ילקוט הגרשוני על הש"ס חלק א קכד

עקב יש להבין וכי שמעון העמסוני לא הי' יכול לדרוש דרש הזה, אך י"ל כי הסברא נותנת שעם הארץ יש לו לאהוב את הת"ח בכל לבבו ולירא מפניו דידוע מה שאמרו על ג' דברים העולם עומד וחד מנייהו הוא התורה ואם לא יהי' הת"ח אשר הוא עוסק בתורת ה' ועל ידו יקוים העולם זולת זה יחזור העולם לתוהו ובוהו, ולכך שמעון העמסוני לא הי' יכול לדרוש זה דבלא"ה הסברא מחייבת שיהא ירא מת"ח ויאהב אותו וא"צ לקרא לקרא להשמיענו זאת, וכמ"ש בכ"מ למ"ל קרא סברא היא, אכן ר"ע שפיר דרש דאיתא בפסחים מ"ט ע"ב דאמר ר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור, ומוכח דעם הארץ אינו אוהב לת"ח ואינו ירא ממנו כלל, ושפיר דרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, עכ"ד ודפח"ח: ולפענ"ד י"ל דפלוגתייהו תלי בפלוגתא דהפנ"י והצל"ח ז"ל בר"פ כיצד מברכין, דלהפנ"י ז"ל כל מה דהוי סברא הוא גם מצוה דאורייתא, ולהצל"ח ז"ל אי לאו קרא אע"ג דהוי סברא מ"מ עדיין אינו מצוה דאורייתא דאל"כ לחנם נכתבו כל המצות שהם שכליות עיי"ש, ולפי"ז י"ל דשמעון העמסוני הי' סובר כהפנ"י ז"ל וכיון דהוי סברא לא צריך קרא, אבל ר"ע סובר כהצל"ח ז"ל ולכן אע"ג דהוי סברא לירא מהת"ח מ"מ כתב רחמנא "את" כדי שיהי' מצוה דאורייתא, וא"ש ודו"ק

ובגוף המאמר מראה מקום אני לך לעיין בחדושי חת"ס ז"ל לכאן (דפוס ירושלים תרנ"ד) ד"ה שמעון העמסוני וכו' ובספר המקנה מהגאון בעל הפלא"ה ז"ל קידושין דף נ"ז ד"ה בגמרא וכו' אריכות גדול בזה, וע"ע בס' תורה תמימה פ' ואתחנן פסוק את ה' אלקיך תירא, אמנם כל דבריו בזה הלא הם כתובים בפי' הרי"ף שעל העין יעקב לכאן והו"ל לומר דבר בשם אומרו, ועיין בס' דמשק אליעזר פ' ואתחנן אות י"א הביא מדרש פליאה (שמובא במנחת עני) ראה משה את רע"ק שדרש את כל אתין שבתורה לכך ביקש ליכנס לא"י, והוא תמוה, ועיי"ש מה שפירש, ומש"ש בשם בנו הרה"ג הצדיק מהו' יוסף ליב נ"י הוא נדפס ביתר ביאור בספרו ילקוט סופר פ' ואתחנן להספד אות כ"ד יעו"ש וינעם לך (ואגב ראיתי בס' הנ"ל דף ע"ב שהביא פי' נעים במחז"ל ברכות א"ל לריו"ח איכא סבי בבבל וכו' כיון דאמרי לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו, וכתב בס' וידבר משה עפ"י מוסר, כי מי שיאריך לו בביהכנ"ס חצי שעה מה שצריך שם להאריך יותר מאלו התפלל בביתו ביחיד, איך יעיז לבקש חיים ארוכים של ע' ופ' שנה, הלא לו יחשב חצי שעה זמן ארוך, וז"ש מקדמי ומחשכי, ממהרים לבוא ומאחרים לצאת ולא יאריך להם הזמן, לזה מדה כנגד מדה מאריכים ימים ושנים עכ"ד ודפח"ח ש"י) ובאמת הי' יכול לומר בפשיטות יותר עפ"י מ"ש בס' בנין אריאל בפ' ואתחנן דאחד מן הטעמים שרצה משה ליכנס לא"י הוא עפ"י מ"ש במס' סוטה אין המצוה נקראת אלא על שם מי שגומרה שנא' ויקח משה את עצמות יוסף וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל כו' לפי שגמרו ישראל נקראת המצוה על שמם ולכך נתאוה משה ליכנס לא"י כדי שתגמר המצוה הזאת של לקיחת עצמות יוסף על ידו ותהי' נקראת על שמו עיי"ש, וז"ש המדרש, ראה משה את ר"ע שדרש כל אתין שבתורה, ואע"ג דמתחלה הי' שמעון העמסוני דורש את כולם, אבל כיון שאח"כ פירש, ובא ר"ע ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח נקרא דרשת כל אתין שבתורה על שמו לפי שהוא גמרם ואין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה, לכך ביקש משה ליכנס לא"י, כדי שהוא יכניס עצמות יוסף לא"י ותהי' המצוה נקראת על שמו, ועיין ותראה כי פי' זה הוא נכון יותר עפ"י ההקדמה מס' בנין אריאל הנ"ל -- ובאופן אחר נ"ל עפ"י מ"ש בסה"ק דאע"ג דנשבע הקב"ה לכן לא תביאו וגו' מ"מ מרע"ה רצה להתיר נדרו של הקב"ה, אך לכאורה איך יהי' בכח בשר ודם להתיר נדר הקב"ה, לז"א המדרש ראה משה את רע"ק שדרש כל אתין שבתורה ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח א"כ הוקש כבודו לכבוד המקום ושפיר יש בכחו להתיר נדרו של הקב"ה, ולכך ביקש ליכנס לא"י, ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעד:

[כתב בס' שער בת רבים פ' תזריע בשם ס' יתדות אהלים, למה דוקא ר"ע דרש את ה"א תירא לרבות ת"ח, אלא דאיתא ביבמות ס"ב ע"ב שר"ע היו לו כ"ד אלף תלמידים וכולם מתו בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, וכיון שהמעשה אירע לר"ע נזכר בדרוש זה ודרש את לרבות תלמידי חכמים (ולא אמר תלמוד חכם) יר' שהתלמידי חכמים בעצמן גם הם יראו זם מזה ויתנו כבוד זה לזה ולא דוקא הע"ה חייב בכבוד החכם אלא אפי' החכם חייב בכבוד החכם חבירו עכ"ל]:

(ה) בדף ס"ח ע"ב רב יוסף ביומא דעצרתא וכו' אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא רר בש"ס דפוס וילנא מסכת שבת מובא בשם הגאון ר' שאול קאצנענבויגען זצ"ל שפירש עפ"י הגמ' שבת דף פ"ו ע"ב דפריך וליטבלו ביני שימשי וליקבלו תורה ביני שימשי, ומשני א"ר יצחק לא מראש בסתר דברתי עיי"ש -- והנה אמרו חז"ל בעירובין נ"ד א' אמר ר"א מ"ד חרות על הלחות אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל, עוד אמרו חז"ל במדרש ומובא ברש"י כי תשא על פסוק ואיש לא יעלה וגו' הראשונות ע"י שהי' בתשואות וקולות שלטה בהם עין הרע אין לך יפה מן הצניעות, ואמרינן בשלהי ברכות רבה ורב יוסף רבה עוקר הרים ור"י סיני וע"ש ברש"י שפי' סיני שהי' בקי בברייתות הרבה, וז"ש רב יוסף אי לאו האי יומא, ר"ל אם התורה לא היתה ביום דוקא אלא ביני שימשי (כקושי' הגמ' דשבת הנ"ל) והיה בסתר, וא"כ לא הי' עין הרע שולטת בהם ולא היו שבורים, וכיון דלא נשתברו לא נשתכחה תורה מישראל, וא"כ כל א' וא' היה יכול להשיג מעלת הסיני שהי' לומד ואינו שוכח, וז"ש אי לאו האי יומא דייקא דקא גרים השכחה, כמה יוסף איכא בשוקא עכ"ד קדשו וע' בשו"ת שבט סופר להגאון דפ"ב ז"ל חאו"ח סי' ט"ז שכתב ג"כ עפ"י ההקדמה הנ"ל דרב יוסף סיני אך בדרך אחר עיי"ש -- ועפ"י דרכו של הגאון מהו' שאול הנ"ל נלע"ד בפשיטות יותר, עפ"י מה שאחז"ל במדרש ומובא בילקוט שמעוני ישעי' סי' נ"ד בפסוק וכל בניך למודי ה' וכו' אמר הקב"ה בעוה"ז ישראל לומדים תורה מבשר ודם לפיכך משכחין אותה שנשתנה ע"י משה שהי' בו"ד וכשם שב"ד עובר כך למודו עובר שנא' התעיף עינך בו ואיננו אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדין אלא מפיו של הקב"ה שנא' וכל בניך למודי ה' וכשם שהאלהים חי וקיים לעולם כך למודו מה שלמדים ממנו אינם שוכחים לעולם עיי"ש -- והנה ביום מתן תורה כתיב וכל העם רואים וגי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים וגו' ולפי שהיו לומדים תורה ע"י משה שהי' בו"ד לכך היו שוכחין מה שלמדו, ועי"כ גדלה מעלת רב יוסף שהי' סיני והי' זוכר כל מה שלמד וז"ש ר"י אי לאו האי יומא דקא גרם השכחה, כמה יוסף איכא בשוקא ולא הי' ניכר מעלתו שהי' זכרן וא"ש:

(ט) בדף ק"ח סע"א אמר ריב"ל נשים חייבות בארבע כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס, ופירש"י