ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קל

(כ"ב

) בתוס' ד"ה רבא וכו' אע"ג דרבא גופי' קאמר לקמן (בדף ק"י ע"ב) וישמרך לטובה מצטרף לרעה לא מצטרף וכו' -- כתב בס' משיב נפש (נדפס מחדש על פסחים) וז"ל, ולע"ד י"ל דהצל"ח הקשה דל"ה צ"ל מצטרף לטובה והי' די באומרו כוס של ברכה אין מצטרף לרעה, וגם האו"ח הקשה דמה יתרון יש לכוס בהמ"ז על שאר כוסות שכולן מצוה דרבנן, ולע"ד י"ל דהגם דאמר רבא לקמן וישמרך לרעה לא מצטרף היינו היכא דשתה ד' כוסות אין מצטרף השלישי ונחשב כאלו לא שתה כלל אבל הכא כיון שע"כ הקפידו חכמים על המספר לח שייך לכאורה לומר דאין מצטרף לרעה דא"כ דנחשב כאלו לא שתה היאך יצטרף לד' כוסות שהקפידו חז"ל על המספר שיהי' בכיון ארבעה, ע"ז אמר דבכ"ז כוס של בהמ"ז דהוי כוס ג' דהוא וישמרך מצטרף לטובה והה"ד דמצטרף לחשבון ד' כוסות ובכ"ז לענין זוגות לא מצטרף, ולעולם הטעם משום דהוי ג' וישמרך. עכ"ל -- והנה רצה המחבר הזה להביא לנו אומר מן החדש, אמנם בחמת כולו ישן -- דמ"ש דמצטרף לטובה היינו לענין חשבון ד' כוסות, כבר כתוב בס' עיון יעקב שעל הע"י לכאן וז"ל מצטרף לטובה פי לצאת ידי חובות ד' כוסות ולא לרעה לחוש לזוגות ועיין פירש"י עכ"ל, ומ"ש דכוס של ברכה היינו וישמרך, כבר כתוב בס' קרבן נתנאל שעל הרא"ש לכאן שכתב ע"ד התוס' ורשב"ם כאן, ולולי דבריהם אמינא דזה בעצמו קאמר רבא כוס של ברכה שהוא כוס שלישי שהוא כנגד וישמרך לטובה מצטרף לרעה לא מצטרף עכ"ל -- אמנם הרי לפנינו דהתוס' ורשב"ם לא ס"ל הכי ואליביהו כתב האו"ח מה שכתב

(כ"ג

) בשאגת ארי' סי' י"ב תמה על נשי דידן שהרבה נשים שאין קורין ק"ש וברכותי' מפני שהן פטורין מק"ש וברכותי' ואין נזהרין להזכיר יצ"מ כלל הא קיי"ל כבן זומא דדריש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות א"כ מ"ע דהזכרת יצ"מ נוהג בימים ובלילות והוי מ"ע שאין הזמן גרמא ונשים חייבות, ותירץ בסברא דקה מן הדקה דאעפי"כ הוי מ"ע שהזמן גרמא ע"ש -- אמנם לפי מ"ש הפרמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת לאו"ח (בפתיחה להל' ק"ש) וז"ל, ובפריי לא"ח בהל' פסח עמדתי ע"ז אם ספור יציאת מצרים מ"ע תמיד בכל יום ח' ביום וח' בלילה למה מנאה הר"מ ז"ל ברפ"ח מה' חמץ ומצה לספר ביצ"מ באותו הלילה וגם על הקרא קשה והגדת לבנך כו' והא בכל יום מחויב בלילה ג"כ וכ"ת והגדת באורך ובהוצעה כו' זה לא ניתן להאמר כלל כו' ומיהו י"ל דביום מ"ע לומר יציאת מצרים אבל בלילה דאתיא מריבויא כל ימי חייך להביא הלילות וכבר ידוע דכל מילי הבאים מריבוים לא נכנס במנין מצות ואינם מ"ע רק מצוה בעלמא מה"ת, ויציאת מצרים באותו הלילה (ר"ל בליל ט"ו ניסן) מצות עשה הוה, שהפרש יש בין מצוה בעלמא מה"ת ובין מ"ע כמו שיראה הרואה במנחות ע"ח א' בעומר יע"ש בתוס' ובדף ה' שם ובצאן קדשים יע"ש עכ"ל ר א"כ לפי"ז בלא"ה הוי מ"ע דהזכרת יצ"מ בכלל מ"ע שהז"ג דהא המ"ע אינה רק ביום, ומה דמזכירי' יצ"מ גם בלילה מריבויא דכל, זה אינו מ"ע רק מצוה בעלמא מה"ת ולא נכנס במנין מצות וגם אינה בכלל מ"ע, א"כ "המצות עשה" דהזכרת יצ"מ, שפיר הוי הזמן גרמא, דהא מה דהוי מ"ע להזכיר יצ"מ זה אינו נוהג אלא ביום וא"ש ודו"ק. (ומה שציין הפמ"ג מנחות ע"ח א' הוא ט"ש ונ"ל ס"ח א' וכוונתו על התוס' שם בד"ה והא כתיב ועיי"ש בגליון הש"ס. ומה שהקשה מורי הגאון מהר"ם שיק ז"ל בחיבורו לתרי"ג מצות מצוה כ"א דמה בכך דהוי מ"ע שהז"ג מ"מ ליחייבו נשים מטעם שאף הן היו באותו הנס, כבר כתבתי לעיל דאין זה קושי' כלל, דהרי כתבו התוס' לעיל דף ק"ח ע"ב דבמצוה דאורייתא אין לחייב נשים מה"ט ורק במצוה דרבנן מהני סברא זו לחייבם יע"ש, וכן הבאתי לעיל בשם תשו' מהרי"ל סס"י צ"ד יע"ש, וכעת מצאתי כן גם במרדכי פ"א דמגילה בהג"ה וז"ל, וא"ת יהיו נשים חייבות בסוכה שאף הן היו בנס דענני כבוד וכן יהיו חייבות במצה מטעם זה וכו' וי"ל דלא אמרינן האי טעמא אלא במילתא דרבנן כגון מגלה וחנוכה וד' כוסות עכ"ל ע"ש

אמנם אי קשיא הא קשיא הא איתקש בחד קרא הזכרת יצ"מ לאכילת חמץ דכתיב בס"פ בא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' ולא יאכל חמץ, א"כ נדרוש היקישא כל שישנו בלא יאכל חמץ ישנו בזכור את היום הזה כדפי' רש"י ז"ל בחומש, זכור את היום הזה, למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום עכ"ל ופי' במזרחי וגור ארי' דזכור הוא מקור ופירושו בלשון הוה תמיד כמו זכור את יום השבת בפ' יתרו שפירושו עליכם לזכור תמיד את יום השבת ולפיכך ג"כ כאן פירושו שיזכרו יצ"מ בכל יום ע"ש וכיון דנשים ישנם בלא יאכל חמץ ישנם נמי בזכור את היום הזה וחייבות להזכיר יצ"מ בכל יום, (ועיין כפות תמרים סוכה דל"א ע"א שכתב דמ"ש רש"י שם דלא דרשינן היקש אח"כ הוא מקובל מסיני היינו דוקא לר' יהודא אבל אליבא דרבנן ודאי רש"י מודה דאדם דן היקש מעצמו וכדמוכח מפירש"י במס' ר"ה דל"ד ע"א עייש"ה), ואע"ג דהוקשה כה"ת כולה לתפילין לפטור נשים ממ"ע שהז"ג, מ"מ כאן דאיכא היקש לחייבם ודאי לחומרא מקשינן וחזרה למקומה תמיהת בעל שג"א ז"ל על הני נשי דידן שאין נזהרין להזכיר יצ"מ בכל יום -- מיהו לזה י"ל דהני נשי דידן סומכים בזה על דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ז מה' חמץ ומצה דזכור את היום הזה לא קאי על הזכרת יצ"מ בכל יום כפרש"י ז"ל, אלא על ליל ט"ו בניסן דוקא קאי, וז"ל הרמב"ם שם, מ"ע של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל ט"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת, ומנין שבליל ט"ו ת"ל והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך עכ"ל וכוונתו ז"ל לפענ"ד, דמ"ע לספר בפה דוקא ולא בלב כמו שנאמר זכור את יום השבת שהוא בפה דוקא ומזה נלמד דזכור הוא בפה דוקא, ומנין שבליל ט"ו, ר"ל מנין שבלילה דוקא דילמא המצוה מבעוד יום לז"א, ת"ל והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, עכ"פ ס"ל הרמב"ם ז"ל דזכור את היום הזה קאי על ליל ט"ו בניסן דוקא א"כ אין לדרוש היקישא לחייב נשים בהזכרת יצ"מ בכל יום, אמנם בסיפור יצ"מ בליל ט"ו בניסן אפשר שפיר לחייב גם הנשים מה"ת מהיקש הנ"ל דכל שישנו בלא יאכל חמץ ישנו נמי בזכור את היום הזה דקאי על סיפור יצ"מ בליל ט"ו בניסן כנ"ל, וכן כתב באמת בהגהות מראה כהן הנדפס בש"ס ווילנא מהגאון ר' שלמה הכהן מו"ץ בווילנא בהגהות השייכים לפסחים דף קט"ז ע"ב עו"ש, אך לפענ"ד גם זה אינו מוכרח, כי י"ל דהוקשה כה"ת כולה לתפילין לפטור נשים ממ"ע שהז"ג ואף דלקולא ולחומרא לחומשא מקשינן, מ"מ בזה דההיקש שהוקשה כה"ת כולה לתפילין הוא מקובל מסיני, וההיקש דכל שישנו בלא יאכל חמץ ישנו בזכור את היום הזה אינו מקובל מסיני רק אנן דרשינן לי' מעצמנו בזה י"ל דההקיש המקובל מסיני אף שהוא לקולא עדיף טפי מההיקש שאינו מקובל מסיני אף שהוא כחומרא וצ"ע