ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכח

חיים ז"ל, או כפרש"י לעיל דף ק"ח ע"א במימרא דריב"ל נשים חייבות בד' כוסות, ג' כנגד ג' כוסות דכתיבי בפסוק וכוס פרעה בידי, וכוס ד' בהמ"ז יעו"ש, וא"כ ד' כוסות אין דומים כלל לד' ציצית, ולכך סובר דכל כוס וכוס מצוה בפ"ע היא וא"ש -- והנה כבר כתבתי לעיל בדף ק"ח ע"א על סתירת רש"י דבמשנה ריש פרקין פי' דד' כוסות הם כנגד ד' לישני דגאולה ובדף ק"ח על מאמר ריב"ל נשים חייבות בד' כוסות פי' ג' כנגד ג' כוסות דכתיבי בפסוק וכוס פרעה וגו' והבאתי בשם הגאון ר' יוסף שאול נ"ז ז"ל מלבוב שתירץ דרש"י לשיטתו דפירש בברכות דף כ' דלכך נשים בבהמ"ז דרבנן משום שלא נטלו חלק בארץ וא"כ כיון דד' לשונות של גאולה הם והוצאתי והצלתי כו' ולפי"ז כיון דבלשון ולקחתי כתיב שם והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם למורשה, והרי נשים לא לקחו חלק בארץ, וא"כ לא שייך הארבע גאולות, לכך הוכרח רש"י לפרש כנגד הכוסות שהוא רמז לגאולתן של ישראל אבל במשנה שפיר פירש"י כנגד ד' לשונות של גאולה שהוא העיקר והכוסות של פרעה אינו רק רמז עכ"ד ודפח"ח ומעתה יתורץ שפיר קושי' האור חדש הנ"ל מה יענה רבא להא דנשים חייבות בד' כוסות ושם לא שייך תירוצו דכוס של ברכה מצטרף לטובה וכו', ולפי דברינו לק"מ דעד כאן לא פליג רבא על רבינא אלא באנשים דלדידהו תקנת ד', כוסות הם כנגד ד' לשונות של גאולה ע"כ הוי כמו ד' ציצית דהוא ג"כ כנגד ד' לישני דגאולה וקי"ל דארבעתן מצוה אחת כנ"ל, אבל בנשים דבדידהו לא שייך הארבע גאולות, ועכ"ח הא דתיקנו לנשים ד' כוסות הוא כנגד הכוסות דפרעה, א"כ בזה גם רבא מודה לי' לרבינא דכל כוס וכוס מצוה באנפי נפשה היא ואין מצטרפין זה לזה ובלא"ה ליכא סכנה דזוגות וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

(ט"ז

) ובגוף דברי האיר חדש הנ"ל שכתב דלכוס של ברכה יש יתרון על שאר הכוסות משום דבהמ"ז דאורייתא, הא חדא ועוד כיון דזהו מצוה באפי נפשי' גם בשאר ימות השנה חשיבא טפי מהני כוסות דאינם חייבים רק בלילה הזה -- וכלע"ד להוכיח כסברא הראשונה דהיתרון של כוס בהמ"ז הוא משום דבהמ"ז דאורייתא, דכבר כתבתי לעיל בשם הצל"ח ז"ל דעיקר קושי' הגמ' מסכנה דזוגות הוא משני כוסות הראשונים שהם זוגא יעו"ש, ולכאורה קשה ע"ז אמאי לא מתרץ דכוס של קידוש אין מצטרף לרעה עם הכוס השני, אמנם זה טעות דהרי גם לכוס של ברהמ"ז ליכא יתרון על שאר הכוסות רק משום דבהמ"ז מדאורייתא, א"כ הקידוש ביו"ט דאינו מדאורייתא רק מדרבנן כמ"ש הה"מ בסוף הל' שבת (ועיין בלח"מ פי"ב מה' עכו"ם ה"ג שכ' דכן נ"ל עיקר ע"ש), א"כ אין לכוס של קידוש שום יתרון על שאר הכוסות, ולכך פריך שפיר משני כוסות הראשונים בכל יו"ט דפסח שחל להיות בחול, רק זה ניחא אי אמרינן כפי' הא' של האו"ח הנ"ל, אבל אי אמרינן דיתרון של כיס בהמ"ז הוא משום דזהו מצוה באפי נפשי' גם בשאר ימית השנה וכו' א"כ הדק"ל מה פריך משני כוסות הראשונים הא כוס של קידוש דהוא גם בשאר ימות השנה וכו' א"כ הדק"ל מה פריך משני כוסות הראשונים הא כוס של קידוש דהיא גם בשאר ימים טובים חשיבא טפי ואין מצטרף לרעה עם כוס הב' אעכ"ח העיקר כסברא הראשונה של האו"ח ז"ל ודו"ק

רבינא אמר ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות כל חד וחד מצוה באפי נפשי' הוא יש לדקדק על אימרו "דרך חירות" שנראה כמיותר ודי הי' באומרו ד' כסי תקינו רבנן כל חד וחד מצוה באפי נפשה וראיתי למרן החידא ז"ל בס' פתח עינים שעמד בזה וביאר עלי' בהקדם מ"ש המפרשים בד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וכו' דלמא כתיבי בלשונות שונים ותסגי בחד, אלא שארבעה פרקים היו דמשפט המצריים י"ב חודש, ובניסן הקודם התחילו לבא המכות עליהם, ובודאי דממכת הדם ואילך הקלו העבודה ותוקף השעבוד מישראל, כי היו עסוקים וטרודים באבלם אשר הוכו במכות נמרצות, ואח"כ בתשרי בטלה העבודה לגמרי כמ"ש פ"ק דר"ה, ואח"כ בניסן נגאלו גאולה שלימה כי ע"י קריעת ים סוף שמעו עמים ירגזון ונגאלו מכל צר ואויב ומכל עם ולשון, וזש"ה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים היינו תוקף השעבוד שבהתחלת המכות אכן סר מר מרירות הוקף השעבוד, ואח"כ והצלתי אתכם מעבודתם אף עבודה כל שהיא והיינו בתשרי כאמור, ואח"כ וגאלתי וכו' גאולה שלימה והיינו בניסן ואח"כ ולקחתי אתכם לי לעם וכו' בנתינת התורה והיינו בסיון עכ"ד המפרשים, והנה אמרו חז"ל דד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה, והיינו דאמר רבינא ד' כסי תקינו רבנן "דרך חירות" כלומר כמו שהי' הדרך לינצל מעט מעט בארבעה פרקים בניסן ותשרי וניסן וסיון, וזהו דרך חירות כפי הדרך שהיה החירות בזמנים מתחלפים וא"כ כל חד וחד מצוה באפי' נפשה זכר לההוא פרקא כי כל כוס רומז לפרק אחד והדין נותן כי כל אחד נדרש לעצומו עכ"ל הטהור -- ולפי מ"ש אני בעניי לעיל ביישוב קושי' האור חדש ז"ל דרבא ס"ל דד' כוסות הם כנגד ד' לישני דגאולה אבל רבינא ס"ל דהם נגד ד' כוסות דפרעה וכוס פרעה בידי וגי' כריב"ל בירושלמי דריש פרקין ע"ש באורך טעמי ונימוקי בזה, חזר הדקדוק למקומו, מה רצה רבינא באומרו ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות ומה ענין זה לאומרו כל חד וחד מצוה באפי נפשי' הוא והנה המעיין ברי"ף ורא"ש לכאן יראה שהעתיק דברי רב נחמן ודברי רבא כלשון המובא בגמ' אבל כשהגיעו לדברי רבינא שינוי מלשון הגמ' וכתבו רק רבינא אמר כל חד וחד מצוה מצוה באפי נפשי היא והשמיטו לגמרי הנך ששה תיבות ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות הכתובים בגמ' ואין לומר כי לאהבת הקיצור עשו כן, זה אינו דהרי לקמן בסוף פרקין על המשנה, מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, כתב הרי"ף ז"ל, א"ל רבינא לרבא (ובהרא"ש שם איתא א"ל רב חנן לרבא כמו שהוא בגמ' שלפנינו) שמעת מינה ברכה טעונה כוס א"ל ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות הואיל ואיכא (ובהרא"ש גריס הואיל ל ואיתנייהו) כל חד וחד נעביד בי' מצוה (ובהרא"ש גרס בכל חד וחד נעביד חדא מצוה) עכ"ל, הרי לפניך דשם לא קיצרו רק העתיקו דברי רבא ככל הכתוב בגמ', וכאן בדברי רבינא נטו מן הדרך, והשמיטו לגמרי הנך ו' תיבות ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, והלא דבר הוא, אלא ודאי מכאן ראי' דדוקא אליבא דרבא דס"ל ד' כוסות הם כנגד ד' לישני דגאולה י"ל ארבע כסי תקינו רבנן "דרך חירות" כפי הדרך שהי' החירות שהי' באמת ארבע גאולות ולא רק ארבע לשונות וכמש"ל בשם המפורשים, אבל אליבא דרבינא דס"ל ד' כוסות הם כנגד ד' כוסות דפרעה אי אפשר לומר דארבעה כסי תקינו רבנן ודרך חירות" הוא נתינת טעם למאי דקאמר כל חד וחד מצוה באפי נפשי הוא, דהלא רבינא לית לי' כלל דד' כוסות הם כנגד ארבע גאולות, לכך לקמן דף קי"ז ע"ב העתיק הרי"ף והרא"ש ז"ל דברי רבא ככל הכתוב בגמרא ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, אבל כאן אליבא דרבינא השמיטיו בכוונה מכוונת כל הני ששה תיבות ולא גרסי להו כ' עיקר הגירסא באמת היא, רבינא אמר כל חד וחד מצוה באפי נפשי הוא, ותו לא, ומזה אדרבה ראי' גדולה יש למה שכתבתי ודוק: