ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכט

ובדברי רבא לקמן דף קי"ב ע"ב, ארבע כסי תקינו להו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה, שכתבנו לעיל פי' "דרך חירות" היינו כפי הדרך שהי' החירות שהיו ממש ארבע גאולות, (ולא רק ארבע לשונות של גאולה, אבל הגאולה היתה רק אחת), כי באמת היו שם ארבע גאולות שונות, כמ"ש החיד"א ז"ל בשם המפורשים, ולכך כיון דהיו ארבע גאולות, משו"ה תיקנו חכמים כנגדם ארבע כוסות, וז"ש ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות קצת קשה מה נתינת טעם הוא זה למאי דקאמר אח"כ, כל חד וחד נעביד ביה מצוה, וי"ל דבאמת אין זה נתינת טעם למאי דקאמר כל חד וחד וכו' אלא הוא ענין בפ"ע ופירושו כמ"ש הרי"ף והרא"ש ז"ל ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, הואיל ואיתניהו יהו בכל חד וחד נעביד חדא מצוה, והוא כעין שאמרו בברכות דף ט"ל ע"ב הואיל ואתעביד בי' מצוה אחריתי ע"ש ועוד י"ל דידוע דתכלית כל הארבע גאולות הי' כדי שנקבל התורה הקדושה ותכלית התורה הוא קיום המצות, כדאי' בברכות י"ז ע"א מרגלא בפומ' דרבא תכלית חכמה, עיקרה של תורה שיהא עמה תשובה ומעשים טובים ע"ש, וכיון דקיום המצות הוא תכלית כל הארבע גאולות ממצרים, לכן שפיר אמר רבא ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות דהיינו כנגד הארבע גאולות כנ"ל, ולכך כיון דתכלית כל הארבע גאולות הי' קיום המצות, משו"ה הסברא מחייבת דכל חד וחד נעביד ביה מצוה, כיון שזה עיקר התכלית של הארבע גאולות שכנגדם תיקנו רבנן ארבע כוסות וא"ש ודו"ק

(י"ט

) ובגוף דברי החיד"א ז"ל בביאור דברי רבינא ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות כל חד וחד מצוה באפי נפשי' הוא, דרצונו לומר דרך חירות כפי הדרך שהיה החירות בארבעה פרקים בניסן ותשרי וניסן וסיון וא"כ כל חד מצוה באפי נפשי' זכר לההוא פרקא כי כל כוס רומז לפרק אחד --- יש לתמוה עליו דא"כ עיקר החידוש שהעלה רבינא הוא, דארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, וממילא נמשך ממנו הדין דכל חד וחד מצוה באפי נפשי', א"כ קשה על רבא מ"ט לא אמר כרבינא ואמאי הוצרך לתרץ דכוס של ברכה מצטרף לטובה, הלא הוא בעצמו אמר לקמן דף קי"ב ע"ב לרבינא, ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, וא"כ ממילא מוכח דכל חד וחד מצוה באפי נפשי' הוא וליכא משום זוגות וצ"ע -- שו"ר די"ל דהחיד"א ז"ל אזיל בשיטת הרשב"ם ז"ל לקמן דף קי"ב ע"ב שכתב, ה"ג ארבע כוסות תקינו להי רבנן וכל חד וחד נעביד ביה מצוה, ונראה בעליל מדבריו דלא גריס בדברי רבא שם הנך ב' תיבות "דרך חירות" א"כ לפי"ז לרבא לא נגלה רז זה דארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות דייקא, ולכך פליג כאן על רבינא וס"ל דארבע כוסות כולן מצוה אחת היא ובזה ניחא מאי דהרשב"ם ז"ל מחק לקמן דף קי"ב ע"ב הנך ב' תיבות "דרך חירות" ולא גריס להו, וכאן בדברי רבינא גריס להו, (מדשתיק לגירס' הספרים שלפנינו ולא הגיה כלום), אלא הוא הדבר אשר דברתי, דכיון דרבינא הוציא דינו דכל א' וא' מצוה בפ"ע הוא, מדתיקנו רבנן ד' כוסות דרך חירות" א"כ עכ"ח מוכח דרבא לא ס"ל כן, דאל"כ לא הוה פליג על רבינא, ולכן לקמן דף קי"ז ע"ב בדברי רבא מצא הרשב"ם ז"ל מקום להגיד ובכוונה מכוונת מחק הנך ב' תיבות "דרך חירות" מן הספר, וכמה עמקו מחשבותיו בזה וא"ש ודו"ק ומלבד זה י"ל עוד דהחיד"א ז"ל אזיל בשיטת הסמ"ג עשין סי' מ"א דגריס לקמן דף קי"ז ע"ב א"ל רבינא לרב אשי ש"מ ברכה טעונה כוס א"ל ארבעה כוסות תקנו חכמים בכל א' וא' א"כ תעשה בו מצוה עכ"ל עיי"ש א"כ לפי"ז לק"מ על החיד"א ז"ל כמובן:

(כ) ואמנם לפי גירסת הרי"ף והרא"ש וכ"ה גם גירסת רבינו חננאל ז"ל (בגליון הש"ס ד' ווילנא) לקמן דף קי"ז ע"ב דרבא הוא דאמר ארבע כסי תקיני רבנן דרך חירות, א"כ עכ"ח אי אפשר לגרוס כאן בדברו רבינא ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, דכיון דתרוייהו ס"ל דד' כוסות כנגד ארבע גאולות א"כ במאי קמיפלגי ואמאי ס"ל לרבא ארבעתן מצוה אחת ורבינא ס"ל ארבעתן ארבע מצות, לכך מחקו הרי"ף והרא"ש וגם רבינו חננאל ז"ל בגליון הש"ס ווילנא כאן, מדברי רבינא הנך ששה תיבות, ארבאעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, הכתובים בגמ' שלנו, ולא גרסי להו, והוא ראיה למש"ל ביישוב קושי' האור חדש ז"ל, דדוקא רבא הוא דס"ל דד' כוסות הם כנגד ד' גאולות ולכך ס"ל דמצוה אחת היה כמו ד' ציציות דהם ג"כ כנגד ד' גאולות וקיי"ל דמצוה אחת היא, אבל רבינא ס"ל דד' כוסות הם כנגד ד' כוסות דפרעה כריב"ל בירושלמי דריש פירקין, ולכך ס"ל דארבעתן ארבע מצות ואין בהם משום זוגות, וגם אין מעכבין זה את זה כע"ש בהגהות וחידושי הרש"ש ז"ל לכאן ע"ש. (שוב מצאתי בש"ס ווילנא בהגהות וחידושים מהגאון מ' אלעזר משה הלוי הורוויץ שליט"א אבדק"ק פינסק שכתב בדף קי"ז ע"ב וז"ל:

תקנו רבנן דרך חירות הך דרך חירות מיותר לפי גי' רשב"ם אבל לא לפי גי' הרי"ף לעיל ק"ח ב'. וז"ש רשב"ם הכא הכי גרסינן עכ"ל ע"ש. ואולי יכלול במלות קצרות כל מ"ש אני באריכות, והבן):

(כ"א

) וביישוב קושי' האור חדש הנ"ל, עוד אתי דבר נחמד בזה תלי"ת, דהנה לכאורה מה פריך הגמ' האיכא סכנה משום זוגות ומאי קושיא הא כללא בידנו שומר מצוה לא ידע דבר רע, כדקיי"ל באו"ח סי' תנ"ה בהג"ה ס"א דאין לשפוך בשכונת המת מים שנשאבו למצת מצוה וגם לא משום תקופה הנופלת, משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולא חיישי' לסכנה, וכ"כ כמה פוסקים מפורסמים דביבום לא שייך איסור קטלנית משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע (עיין בתשו' נוב"י ז"ל מהד"ק אהע"ז סי' י') וא"כ ה"נ במצות ד' כוסות אין לנו לחוש לסכנה, אמנם באמת זה טעות ולא דמי כלל לכל הני דכתיבנא, כי התם כבר יש מצות מצה או מצות יבום בעולם, ולכן שפיר אמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע ולא חיישינן לסכנה, אבל כאן קושי' הגמ' היא על עיקר חלות התקנה, היאך התחילו חכמים כלל לתקן ד' כוסות האיכא סכנה משום זוגות, וז"ש הגמ' היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה ש וע"ז משני רבא כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' והטעם משום דבהמ"ז דאורייתא יש יתרון לכוס של ברכה על שאר הכוסות ולכך מצטרף לטובה ואין מצטרף לרעה, וא"כ כיון דעיקר התקנה ניתקנה לאנשים דלדידהו בהמ"ז דאורייתא וליכא סכנה משום זוגות, עכ"פ כבר יש מצות ד' כוסות בעולם, ממילא אף דבנשים הוי בעיא דלא איפשטה לרבא גופי' במס' ברכות אי נשים חייבות בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן, ולא שייך בהו תירוצא דרבא דכוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' מ"מ כיון דמעיקר הדין גם נשים חייבות בד' כוסות מטעם שאף הן היו באותו הנס, שוב לא קשה האיכא סכנה, דהא באמת שומר מצות לא ידע דבר רע ולא חיישינן לסכנה וא"ש ודו"ק: