ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכו

וכמ"ש חז"ל ברכו במן וקידשו במן, א"כ הכל נכלל במ"ע דזכור את יום השבת לקדשו, וכיון דנשים מצווים לקדש את השבת א"כ כל חיובי שבת שהם מצד קדושת היום נכלל במ"ע דזכור את יום השבת לקדשו, אבל התם במצה אע"ג דמצווים במ"ע דאכילת מצה אין נכלל בזה חיוב דארבע כוסות ולכך אצטריך טעמא דאף הן וכו' וזה פשוט לענ"ד

ובברכי יוסף סס"י תע"ג הביא בשם לקוטי הגאון מו"ה מרדכי מודינא כת"י וז"ל אין להקשות יהיו נשים חייבות בסוכה מדרבנן שאף הן היו בענני כבוד כמו ג' סעודות לר"ת דדוקא במן שיורד לפי הנפשות עמר לגלגלת לנשים כמו לאנשים וא"כ היו הנשים כמו האנשים אבל בענני כבוד עיקרן היו לאנשים והם היו נופלות עכ"ל -- ואין לנו צורך בכל זה, דלפי' רש"י ורשב"ם שאף הן וכו' היינו שעיקר הנס נעשה על ידם בלא"ה לא קשה מסיכה, ולפי' התוס' שאף להן נעשה נס כבר כתבו תוס' דבמ"ע דאורייתא אין לחייב נשים מצד שאף הן היו באותו נס, ועיין בתשו' מהרי"ל סי' צ"ד בסופו שכתב וז"ל: דע דג' סעודות נמי דרבנן וקרא, דג' היום אסמכתא וראיה מדפסק ר"ת דנשים חייבות בג' סעודות שאף הן היו באותו נס והך סברא לא מהני אלא למצוה דרבנן כגון מגילה וחנוכה וד' כוסות דאל"כ מצה וסוכה כמי נילף מהאי טעמא כדפי' התוס' עכ"ל

(י"ב

) ועל פירש"י ז"ל כאן במימרא דריב"ל נשים חייבות בד' כוסות, ג' כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגו' ורביעי בהמ"ז, שתמהו המפרשים דהוא סותר דברי עצמו במתני' דריש פרקין דשם פי' ד' כוסות כנגד ד' לשיני גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ראיתי בס' כלי חמדה עה"ת להגאון מדוואהרט נ"י בפ' וארא שהאריך ליישב ותו"ד דנראה מירושלמי בשני מקומות דחיוב ד' כוסות הוא מצוה דאורייתא כנגד ד' לישני דגאולה וא"כ אין לחייב בהם הנשים מצד אף הן היו באותו נס דהא במצוה דאורייתא אין מחייבין את הנשים אף מדרבנן מטעם שאף הן היו באותו נס כמ"ש בטו"א מגילה דף ד' ע"א דמה"ט אינם חייבית בסוכה אף מדרבנן ע"ש (א"ה הי"ל להביא זה בשם התוס' דכאן ובשם תשו' מהרי"ל סס"י צ"ד הנ"ל) וא"כ קשה איך אריב"ל נשים חייבות בד' כוסות שאף הן וכו' לכן פי' רש"י ז"ל דריב"ל לשיטתו אזיל דס"ל בירושלמי ריש פרקין דד' כוסות הם כנגד הכוסות האמורים בשר המשקים דהיא דרשה רחוקה מאוד ופשיטא דהיא רק אסמכתא ואינה מה"ת ולכן יש לחייב נשים מצד שאף הן היו באותו הנס עכ"ד (עיי"ש דף ע"ה ע"ג) -- ולפענ"ד אין זה מן היישוב לדעת רש"י ז"ל שכתב בג' מקומות פי. אף הן היו באותו הנס היינו שעיקר הנס נעשה על ידם א"כ בלא"ה לק"מ אמאי פטורות מסוכה אף מדרבנן וא"כ אין הכרח כלל לחלק בין מצוה דאוריי' למצוה דרבנן כי היכי דלא תקשי מסוכה, א"כ אין לומר כמ"ש הגאון הנ"ל נ"י דהי' קשה לרש"י אי ד' כוסות הוי מצוה דאוריי' איך מחייב ריב"ל נשים בד' כוסות מצד אף הן היו באותו נס, דהא לרש"י לשיטתו אין זה קושיא כלל ואפי' במצוה דאוריי' נוכל לחייב נשים מדרבנן מצד שאף הן היו באותו נס– הא חדא ועוד דעיקר יסודו בנוי במחכ"ת על קו תוהו ואבני בוהו ומעולם לא עלה על דעת שום אדם לומר דד' כוסות הוא מצוה דאורייתא, ומ"ש שכן נראה מירושלמי בשני מקומות, (א) מירושלמי דריש פירקין ודשקלים פ"ג ה"ב, מהו לצאת (ד' כוסות) ביין של שביעית תני ר' הושעיא יוצאין ביין של שביעית. (ופירושי בעל קרבן העדה ז"ל ובעל תקלין חדתין ז"ל לא ישרו בעיניו מטעם שכתב שם) ובעכ"ח צ"ל כוונת הירושלמי דהשאלה הוא אם מצות ארבע כוסות דוחה איסור דפירות שביעית לאחר הביעור וא"כ עכ"ח דס"ל דמצות ד' כוסות הוא מצוה של תורה (ב) מירושלמי פ"ו דנזיר ה"ה וכו' עיי"ש ואומר על ראשון ראשון כו' דאין משם הוכחה כלל, דהא עכ"ח אין לפרש הירושלמי כפירושו דהשאלה הוא אם מצית ד' כוסות דוחה איסור דפירות שביעית לאחר הביעור דא"כ איך מסיק הירושלמי תני ר' הושעי' יוצאין ביין של שביעית ומטעם דעשה דוחה ל"ת (דהיינו לאו הבא מכלל עשה דפ"ש לאחר הביעור) הלא בקידושין דף ל"ח ע"א הביאו התוס' ד"ה אקרוב וכו' בשם הירושלמי דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור ע"ש א"כ אי אמרת דד' כוסות הוי מצוה דאוריי' לפי הדרש כנגד והוצאתי והצלתי וכו' עכ"ח נרמזה מצוה זו ונאמרה עוד קידם הדיבור ואיך דוחה הל"ת דפ"ש לאחר הביעור דנאמר אחר הדיבור, ואם נאמר דהירושלמי כאן ס"ל דעשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור א"כ יהי' הירושלמי סותר זא"ז, ובעכ"ח לפרש הירושלמי או כפי' בעל קרבן העדה או כפי' בעל תקלין חדתין ז"ל ואין מירושלמי זה שום הוכחה דיסבור דד' כוסות הוי מצוה דאורייתא -- ומ"ש מירושלמי פ"ו דנזיר ה"ה וכו' אין מן הצורך להאריך דכל המעיין שם בפי' בעל קרבן העדה ז"ל ובפי' הגאון רידב"ז שליט"א א יראה דאדרבה מוכח להיפוך דהירושלמי ס"ל דד' כוסות הוי רק מדרבנן, ועיי"ש בתוס' שירי קרבן מבעל קרבן העדה ז"ל ואין להאריך, ותמהני מאוד על הגאון בעל כלי חמדה נ"י איך נטה מדרך הפשוט בזה

ומלבד זה תמוה בעיני מאוד איך לרוב בקיאתו בספרי האחרונים לא ראה מ"ש בזה בשדי חמד חלק דברי חכמים סי' ג' אות י"ב וז"ל: אחר שכתבתי כי' ראיתי להרב נחמד למראה כו' שכתב בשם הרב שדה יהושע שפי' הירושלמי הנ"ל דמבעי' לי ביין של שביעית שחייב לבערו ולשתותו עד כלה הפסח מהו לצאת בו מי אמרינן כיון דמותר לשתות יוצא בו או דילמא כיון דחייב לכלותו מן העולם ושתיה זו שהוא שותה היא למוצוה דרמיא עליה ולא למצוה דד' כוסות קעביד ולא עבדינן מצות חבילות חבילות ופשיט דיוצאין ביין של שביעית עכ"ל ודבריו הללו האירו עיני ושמח לבבי כמוצא שלל רב דלפי"ז הפי' אין בזה שום שייכית לתא דמצות לאו ליהנות ניתנו (רפי' מתקלין חדתין ז"ל) דהא הבעיא היא לענין שביעית קודם זמן הביעור כמבואר ותנוח דעתינו ממאי דהוה תמיה לן היכי נימא במידי דאכילה ושתיה מצל"ל ה"נ ויהא מותר לאכול ולשתות דבר איסור משום דמללה"נ (כמש"ל בס"ק י"א) וכו' עכ"ל ועיין עוד שם בס"ק י"ד וכיון דאית לן פי' הרב שדה יהושע בירושלמי הלז איך רצה הגאון נ"י להוכיח מירושלמי הלז דד' כוסות הוא מצוה דאורייתא מה שלא נמצא בשום ראשון רו אחרון וממילא בנפוטל היסוד יפול כל הבנין שבנה הגאון הנ"ל ליישב סתירת רש"י הנ"ל בזה: והנכון בזה מ"ש בס' עדות ביוסף להגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן זי"ע, דרש"י לשיטתו דפירש בברכות דף כ' ע"ב דלכך נשים בבהמ"ז דרבנן משום שלא נטלו חלק בארץ וא"כ כיין דד' לשונות של גאולה הם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ולפי"ז כיון דבלשון ולקחתי כתב שם והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם למורשה, והרי נשים לא לקחו חלק בארץ, וא"כ לא שייך הארבע גאולות, לכך הוכרח רש"י לפרש כנגד הכוסות שהוא רמז לגאולתן של ישראל אבל במשנה שפיר פירש"י כנגד ד' לשונות של גאולה שהוא העיקר