעם כיון דלכ"ע בלילה אסור לדון וכזה ביממא לילה הוא יעו"ש, (ומ"ש ר"י סומא פטור מכל המצית כל לא דוקא אלא רוב דרובו ככולו). אבל במצה ומרור ואכילת הפסח וכל מצות הנוהגות בלילה דוקא, אה"נ גם לר"י הסומא חייב בהם, וא"כ סיפור יצ"מ דג"כ הוא בלילה דוקא בשעה שמצה ומרור מונחים על השלחן, גם סומא חייב בו, ולכך אצטריך גז"ש דזה זה לפטור הסומא מסיפור יצ"מ, ולק"מ

והנה בקונטרס מבן המחבר כלי חמדה סוף חלק ויקרא הנ"ל כתב עוד בעיקר ד' החינוך מצוה כ"א דס"ל דנשים חייבות בסיפור יצ"מ אף דהוי מ"ע שהז"ג י"ל לפמ"ש בס' שפת אמת לס' ויקרא דל"ב למרן הגה"ק מגור זצ"ל טעם חדש על מה דאין מברכין על סיפור יצ"מ כיון דמצד השכל ג"כ חייבין להודות ולהלל למי שעשה לנו הנסים האלה שמו דאיתא עבדא דמפיק לי' מארי' לחרות ויהיב לי' כספא ודהבא אית לי' לשבחא וכו' ולכן ל"ש ע"ז לברך א"ק במצותיו וצונו כיון דבל ציווי ג"כ אנחנו חייבין לעשות עכ"ד ודפח"ח, ובאמת כבר קדמו בזה גדולי האחרונים בהך טעמא דאין מברכין על מצות שכליות וכו' ולפי הנ"ל י"ל כיון דהיא מצוה שכליית גם נשים חייבות בה אף דהוי מ"ע שהז"ג כיון דמתפילין ילפינן לה א"כ זה דוקא במצוה שהי' צריך ציווי אבל לא במצוה שכליית עכ"ל -- ואני בעניי אין אני מודה לו בזה, כי אעפ"י שגוף המצוה דסיפור יצ"מ היא שכליית, מ"מ זמן המוגבל לזה הוא חוקיי, וכמ"ש במכילתא ובהגש"פ יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא, אי בום ההוא יכול מבע"י, ת"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור יכו', א"כ מה שהמצוה דוקא בליל ט' בניסן דיקא וכמ"ש גם ברמב"ם רפ"ז מה' חמץ ומצה ע"ש, על זה שייך שפיר לברך וצונו, דבלא הציווי לא הי' המצוה בלילה הזה דוקא, וכיון דעל זה הי' צריך ציווי, א"כ ממילא דומה לתפילין ונשים פטורות מזה ככל מ"ע שהז"ג, כנלע"ד

שוב מצאתי בס' נחלי מים להגאון ר' יעקב מאיר פאדווא ז"ל אבדק"ק בריסק דליטא בדרוש י"ט לשבת הגדול שכתב דדברי החינוך תלי' בשני תירוצי התוס' במגילה ד"ד ע"א עיי"ש שכתבו יש מקשה ל"ל היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תי"ל מטעם שאף הן היו באותו הנס, ותירצו דמשים ה"ט לא מיחייבי אלא מדרבנן אם לא מהיקשא, וכתבו עוד בשם רבינו יוסף איש ירושלים דס"ד למיפטרי מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות, יצא לנו לתירוץ א' מטעם שאף הן היו באותו הנס אינו חייב אלא מדרבנן, ולתירוץ ר' איש ירושלים מטעם שאף הן וכו' היו חייבות ג"כ מדאורייתא, ולפי"ז י"ל טעמו של החינוך דסבר כתירוץ ר"י דהא משמע מחינוך שכתב דנוהג בזכרים ובנקבות משמע דנשים חייבות מדאורייתא ע"כ צ"ל דס"ל להחינוך כתירוץ ר"י ולכך נשים חייבות לספר ביצ"מ בליל ט"ו אן שמ"ע שהז"ג מ"מ חייבות מטעם שאף הן היו באית הנס ולענין זה ליכא ג"ש למפטריה למילף מחג הסוכות עכ"ל, וע"ש עוד מ"ש בזה ואסתגר בזה

(כ"ה

) בסוגיא דמצה של טבל בפסחים דל"ה הקש הלח"מ על הרמב"ם פ"ו מה' חומ"צ דפסק דאין יוצאין במצה של טבל, הי בסוגיין מוקי רב ששת הברייתא דא"י במצה ש"ט מטעם שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת טבל כר"ז דס"ל אאחע"א, אבל לדידן דקיי"ל אחע'"א בכולל אמר א"י במצה ש"ט, וכבר נאמרו בזה באחרונים תירוצים שונים, ולענ"ד נראה דהנה הקשו התוס' ר"פ לולב הגזול